שוגג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.''' | '''העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.''' | ||
'''לדוגמא''', המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת {{מקור| | '''לדוגמא''', המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת<ref> ראה {{מקור|משנה שבת ז, א|כן}}, {{מקור|בבלי:שבת סז, ב}}</ref>. | ||
==בדינים שונים== | |||
ב'''מצווה הבאה בעבירה''' פסולה. ולגבי עבירה בשוגג נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה (האם היא פוסלת את המצווה)<ref>{{מקור|(שדי חמד ח"ד עמוד 164 אות ח. מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): יש דין מצווה הבאה בעבירה (ובאונס אין))}}</ref>. | |||
בדינים שונים | בדינים שונים | ||
'''אין שליח לדבר עבירה'''. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות | '''אין שליח לדבר עבירה'''. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות<ref>דן בזה ספר המקנה יח-ו.</ref>: | ||
@ בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב {{מקור| | @ בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב<ref>{{מקור|ראשונים:תוספות בבא מציעא י, ב$תוספות בבא מציעא י, ב}} סוף ד"ה אי, {{מקור|ראשונים:תוספות בבא קמא עט, א$תוספות בבא קמא עט, א}} ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו)}}</ref>. | ||
@ גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור {{מקור| | @ גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור<ref>{{מקור|ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוקי יוסף, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה}}</ref>. | ||
@ תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב {{מקור| | @ תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב <ref>{{מקור|חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס'}}</ref>. | ||
'''קים ליה בדרבה מיניה''' - חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") {{מקור| | '''קים ליה בדרבה מיניה''' - חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") <ref>{{מקור|בבלי:כתובות לח, א}}. לתוס' הלכה כחזקיה אך לרש"י לא ({{מקור|מהרש"א חידושי הלכות פסחים כט, א}} על רש"י ד"ה את)</ref>. וביאר הקונטרסי שיעורים<ref>{{מקור|בבלי:בבא מציעא כח, א}} ד"ה אולם.</ref> שדין הפטור בשוגג ובמזיד הם שני דינים נפרדים. | ||
'''הגוזל בשוגג''', | '''הגוזל בשוגג''', ה[[שיטה מקובצת]]<ref>{{מקור|בבלי:בבא קמא סט, א}} בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק)}}</ref> כתב שלא עובר משום גזל, אך [[המאירי]] כתב שהוא כן גזלן <ref>{{מקור|ראשונים:מאירי בבא קמא צה א$מאירי בבא קמא צה, א}}</ref>. | ||
'''המאנה (אונאה) בשוגג''', חידש הקונטרסי שיעורים {{מקור| | '''המאנה (אונאה) בשוגג''', חידש הקונטרסי שיעורים<ref>{{מקור|בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד}}</ref> שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך. | ||
'''האוכל תרומה בשוגג משלם קרן'''. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא {{מקור| | '''האוכל תרומה בשוגג משלם קרן'''. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא<ref>{{מקור|כתובות ל: ד"ה זר|כן}}</ref>, והר"ש כתב שאינה כפרה אלא ממונא <ref>{{מקור|תוספות תרומות ו, א}} סוף ד"ה והתשלומין.</ref>. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
* [[דבר שאינו מתכוון]] | * [[דבר שאינו מתכוון]] | ||
* [[דעת {{מקור| | * [[דעת]] {{מקור|בכל הדינים הצריכים דעת - מצוות, עבירות, קניינים ועוד|כן}} | ||
* [[מתעסק]] | * [[מתעסק]] | ||
==הערות שוליים== | |||
<references/> | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | |||
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | [[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:52, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.
לדוגמא, המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת[1].
בדינים שונים[עריכה]
במצווה הבאה בעבירה פסולה. ולגבי עבירה בשוגג נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה (האם היא פוסלת את המצווה)[2]. בדינים שונים
אין שליח לדבר עבירה. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות[3]:
- בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב[4].
- גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור[5].
- תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב [6].
קים ליה בדרבה מיניה - חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") [7]. וביאר הקונטרסי שיעורים[8] שדין הפטור בשוגג ובמזיד הם שני דינים נפרדים.
הגוזל בשוגג, השיטה מקובצת[9] כתב שלא עובר משום גזל, אך המאירי כתב שהוא כן גזלן [10].
המאנה (אונאה) בשוגג, חידש הקונטרסי שיעורים[11] שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך.
האוכל תרומה בשוגג משלם קרן. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא[12], והר"ש כתב שאינה כפרה אלא ממונא [13].
ראה גם[עריכה]
- דעת (בכל הדינים הצריכים דעת - מצוות, עבירות, קניינים ועוד)
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ראה (משנה שבת ז, א), שבת סז, ב
- ↑ (שדי חמד ח"ד עמוד 164 אות ח. מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): יש דין מצווה הבאה בעבירה (ובאונס אין))
- ↑ דן בזה ספר המקנה יח-ו.
- ↑ תוספות בבא מציעא י, ב סוף ד"ה אי, תוספות בבא קמא עט, א ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו)}}
- ↑ ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוקי יוסף, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה
- ↑ חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס'
- ↑ כתובות לח, א. לתוס' הלכה כחזקיה אך לרש"י לא (מהרש"א חידושי הלכות פסחים כט, א על רש"י ד"ה את)
- ↑ בבא מציעא כח, א ד"ה אולם.
- ↑ בבא קמא סט, א בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק)}}
- ↑ מאירי בבא קמא צה, א
- ↑ בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד
- ↑ (כתובות ל: ד"ה זר)
- ↑ תוספות תרומות ו, א סוף ד"ה והתשלומין.