דרשני:דיני כלי ומאכלי פרווה (הרב עודד מילר): הבדלים בין גרסאות בדף

המציאות מראה שרבות מן השאלות בהלכות בשר וחלב הינן דווקא על מאכלי הפרווה וכליהם. הסיבה לכך פשוטה: בין בשר לחלב ישנה הקפדה חדה וברורה, ואילו החלק הפרווה יוצר תחום אפור בארון הכלים, במשטחי ההכנה ועל שולחן האוכל עצמו. באופן טבעי בתחום אפור זה הגבולות עמומים יותר, ובהתאמה - גם השאלות והטעויות נפוצות יותר. על כן נעסוק בעניין זה בהרחבה. חלק זה הינו החלק השני במדריך הכשרות שהודפס בהסכמתו של מו"ר הרב זלמן ברוך מלמד.

האם והיכן כדאי להכניס כלי פרווה למטבח?

ברור שאת המאכלים הבשריים יש לבשל בכלים בשריים, ואת המאכלים החלביים יש להכין בכלים חלביים. אך באילו כלים יש להכין את מאכלי הפרווה? האם עדיף להכין אותם בכלים בשריים או חלביים – בהתאמה לאופי הסעודה להם הם מיועדים, או שנכון לייחד עבורם כלי פרווה?

בעניין זה מצויות שתי שיטות, ולכל אחת יתרון משלה:

• יש הממליצים, שלא להכניס כלל כלי פרווה למטבח, משום שכלים אלו יוצרים "תחום אפור" כפי שהתבאר לעיל.
• מאידך, יש שמדריכים כן להשתמש בכלי פרווה, משום שבהעדרם מאכלי הפרווה יתבשלו בכלים בשריים או חלביים ויבלעו טעם בשרי או חלבי ברמה כזו או אחרת, ואך טבעי הוא שהימצאות של מאכלים הנראים כלפי חוץ כ"פרווה", אך למעשה מכילים טעם בשרי או חלבי, תגרור אחריה תקלות.

כיצד להכריע בין השיטות?

נראה שבמאכלים שאינם חריפים, הרי שהדבר תלוי בצורת הפסיקה וההתנהלות המשתנית בין משפחה למשפחה:

• לספרדים שנוהגים כפסקי הגר"ע יוסף (יביע אומר ט,ד), נראה שהיתרון שבהימנעות מהכנסת כלי פרווה משמעותי יותר.
• מאידך במשפחות שלא נוהגות כך (האשכנזים ורבים מהספרדים) והן רגילות להכין מאכלים העתידים להיאכל (בסעודות שונות) הן עם בשר והן עם חלב, להן בהחלט כן מומלץ להשתמש בכלי פרווה.

אמנם כאשר מדובר במאכלים חריפים, שבליעתם מהכלים הינה חמורה ועלולה להטריף את המאכלים ואף את הכלים, כאן ההדרכה היא ברורה וגורפת – בכל בית חשוב מאוד לייחד סט של כלי פרווה עבורם.

דהיינו: יש להתרגל שמוצרי פרווה חריפים שהם בצל, שום, לימון ופלפל חריף, יבואו במגע אך ורק עם כלי פרווה, ולא משנה לצורך איזו סעודה מכינים מאכלים חריפים אלו. לצורך כך יש לייחד סט של כלי פרווה אשר יכיל סכין חיתוך, קרש חיתוך, תבנית אפייה, מחבת וכף עץ.

הכשרת תנור מ"חלבי/בשרי" לפרווה

על פי האמור לעיל, ניתן לאפות את מאכלי הפרווה רק בתא התנור המתאים לאופי הסעודה המיועדת, כיוון שגם בתנור דו-תאי אין תא שלישי פרווה.

אך לעיתים לא ניתן לנהוג כך – בין אם רוצים לאפות חלות עבור סעודות בשריות וחלביות, ובין אם רוצים לאפות עבור סעודה בשרית אך התא בעל מנוע הטורבו הוא דווקא חלבי. במצבים אלו, אכן עלינו להכשיר את התנור ואת תבניות האפיה שלו, למצב "פרווה".

הכשרת התנור והתבניות מ"חלבי" ל"פרווה", כוללת שלושה שלבים, כאשר שני השלבים הראשונים הם חובה גמורה, ואילו השלב השלישי הינו הידור שנכון מאוד לקיימו:

• אם נותרו בחלל התנור או בתבנית שאריות חלביות ממשיות הראויות למאכל – יש להסירן (אין צורך להשתמש במסיר שומנים לשם כך).
• יש לחמם את התנור בעוצמת החום המקסימלית כשדלתו סגורה והתבניות בתוכו, למשך חצי שעה.
• יש להמתין עשרים וארבע שעות בין סיום השימוש החלבי לבין אפיית מאכלי הפרווה העתידים להיאכל עם הבשר.

שתי הצעות ייעול פרקטיות:

• נכון להתרגל לנקות ולהבעיר את התנור מיד לאחר סיום השימוש החלבי, ולא להיזכר בכך בשעות העומס שלפני כניסת השבת.
• בנוסף, כדאי לתכנן מראש את סדר האפייה בתנור, כדי לאפשר את ההמתנה של יממה בין השימוש החלבי לבין השימוש הפרווה.

השימוש במיקרוגל

גם בתנור וגם במיקרוגל ישנן שאריות מאכלים הדבוקים חזק לדפנות וקשה מאוד להסירן, אך בתנור ניתן להבעירו ובכך לשרוף לחלוטין את שאריות המאכל, ואילו במיקרוגל כמובן פעולה זו לא מתאפשרת.

על כן, כשאנחנו רוצים לחמם מאכלים במיקרוגל, ובמטבח שלנו יש רק מיקרוגל אחד, עלינו להשתמש בקופסאות פלסטיק סגורות. ולבחור באחת משתי הדרכים הבאות:

• להגדיר את המיקרוגל רק כבשרי/רק כחלבי, ויהיה ניתן לחמם בו מוצרי פרווה המיועדים להיאכל עם המין השני דווקא בתוך קופסאות הפלסטיק הסגורות חימום מאכלי המין השני עצמם בתוך המיקרוגל אינו מומלץ, גם אם נעשה בקופסא סגורה, משום שתמיד ישנו חשש מסויים שהכיסוי ייפתח, ובמצב זה המאכל והכלים עלולים להיאסר (הליכות שלמה ניסן – אב, פרק ז הערה 44) .
• להגדיר אותו כפרווה, ויהיה ניתן לחמם בו הן מאכלים חלביים והן (בזמנים שונים) מאכלים בשריים, כאשר גם המאכלים הבשריים וגם המאכלים החלביים יונחו בתוך הקופסאות הסגורות.

מאכלי פרווה

עד כה פירטנו את צורת השימוש מלכתחילה בכלי הפרווה, כעת נדון בשתי התקלות המצויות מחמת השימוש הפרווה במטבח: כאשר רוצים לאכול מאכל פרווה עם מין אחד אך בטעות בישלו אותו בכלי מהמין האחר, ודין כלי פרווה שהפך בטעות לבשרי/חלבי:

מאכל פרווה שבטעות התבשל בסיר חלבי ורוצים לאכלו עם בשר (או להיפך-שהתבשל בסיר בשרי ורוצים לאכלו עם חלב)

מה קורה כאשר קרתה טעות, והכינו מאכל פרווה בכלי חלבי (נקי!) אך רוצים לאכלו בסעודה בשרית? האם יהיה מותר לאכול את המאכל הפרווה יחד עם המאכל הבשרי?
נפרט את הדין כאשר המאכל אינו חריף:

לספרדים הנוהגים כפסק השולחן-ערוך יורה דעה צה א – ודאי שבדיעבד לאחר שקרתה הטעות מותר לערבב את המאכל יחד עם בשר.

לאשכנזים הנוהגים כפסקי הרמ"א יורה דעה צה ב:

• אם מדובר בסיר שאינו בן יומו – מותר גם להם לערב את המאכל הפרווה בבשר {{{1}}}
• אם מדובר בסיר בן יומו – אסור לערב את המאכל במאכלי בשר. אמנם אם כבר טעו ועירבו את המאכל עם הבשר – אין צורך להשליך את המאכלים והם מותרים באכילה (עי' שעה"צ תמז סק"א שמשמע שנוקט כרמ"א כאן ודלא כמהרש"ל המובא בש"ך סק"ד), ובוודאי שאין צורך להכשיר את הכלים.

כאמור, כל זאת בתנאי שמדובר על מאכל רגיל שאינו חריף. כאשר מדובר במאכל חריף הדין הינו מסובך וחמור הרבה יותר, ולעתים יהיה צורך להשליך את המאכל לפח והכלים יהיו טעונים הכשרה (ובמקרה זה יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג). על כן שוב נחזור על ההדרכה לייחד סט כלי פרווה עבור מאכלי הפרווה החריפים.

כלי פרווה שנעשה בטעות בשרי/חלבי – כיצד ניתן להחזירו להיחשב "פרווה"?

הזכרנו שישנו הגיון להכניס לשימוש במטבח כלי פרווה, ובמיוחד הדבר חיוני עבור מאכלי פרווה חריפים. אך כאמור הטעות בכלי הפרווה מצויה ביותר, כיוון שהם סמוכים ובאים במגע קרוב עם כלים ומאכלים בשריים או חלביים. לכן, כעת נפרט כיצד אפשר להחזיר כלי ולהחשיבו כפרווה, אם בטעות נהפך לבשרי או חלבי:

ראשית, יש להקדים שמלבד שני מקרים היוצאים מן הכלל שניתן לעיין בהם בהערה‏^[1]

אם הן הכלי והן המאכל היו קרים הרי שהכלי נשאר פרווה לחלוטין. על כן, גם כאשר פתחו שקית חלב עם סכין פרווה, הסכין כמובן איננה "חלבית", ודי להסיר ממנה את טיפות החלב בשטיפה במים קרים וסבון.

באותה מידה, ניתן בהחלט להמשיך ולהגדיר מיקסר כ"פרווה" אף אם ערבבו בו מוצרי חלב קרים, ודי להקפיד לשטוף היטב את שיירי מאכלי החלב מכל חלקי המיקסר לפני שמתחילים בשימוש הפרווה.

אכן, כאשר המאכל או הכלי היו חמים בחום של יד סולדת (כ-45 מעלות) ומעלה, הרי שאם רוצים לשוב ולהגדיר את הכלי כ"פרווה" לכל דבר ועניין יש להכשיר את הכלי, ועיין בהערה‏^[2].

אלא שכיוון שלא מדובר בכלי שנטרף, אלא בכלי שקיבל טעם כשר והוא כמובן נשאר כשר (בלשון הפוסקים "היתרא בלע"), הרי שדיני ההכשרה קלים יותר, ואף אם הבליעה הייתה ביובש (באפייה או צלייה) אין צורך בליבון חמור, אלא ניתן לבחור להכשירו או בהגעלה או בליבון קל (ש"ך קכא, סק"ח. פת"ש שם סק"ז):

• הגעלה נעשית בהכנסה של הכלי, כאשר הוא נקי לחלוטין, לתוך סיר מים רותחים המבעבע על האש.
• ליבון קל מתאים יותר לכלים הגדולים שאינם נכנסים לסיר. ניתן לעשות ליבון זה במטבח הביתי בשתי דרכים: הדרך האחת היא על ידי הכנסת הכלי לתנור נקי והפעלתו על החום המקסימלי למשך חצי שעה, וכך נוח לעשות עבור הכשר של תבניות אפייה. דרך נוספת אפשרית היא על ידי הנחת הכלי על להבת הגז הגדולה למספר דקות, עד שהכלי יגיע לחום בו גפרור המוצמד לדפנותיו משחים, והיא כמובן נוחה יותר עבור מחבתות וסירים. (יש לשים לב לא להניח את הכלי על הלהבה יותר מהזמן הדרוש לליבון, שמא ייהרס הציפוי של המחבת או הסיר).

שטיפת הכלים

כאמור בחלק א', בדרך כלל בעת שטיפת הכלים הסבון פוגם את שיירי המאכל הנותרים בכלים, ועם זאת יש להמשיך ולהקפיד על הפרדת בין בשרי לחלבי, גם בזמן השטיפה.

אך בכלי פרווה ניתן יותר להקל בכך, כדלהלן:

• אין צורך לייחד כלי ניקוי לכלי הפרווה, וניתן לשטפם בסקוטש בשרי או חלבי נקי.
• ניתן להניח את כלי הפרווה בתוך הכיורים הבשריים או החלביים, כל עוד לא מגיעים לשם מאכלים או מים חמים.

אם רוצים לשטוף את כלי הפרווה המונחים שם במים חמים, יש להפריד אותם משאר הכלים לפני השטיפה, ולוודא שהם נקיים ממאכלים בשרים או חלביים.

נתינת רכיבי פרווה לתוך סיר בשרי מהביל

עד כה דנו במגע בין מאכל וכלי, שאחד מהם הוא פרווה.

כאשר מדובר על מגע חם בין שני מאכלים, שאחד מהם הוא פרווה ואחד מהם הוא למשל חלבי, הרי שהמאכל הפרווה נחשב כחלבי לכל דבר ועניין: יש להניח אותו רק בכלי חלבי, אסור לאכלו עם בשר ואף לאחר אכילת מאכל בשרי יש להמתין לפני אכילתו כפי שמקובל להמתין בין מאכלי בשר לחלב. (אמנם לעתים הטעם החלבי שנבלע במאכל הפרווה בטל בששים, וכן לעתים ניתן לחתוך את מקום הנגיעה ואפילו רק לשוטפו, אך במקרים אלו יש לשאול רב בכל מקרה לגופו).

לאור זאת יש לשאול, האם מותר לבזוק מלח לתוך מרק עוף מהביל, או שבכך למעשה אנחנו הופכים את המלחייה והמלח הנותר בה לבשריים? אותה שאלה נכונה כמובן לגבי הוספת תבלינים למרק, או הוספת מים רותחים מתוך קומקום או מיחם לצ'ולנט העומד להישרף , וכן לגבי מזיגת שמן מתוך בקבוק על שניצל עוף המיטגן במחבת.

האם בכל המקרים הללו הכלים והאוכל או המשקה שבתוכם הופכים לבשריים?

התשובה היא שלכתחילה יש להימנע מנתינה ישירה זו, ויש להשתמש בכלי נקי או בכף היד כמתווך, אך בדיעבד הכלי ושיירי המאכל נשארים פרווה:

לכתחילה יש להימנע מכך משתי סיבות: האחת – חשש שאדי המאכל הבשרי נשארים רותחים בשיעור של יד סולדת גם בעת שפגשו את הכלי והמאכל שנותר בכלי, ובכך נחשב כאילו עירו מאכל בשרי מתוך כלי ראשון לתוך כלי התבלין הפתוח (ש"ך קה, ג).

החשש השני הוא שמא הקילוח הרצוף היוצא מהם נחשב כחיבור, וכך ייחשב כאילו הקומקום והמים שבו נגעו ישירות במאכל הבשרי הנמצא בסיר למטה (ט"ז שם, ו). לכן כאמור, לכתחילה יש להימנע מכך, ולקחת כלי בשרי נקי לתיווך, לתוכו נמזוג מים או שמן או נבזוק תבלין, ורק מתוך הכלי הבשרי הנקי הזה ניתן לתוך המאכל הבשרי הרותח.

אך בדיעבד כתב הרמ"א (שם) להקל בזה. זאת משום שגם אם האדים העולים מהסיר נתנו טעם בכלי העליון הרי זה טעם מועט מאוד שבטל בששים (שו"ת משנה הלכות ט, קנח), ולעניין החשש שהקילוח נחשב כחיבור יש להקל ולומר שהקילוח נחשב חיבור רק לעניין טומאה העוברת במגע, ולא לעניין הלכות בשר וחלב התלויים בנתינת טעם (כתשובת מהר"י מולין המובאת בתה"ד סי' קג).

קישורים חיצוניים

מדריך הכשרות המצולם של הרב עודד מילר

הערות שוליים