פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנז א: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רנז א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רנז|א}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רנז א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רנז|א}} | ||
== סעיף א | דבר מוסיף הבל ואינו מוסיף == | == סעיף א | דבר מוסיף הבל ואינו מוסיף == | ||
| שורה 106: | שורה 56: | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:05, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | דבר מוסיף הבל ואינו מוסיף[עריכה]
המשנה אומרת (לד.) שבספק חשיכה ספק אינה חשיכה, מותר להטמין את החמין. סתם הטמנה היא בדבר שאינו מוסיף הבל[1], ומדייק רבא מדברי המשנה שלאחר שהחשיך אסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל, מפני שאולי ימצא שהצטננה קדירתו ויבוא להרתיחה[2], אבל בבין השמשות אין לגזור בזה כי סתם קדירות רותחות בבין השמשות ואין לחשוש שיבוא לחתות.
המשנה אומרת (מז:) שאסור להטמין בגפת וזבל שהם דברים המוסיפים הבל, ושם ודאי שמדובר בהטמנה מבעוד יום שהרי למדנו כבר במשנה לעיל שאסור להטמין משחשיכה[3]. ומבאר רבא שגזרו על דבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום שמא יבוא להטמין ברמץ ויבוא מתוך כך לחתות בגחלים[4].
רש"י, רא"ש, ר"ן ומגיד משנה: אסור להטמין בדבר המוסיף הבל בכל מקרה.
☜ כך פוסק שו"ע (ובדבר שאינו מוסיף הבל מותר אפילו בבין השמשות).
הטמנה לצורך מוצאי שבת:
◄ רמ"א (בסימן תרט): אסור.
◄ מג"א: מצד חומרא אסור ולא מדינא.
◄ לבוש ואליה רבה: מותר אפילו מצד המנהג.
אסור להשאיר תבשיל מוטמן אפילו לפני חצות יום שישי (משנ"ב).
❖ הטמין בדיעבד[עריכה]
המשנה מספרת (לח:) שאנשי טבריה היו מעבירים צינור שהיו בו מים קרים בתוך חמי טבריה, וחכמים פסקו להם שאסור להשתמש במים הללו בשבת. רב חסדא לומד מזה שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל.
◄ ר"ן: אם אדם עבר והטמין בדבר המוסיף הבל, אסור להנות מהמים אפילו בדיעבד.
⤶ רמב"ן: דווקא בתבשיל שהתחמם או שהוא מצטמק ויפה לו אסור, אבל תבשיל שרק נשאר חם על ידי ההטמנה אין איסור בדיעבד.
☜ כך פוסק שו"ע (ומשמע שבאופן האסור, אפילו בשוגג אסור (משנ"ב)).
◄ הגהות מרדכי: אם שגג והטמין בדבר המוסיף הבל, מותר בדיעבד.
☜ כך פוסק רמ"א[5] (ויש לסמוך על זה בשעת צורך (משנ"ב)).
רמ"א (בשם מרדכי ושבלי הלקט): יש אומרים שאם הטמין לצורך יום שבת מותר להטמין אפילו לכתחילה. ואין לסמוך על זה אלא בדיעבד ובאופן אקראי.
⤶ ואם רגיל בכך, אסור אפילו בדיעבד (משנ"ב).
אסור להטמין אפילו דבר שמצטמק ורע לו, והשו"ע הקל (כדברי הרמב"ן) רק לעניין דיעבד (משנ"ב).
אם הטמין בשבת עצמה בדבר שאינו מוסיף הבל, כיוון שלא הועילו מעשיו שהרי רק שומר על החמימות, מותר בדיעבד (מג"א).
הרמ"א לא התיר הטמנה לצורך יום שבת כיוון שמעיקר הדין אין מקום ליש אומרים הזה בהלכה, ולכן הקל רק בדיעבד ובאופן אקראי (משנ"ב).
◄ מג"א וחיי אדם: גם לרמ"א אין להקל בדיעבד אם התבשיל לא עבר בישול מלא (למרות שבסימן רנג פסק הרמ"א שמותר להשהות אם התבשל כבן דרוסאי, אין להקל שני קולות).
◄ תוספת שבת, שלחן עצי שיטים וביה"ל: אפילו אם התבשיל לא התבשל לגמרי מותר (כדעת הרמ"א ברנג, א שהתיר).
[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ שהרי בדבר המוסיף הבל אסור אפילו מבעוד יום כמו שמדויק במשנה בדף מז: שאסרה בגפת וזבל. ועיין בהערה 3.
- ↑ וגם למ"ד בסימן שיח, ד שתבשיל שעבר בישול אין בו עוד איסור בישול לעולם, יש לגזור שמא יבוא לחתות בגחלים (משנ"ב), לפי זה גם דבר יבש שלכו"ע אין בו איסור בישול, עדיין אסור להטמינו (שער הציון בשם פרי מגדים).
- ↑ ולכאורה קשה, כי ברור שהמשנה בדף לד ע"א מדברת על דבר שאינו מוסיף הבל מבעוד יום בגלל הדיוק מהמשנה בדף מז ע"א שמדברת על דבר המוסיף הבל בגלל דיוק מהמשנה בדף לד ע"א בעצמה. ומניין שלא לומר שמותר להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום ובדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה, והינו שהמשנה בדף מז ע"ב אוסרת רק דבר המוסיף הבל משחשכה והמשנה בדף לד. התירה בדבר המוסיף הבל בבין השמשות ואסרה משחשיכה, אבל בשבת עצמה אין איסור בדבר שאינו מוסיף הבל! וביאר רעק"א שהמשנה בדף מז ע"ב ודאי לא עוסקת לאחר שחשיכה שהרי המשנה שם (מט.) התירה להטמין בגיזי צמר שהם מוקצה. אלא שעדיין יתכן שהמשנה שם אסרה להטמין רק בבין השמשות אבל מבעוד יום התירה. על זה אמר רש"י שאפילו אם נאמר כך, עדיין לא ייתכן שהמשנה שלנו תתיר בדבר מוסיף הבל (כי אז יש סתירה בין המשניות) אלא ודאי שהיא עוסקת בדבר שאינו מוסיף הבל, ואת זה היא התירה בבין השמשות ואסרה משחשיכה, ואם כך מוכח שסתם הטמנות מבעוד יום הן (שאין דרך להמתין עד זמן בין השמשות כי הזמן שם קצר ואם הוא יעבור לא יוכל להטמין עוד), ועל זה אומרת המשנה בדף מז ע"ב שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל, אפילו מבעוד יום. וזה מה שאמר רש"י 'וסתם הטמנה מבעוד יום היא' היינו שכיוון שאם יחשיך יהיה אסור להטמין עוד, בני אדם רגילים להקדים את ההטמנה למבעוד יום.
- ↑ כך רש"י גורס בגמרא. אמנם הרי"ף והרמב"ם גורסים בדברי רבא שהוא אוסר להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל שמא ירתיח, וממשיך ואומר שבבין השמשות לא גזרו כי סתם קדירות רותחות הן. כלומר לפי דעתם מותר להטמין בדבר המוסיף הבל בבין השמשות. המגיד משנה כותב על דברי הרמב"ם שהאחרונים לא קיבלו את גירסתו, אלא גירסת רש"י עיקר (שהרי הדברים קשים - מבעוד יום אסור ובבין השמשות מותר...).
- ↑ דעת הרמ"א להתיר כמו במי ששכח ושהה תבשיל שמצטמק ויפה לו. אמנם האחרונים (מג"א, ט"ז וגר"א) כתבו שלדעת השו"ע אין להתיר בזה בדיעבד, וצריך לחכות עד מוצאי שבת. מכל מקום לדינא אפשר לסמוך על היש אומרים שהקל בזה (משנ"ב).