יד (קניין): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' בפשטות מדאורייתא {{מקור| | '''מקורו''' בפשטות מדאורייתא {{מקור|מחנה אפרים משיכה ב בסופו בהשמטה, וכן הביא תורת הקניינים ח"ב עמוד קפט מרוב הפוסקים|כן}}, שהרי מועיל לגט מדאורייתא {{מקור|פרי משה קניינים כב-א סוף ד"ה ולכאורה|כן}}. אך לרבי יוחנן שמשיכה קונה רק מדרבנן, ומדאורייתא מטלטלין נקנים רק בכסף, יש אומרים שגם יד תקנה מטלטלין רק מדרבנן {{מקור|הביאם תורת הקניינים ח"א עמוד רכב|כן}}<ref>כמו כן נחלקו לגבי חצר, הובאו בערך חצר בסעיף "מקור וטעם" ד"ה מקורו.</ref>{{מקור|(}}. וכן הקצוה"ח {{מקור|קצח-א)}} כתב בדעת הרמב"ן שהוא מדרבנן. | ||
'''בטעמו''' חקרו בין ארבעה צדדים<ref>לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה הכנסה לרשות.</ref>: | '''בטעמו''' חקרו בין ארבעה צדדים<ref>לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה הכנסה לרשות.</ref>: | ||
@ מדין רשותו (כחצר) {{מקור| | @ מדין רשותו (כחצר) {{מקור|קצוה"ח רסח-ב בדעת תוס'|כן}}. | ||
@ מדין הגבהה {{מקור| | @ מדין הגבהה {{מקור|קצוה"ח שם בדעת רש"י, פרי משה קניינים כב-א חקר בין שני הצדדים הנ"ל|כן}}. | ||
@ קניין יד הוא קניין מסירה, ואין חילוק ביניהן {{מקור| | @ קניין יד הוא קניין מסירה, ואין חילוק ביניהן {{מקור|דעה שהביא ספר המקנה יג-ג סוף ד"ה קצה"ח, וספר המקנה שם דחאה וכתב שהם קניינים נפרדים|כן}}. | ||
@ קניין נפרד {{מקור| | @ קניין נפרד {{מקור|שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קל דן האם מדין הגבהה או קניין נפרד|כן}}. | ||
'''סוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) הוא רשות {{מקור| | '''סוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) הוא רשות {{מקור|מנחת אשר בבא בתרא מב|כן}}. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
'''הנכסים הנקנים הם''' בפשטות מטלטלין. | '''הנכסים הנקנים הם''' בפשטות מטלטלין. | ||
ויש מי שחידש שיד אינו מועיל במטלטלין אלא רק בגט, שהרי מטלטלין לא נקנים במסירה, ולדעתו יד ומסירה הן אותו הקניין. וספר המקנה {{מקור| | ויש מי שחידש שיד אינו מועיל במטלטלין אלא רק בגט, שהרי מטלטלין לא נקנים במסירה, ולדעתו יד ומסירה הן אותו הקניין. וספר המקנה {{מקור|יג-ג סוף ד"ה קצה"ח|כן}} דחה את דבריו וכתב שיש חילוק בין מסירה ליד. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''אופן הקניין''' אינו פעולה, אלא שהחפץ נמצא בידו (תוצאה, מצב) {{מקור| | '''אופן הקניין''' אינו פעולה, אלא שהחפץ נמצא בידו (תוצאה, מצב) {{מקור|שו"ת קול אריה קיט-א ד"ה עכ"פ|כן}}. | ||
יש אומרים שקונה רק כשהגביה או משך, או כשמחשיב את ידו למקום חשוב לקניין (כגון שגרר את החפץ ביד אחת והניחו בידו השנייה) {{מקור| | יש אומרים שקונה רק כשהגביה או משך, או כשמחשיב את ידו למקום חשוב לקניין (כגון שגרר את החפץ ביד אחת והניחו בידו השנייה) {{מקור|מגיני שלמה כתובות לא|כן}}. | ||
'''דעת''' - המהרי"ט {{מקור| | '''דעת''' - המהרי"ט {{מקור|בשו"ת ח"א קנ|כן}} כתב שקניין יד אינו צריך דעת, בק"ו מחצר שקונה בלי דעת. הקצוה"ח הביאו וכתב שכל זה הוא רק לתוס', שיד מדין חצר, אך לרש"י ידו אינו מדין רשותו אלא מדין הגבהה, וצריכה דעת {{מקור|קצוה"ח רסח-ב, דן בדבריו ספר המקנה יג-ג ד"ה קצה"ח|כן}}<ref>לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) הבאנו את המחלוקת בזה, עם דעות נוספות.</ref>. | ||
'''שליח''' שזוכה לחבירו אינו קונה ביד משום שהוא מידי דממילא, שקניין יד אינו ע"י פעולה, אלא ע"י שהחפץ נמצא בידו (תוצאה, מצב), ובמידי דממילא כתב הקצוה"ח {{מקור| | '''שליח''' שזוכה לחבירו אינו קונה ביד משום שהוא מידי דממילא, שקניין יד אינו ע"י פעולה, אלא ע"י שהחפץ נמצא בידו (תוצאה, מצב), ובמידי דממילא כתב הקצוה"ח {{מקור|קפב-א|כן}} שלא מועילה שליחות {{מקור|שו"ת קול אריה קיט-א ד"ה עכ"פ|כן}}. | ||
'''כשאוחז את החפץ מלמעלה''' והחפץ לא מונח בתוך ידו, לא יועיל מדין יד, אלא רק מדין הגבהה {{מקור| | '''כשאוחז את החפץ מלמעלה''' והחפץ לא מונח בתוך ידו, לא יועיל מדין יד, אלא רק מדין הגבהה {{מקור|פרי משה קניינים כב-ב|כן}}. | ||
'''חלקים מהחפץ שאינם בתוך ידו''' אלא יוצאים מחוץ לידו, נחלקו בהם האחרונים כיצד נקנים: | '''חלקים מהחפץ שאינם בתוך ידו''' אלא יוצאים מחוץ לידו, נחלקו בהם האחרונים כיצד נקנים: | ||
@ הנתיבות המשפט כתב שאינם נקנים ביד אלא בהגבהה {{מקור| | @ הנתיבות המשפט כתב שאינם נקנים ביד אלא בהגבהה {{מקור|רסח, דנו בדבריו פרי משה קניינים כב-ג וספר המקנה יג-ג ד"ה קצה"ח|כן}}. | ||
@ ערוך השולחן {{מקור| | @ ערוך השולחן {{מקור|אה"ע קלו|כן}} כתב שגם הם נקנים מדין יד. | ||
@ הרעק"א {{מקור| | @ הרעק"א {{מקור|בשו"ת מהדורא קמא רכב-כג|כן}} מסתפק בזה. | ||
==הקונה== | ==הקונה== | ||
'''הקדש''' אינו קונה בקניין יד {{מקור| | '''הקדש''' אינו קונה בקניין יד {{מקור|תוס' בבא בתרא עט. ד"ה ואין מועלין|כן}}. | ||
'''גוי''' נחלקו האם קונה בקניין יד {{מקור| | '''גוי''' נחלקו האם קונה בקניין יד {{מקור|נתיבות המשפט ר-טו|כן}} או לא {{מקור|שו"ת נפש חיים יו"ד פה|כן}}<ref>בערך קנייני גוי בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ישראל שקונה מגוי) הבאנו שהקניין פירות חידש שכל מה שיש קניינים שלא מועילים בגוי הוא רק שגוי לא יכול לקנות בהם, אך הישראל כן יכול לקנות בקניינים אלה מהגוי.</ref>. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה אחרונה מ־11:47, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
הקונה אוחז את החפץ בתוך ידו.
מקור וטעם[עריכה]
מקורו בפשטות מדאורייתא (מחנה אפרים משיכה ב בסופו בהשמטה, וכן הביא תורת הקניינים ח"ב עמוד קפט מרוב הפוסקים), שהרי מועיל לגט מדאורייתא (פרי משה קניינים כב-א סוף ד"ה ולכאורה). אך לרבי יוחנן שמשיכה קונה רק מדרבנן, ומדאורייתא מטלטלין נקנים רק בכסף, יש אומרים שגם יד תקנה מטלטלין רק מדרבנן (הביאם תורת הקניינים ח"א עמוד רכב)[1](. וכן הקצוה"ח קצח-א) כתב בדעת הרמב"ן שהוא מדרבנן.
בטעמו חקרו בין ארבעה צדדים[2]:
- מדין רשותו (כחצר) (קצוה"ח רסח-ב בדעת תוס').
- מדין הגבהה (קצוה"ח שם בדעת רש"י, פרי משה קניינים כב-א חקר בין שני הצדדים הנ"ל).
- קניין יד הוא קניין מסירה, ואין חילוק ביניהן (דעה שהביא ספר המקנה יג-ג סוף ד"ה קצה"ח, וספר המקנה שם דחאה וכתב שהם קניינים נפרדים).
- קניין נפרד (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קל דן האם מדין הגבהה או קניין נפרד).
סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[3]) הוא רשות (מנחת אשר בבא בתרא מב).
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם בפשטות מטלטלין.
ויש מי שחידש שיד אינו מועיל במטלטלין אלא רק בגט, שהרי מטלטלין לא נקנים במסירה, ולדעתו יד ומסירה הן אותו הקניין. וספר המקנה (יג-ג סוף ד"ה קצה"ח) דחה את דבריו וכתב שיש חילוק בין מסירה ליד.
פרטי הדין[עריכה]
אופן הקניין אינו פעולה, אלא שהחפץ נמצא בידו (תוצאה, מצב) (שו"ת קול אריה קיט-א ד"ה עכ"פ).
יש אומרים שקונה רק כשהגביה או משך, או כשמחשיב את ידו למקום חשוב לקניין (כגון שגרר את החפץ ביד אחת והניחו בידו השנייה) (מגיני שלמה כתובות לא).
דעת - המהרי"ט (בשו"ת ח"א קנ) כתב שקניין יד אינו צריך דעת, בק"ו מחצר שקונה בלי דעת. הקצוה"ח הביאו וכתב שכל זה הוא רק לתוס', שיד מדין חצר, אך לרש"י ידו אינו מדין רשותו אלא מדין הגבהה, וצריכה דעת (קצוה"ח רסח-ב, דן בדבריו ספר המקנה יג-ג ד"ה קצה"ח)[4].
שליח שזוכה לחבירו אינו קונה ביד משום שהוא מידי דממילא, שקניין יד אינו ע"י פעולה, אלא ע"י שהחפץ נמצא בידו (תוצאה, מצב), ובמידי דממילא כתב הקצוה"ח (קפב-א) שלא מועילה שליחות (שו"ת קול אריה קיט-א ד"ה עכ"פ).
כשאוחז את החפץ מלמעלה והחפץ לא מונח בתוך ידו, לא יועיל מדין יד, אלא רק מדין הגבהה (פרי משה קניינים כב-ב).
חלקים מהחפץ שאינם בתוך ידו אלא יוצאים מחוץ לידו, נחלקו בהם האחרונים כיצד נקנים:
- הנתיבות המשפט כתב שאינם נקנים ביד אלא בהגבהה (רסח, דנו בדבריו פרי משה קניינים כב-ג וספר המקנה יג-ג ד"ה קצה"ח).
- ערוך השולחן (אה"ע קלו) כתב שגם הם נקנים מדין יד.
- הרעק"א (בשו"ת מהדורא קמא רכב-כג) מסתפק בזה.
הקונה[עריכה]
הקדש אינו קונה בקניין יד (תוס' בבא בתרא עט. ד"ה ואין מועלין).
גוי נחלקו האם קונה בקניין יד (נתיבות המשפט ר-טו) או לא (שו"ת נפש חיים יו"ד פה)[5].
ראה גם[עריכה]
- [[מסירה[6]]]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כמו כן נחלקו לגבי חצר, הובאו בערך חצר בסעיף "מקור וטעם" ד"ה מקורו.
- ↑ לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה הכנסה לרשות.
- ↑ את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.
- ↑ לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) הבאנו את המחלוקת בזה, עם דעות נוספות.
- ↑ בערך קנייני גוי בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ישראל שקונה מגוי) הבאנו שהקניין פירות חידש שכל מה שיש קניינים שלא מועילים בגוי הוא רק שגוי לא יכול לקנות בהם, אך הישראל כן יכול לקנות בקניינים אלה מהגוי.
- ↑ לעיל בסעיף "הנכס" (ד"ה הנכסים הנקנים) הבאנו דעה שיד ומסירה הן אותו הקניין.