מבוא[עריכה]

אגרת זו היא ביקורת של אלכסנדרוב על ספרו המפורסם של הראי"ה, "אדר היקר". התשובה לאגרת זו (ולזו שאחריה) נמצאת באגרת מד.

אגרת ח[עריכה]

ב"ה קץ ירח האביב ה' תרס"ו, באברויסק.

לכבוד ידידי הגאון הגדול חכם נעלה וחוקר נכבד, מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א (הגאב"ד דק"ק יפו יצ"ו).

את ספרו הנעלה "אדר היקר" (רעיונות לתולדות הגאון האדר"ת) קבלתי בימי חג האביב וכמובן מעצמו שמצאתי בו הרבה דברי חפץ ורעיונות נשגבים, ומהם רעיונות שהזמן גרמא, אך יען כי כל רעיון מביא לידי התבוננות, לכן אמרתי להציע לפני כתר"ג מעט ממה שעלה במחשבתי בעת התבוננתי בדבריו הנעלים והנשגבים.

זה לשונו בספרו בהקדמתו בצד 7 "ביותר נתגדלה חובתנו בהגדלת כח הלמוד העיוני שבתורה עכשיו, בעת השבר הגדול אשר השברנו מכוס התרעלה אשר שתה עמנו לרויה, מחרב הנוקמת נקם ברית, אשר ירד עליו באופן המבהיל ומחריד כל רוח ונפש, מידי רעי אדם, פריצי חיות המשחרים לטרף אשר במדינת רוסיא, ויחד עם זה המהפכה הגדולה שבארץ ההיא שכמעט רוב האומה שרויה שמה, והיא מוכרחת להוליד שנויים נמרצים בחיי עמנו שמה, ומהם מוכרחים יהיו להולד שנויים אדירים בחיי הכלל כולו, בכל מקום שהוא, ובימי סערה ורעש כאלה אנחנו מחוייבים לבצר את עמדת הרוח וכו'", על זה מצאתי לנחוץ להעיר כדברים האלה: זה הרבה שנים עוד טרם המהפכה הגדולה שבמדינתנו כבר היתה משאת נפשם של טובי נבוני אומתנו לבצר את עמדת הרוח על ידי בנין בית ספר גבוה ללמודי היהדות בירושלים (כנודע, זה היה משאת נפש הפרופסור הרמן שפירא ז"ל מהיידעלבערג, ואדיר כל חפצו היה בנין אוניווערזיטעט כללי שבו תהיה מחלקה גדולה ללמודי היהדות בציון עיר קדשנו) שממנו יצאו חכמים גדולים לוחמים עם הכפירה המדעית הכללית (מאד צר לי על אשר לא קרא כתר"ג את מאמרי הגדול "אש דת ורוח לאומי" (המגיד תרנ"א) שבו דברתי הרבה דברי מחקר ע"ד הרעיון הנשגב הזה), ומה גם בעידנא דריתחא כזאת בשעת הרעוואלוציע הגדולה שבמדינתנו, ואשר בלי כל גוזמא כמעט כל קניני הרוח של העם העברי טובעים בים גדול של שלילה וכפירה עמוקה מתורת קרל מרקס והמאטעריאליזום ההיסתוריי אשר אין ערוך לגודל עומק כפירתו בכל דבר שיש לו איזה שייכות לרוח, בעת ובעונה כזאת על אחת כמה וכמה שעלינו לחגור את כל שארית כחנו להציל את היהדות מכליון חרוץ, ואולם לזה לא די לנו במה שנקבע איזה ישיבה בירושלים ללמד שם את המוסר העברי והרעיון הישראלי המקוריי (רעיון זה חביב על כתר"ג בספרו זה מאד והוא שונה עליו כ"פ, באשר כי רואה בו תשועת ישראל הרוחניית) כי במה נחשבה תורתם של איזה בני ישיבה – אף אם יהיו בעלי כשרון – לעומת גאוני הכפירה הישנה והחדשה – להציל את היהדות ולהורות דרך לנבוכי הדור דרושים לנו אנשים כהרמב"ם בשעתו שהיה אשכול של כל החכמות החיצוניות שבזמנו, וביחד עם זה היו נהירים ליה כל שבילי היהדות, והאם ישנם אנשים כאלה בציון? כמדומני שעלינו לענות על זה בשלילה...

אמנם מקצת שבחו של כתר"ג עלי להגיד בפניו כי בדמות זעיר אנפין הוא איש שראוי אמנם לקחת חלק בהעבודה הקדושה הזאת, אבל מלבד שהוא אחד ואין שני לו בהר קדשנו, ודרור אחד לא יביא לנו את האביב, לבד זה הנה, כאמור, הנני רואה בו רק זעיר אנפין ולא אפי רברבא, כי על כתר"ג עוד להתפתח הרבה בקודש ובחול כי רק אז אולי יצא ממנו האיש המקוה שממנו תצא תשועת ישראל הרוחניית, ולבל יחשדני כתר"ג כי חפצי בזה למעט את דמותו הטהור הנני לבאר מעט את שיחתי ואז יראה כתר"ג ויבין כי רק מאהבתי וחין ערך כתר"ג בעיני הרשיתי לי לדבר עם כתר"ג ויבין כי רק מאהבתי וחין ערך כתר"ג בעיני הרשיתי לי לדבר עם כתר"ג דברים היוצאים מן הלב, ואלה הם הדברים:

בצד ל"ג בספרו, ז"ל: "כל נבון יודע איך להתנהג עם הציורים החיובים שהם מוכרחים להיות מצטיירים בלבו של אדם עם לבושם החיובי, אלא שהם נעשים מיד בסיס לציורים השליליים המופשטים שהן מתעלים עליהם, ביתרון כבוד אלהיי, יתרון קדושה ויתרון מציאות, עד שמפורסם אצל חכמי הקבלה והמעיינים מאז לקרוא בשם אין וחושך את התחלת המושכלות הנאצלות מצד עצם מציאותם בצורתם האמיתית וכו' וכו'", לפי דעתי חקירות כאלו אינן כי אם ילידי משחק הדמיון המרכיב שני הפכים בנושא אחד, ההיות והאין, ואין להם מקון בעולם ההגיון. יוכל אמנם היות כי גם עולם הדמיון איננו אין מוחלט כי אם אין הנמצא, אבל על זה הנני אומר, וכי מפני שאנו "מדמים" נעשה מעשה לקבוע מסמרות בדבר הפורח באויר...

זכורני שבימי נערותי כתבתי מחברת שלמה בשם "מציאות האין" (בימי השרפה הגדולה נשרפה אצלי) שבה באתי ג"כ לידי החלטה ע"ד מציאות האין ורוממותו מצד עצמו, ולדוגמא אציין פה דבר קטן מחקירותי בימים ההם ובמחברת ההיא הנוגע לזה והוא מהנודע החלטת החוקרים הקדמונים כי קלקול כל דבר והריסותו הוא לפי מעלת שבחו ותפארתו (יראה נא "בעקדת יצחק" פרשת חוקת ועוד בכמה ספרים מסוג זה), ואחרי כי הקלקול היותר גדול הוא האין, כן השבתי בלבי, הוא בטח לפי מעלת שבחו ותפארתו, באופן שרק האין הוא הנמצא הודאי... אבל כשבאתי מעט בימים נוכחתי לדעת כי חקירות כאללו אינן כי אם לחדודי בעלמא, ומה גם כי הדת הבודאיית כבר קלטה לתוכה את כל מה שנוכל לחשוב ולדמות ע"ד האין, כי כנודע, הנירוואנא היא מציאות האין והאפס בהמובן היותר גדול ורחב, ובכן האם מתורת בודהא ניתי ונילף?

פה מצאתי מקום להעתיק מה שכתבתי בספרי "טל תחיה" בצד 64 בזה"ל: "ע"ד הנס של עומדים צפופים ומשתחווים רוחים, נ"ל לכוין בזה מה שידוע בחכמי המקובלים ובזוהר שאוריתא וקב"ה וישראל כולא חד הוא, וכן בזה הנני רואה כי משתתפים בזה אוריתא וישראל וקב"ה, הקב"ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, (מדרש ויצא), תורה, מקום ארון אינו מן המדה (מסכת יומא), ישראל עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ובכן הננו רואים בשלשתם, איך הם נמצאים במקום ובכ"ז אין המקום מקומם... ויש לכוין בזה כי אמנם לפי דעת שעללינג התנועה האלהיית היא שני הפכים בנושא אחד, הגבלה ושלילה, היות ואין ועוד נגודים שונים, ולכן הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו... וכן בתורה הננו רואים שני הפכים, רבים יאמרו כי אין תורה כתורת ישראל, ורבים מישראל ומאומות העולם אומרים ההיפוך, וכן בישראל רבים אומרים שאין כעם ישראל לטובה, ורבים אומרים שאין כמוהו לרעה... וכ"ז מנפלאות הצור אשר השכין א"ע בתורה ובישראל, ולכן נראה בהם שני הפכים בנושא אחד, וכמא דשמא קדישא איהו סתים וגליא כן אוריתא וישראל (זוהר בכ"מ), וכאשר רבים מהמגשימים יכחשו במציאות הרוחניי הכללי כן יכחשו גם באוריתא וישראל, וישראל הוא מקומו של עולם אחרי כי לית אתר פנוי מניה, ואולם אין העולם מקומו כי יגרשוהו מכל העולם לאמר אין פה מקומך"... והנה כל זה חקרתי בשכבר הימים, אך כשבאתי מעט בימים החילותי להרגיש חלישות החקירות מכמו אלו הנזכרות, וכפי שאני רואה החלטות כאלו באות רק על ידי הרכבת היאוש המביא לידי אין עם הרגש האלהיי הלוחם עם היאוש בכל עוז, ועל ידי ההרכבה של ההיות והאין באים לידי שלום מדומה, ואולם ההגיון הבריא יאמר לא בי הוא, כי אמנם הרכבת הנגודים מביא בהחלט גם להרכבת אמת ושקר, ובכן הלא כבר הננו רחוקים מן האמת המוחלט...

הארכתי מעט בזה יען כי כפי שאני רואה, הנה כמעט רובי חקירותיו הנן תוצאות רעיונו המרכזיי, השוכן בקרבו ע"ד אחדות ההפכים (לדוגמא, גם רעיונו בהקדמתו על דבר "החותם הגדול של אחדות המחשבה שמתמם את החזיונות המתנגדים בהפגשם על פני אופק המחשבה והרוח" הוא ג"כ תולדת רעיונו המרכזיי ע"ד אחדות ההפכים), ואשר לפי האמור הם מהדברים הפורחים באויר שאין להם על מה שיסמוכו, אם כי יוכל היות כי הם הם גופי תורה...

ובכן לא בחקירות כאלו יושע יהודה ביהדותו, ועלינו עוד לחקור ולדרוש אחרי הסם המרפא והמבריא את היהדות אולי נמצאנו...

אמנם פילוסוף גדול (מת זה לא כביר), ואדאלף פראנק מפאריש שמו, עמד לישראל שלחם הרבה עם הכפירה בכל, וכן בימינו נמצא גם גואל להיהדות בדמותו של הפילוסוף האשכנזי הרמן כהן המתאמץ להתאים גם תורת קרל מרקס עם מציאות האלהות, אבל דבריהם הלא מוזרים ובלתי ידועים כלל למרבית האנשים לטובי אומתנו שבטח היו שמחים עליהן כעל כל הון. כן מדבריהם עלינו גם לברר עוד את המאכל מן הפסולת והמלאכה גדולה וכבדה מאד מאד, ובין כך רוב בני האומה העברית הולכים למקום אשר משם לא ישובו עוד, ועל דא ודאי קא בכינא...

לא אכחד גם כי בשעה שכבודו רואה אמיתת דברי המדרש שמואל "מעונותיהם של ישראל הצדיקים מתעלפים ועפים" (בצד ס"ה מספרו) באותה שעה הנני רואה גם כי הצדקות מתעלפת וגועת, כי לו היתה התמימות האלהיית חיה אצל הצדיקים כי אז היו מאזרים כל כחותיהם להציל את נשמת האומה בעת הזאת אשר מי יודע כי אולי הוא קץ החזיון... כבודו יושב ביפו ולא יכול לשער את המציאות ממה שאנו רואים בעינינו את הגסיסה הנוראה של היהדות, וכמדומני שנסיון כזה עוד לא היה לישראל מימי עמדו עד היום הזה, ומה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה? אהה ד' אלקים אך אתה ידעת! ישא נא לי כתר"ג על הדברים המרים האלה כי אמנם הכאב גדול ואמרתי אשיחה וירוח לי ויעבור עלי מה!

הנני שונה את דברי במלים אחרות, בכתר"ג אמנם נמצא הגרעין החזק שממנו תצמח ישועת ישראל, אבל על הגרעין עוד להתפתח הרבה, כי אז על ידי הרגש האלהיי השוכן בקרבו במדה מרובה יהיה ביכלתו לפעול גדולות ונצורות.

לשמחת לבבי הנני רואה כי אמנם כן הוא שאוירא דארץ ישראל מחכים, ובספרו זה הנני רואה כי כבודו משתלם והולך אבל המלאכה עוד גדולה וההשתלמות נחוצה, וכולא האי ואולי!

תחת אשר במכתבי הקודם עוררתיו להשתדל לראות את מאמרי "תכלית מעשה שמים וארץ", הנה כעת הנני מוצא כי גם נחוץ הוא לחליפת מכתבינו שיראה את מאמרי זה ובטח יחזיק לי טובה על מאמרי זה שאמנם הוא כולל בתוכו השקפה מדעית שלמה ע"ד היהדות וחין ערכה.

ראיתי להעירו כי ספרו "אדר היקר" היה מוצא לו קוראים יותר רבים לו לא היה נכתב בזהירות יתירה כ"כ... ואז היה מביא תועלת באמת לנשמתנו העלובה כעת, כי אמנם בו הרבה השקפות נכבדות הראויות להשמע, ואשר היו פועלות על הקורא להחזירו למוטב, אבל הזהירות היתירה גורמת שספרו זה יקרא רק בין החרדים המעטים שבאומתנו שבלא"ה הם חרדים לדבר ד', ואולם להחרדים הוא מעין תריס נגד ההשכלה העתידה עוד לבוא, אולי, עליהם, ובכן גם זאת היא תועלת . אם יחפוץ כתר"ג לברר את דברי אלה אזי הנני נכון למלאות את זאת במכתבי הבאים אי"ה, אבל אדמה כי כ' יבין בזה להגיגי.

ע"ד מחקריו ע"ד האהבה האלהיית והאהבה המפתחת את הנפשות העדינות (בפרק ג' ובפרק ד' מספרו), ואשר הרבה ממחקריו אלה פרסם בסגנון אחר במ"ע "המזרח" (שנה ראשונה חוברת ו' בצד 352 ועוד), יש לי מאמר גדול בכתובים הנכתב אצלי זה כשנתיים לרגלי מאמרו "בהמזרח", והיה אם יודיעני כי יש לו חפץ במאמרי זה אזי הנני נכון לבקש את אחד ממכירי להעתיק למענו את מאמרי, כי אמנם זמני מדוד וטפוח, כי עבודתי בהבאנק גוזלת ממני הרבה שעות בכל יום ויום.

בכלל יש לי עוד הרבה מה להעיר ע"ד השקפותיו הבהירות השונות בספרו זה, וזאת אעשה במכתבי הבאים אי"ה אם רק יודיעני כי חפץ הוא להחליף מכתבים עמדי בארוכה ובלי כל מסוה, כי אז אקוה להשיג מחליפת מכתבינו איזו תועלת מדעית למען האמת ולמען עמנו אשר נאהב סלה.

בקצרה, עת לעשות היא העת הזאת ואם גם לעת הזאת נאנה את עצמנו ונשב בחבוק ידים כי אז באמת הלא יכלו כל הקצים ח"ו... תקותי חזקה שהאל הטוב יעמיד לנו מושיעים בחומר וברוח ומקודש יסעדנו על ערש דוי ועוד נחיה ונהיה אור לכל הגוים כאשר כן הובטח לנו ע"י צופינו האלהיים.

ידידו המוקירו כיקר ערכו.

שמואל אלכסנדראוו.