מנחת חביתין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אין תקציר עריכה |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מנחת חביתין היא אחת ממיני קרבן מנחה, והיא מוקרבת על ידי הכוהן גדול מדי יום, מחציתה בסמוך לתמיד של שחר ומחיצתה השניה בסמוך לתמיד של בין הערביים. מנחת זו מורכבת משתים עשרה "חלות" והיא נשרפת כולה על המזבח. | |||
בנוסף לכהן הגדול המקריב מנחה זו מדי יום, מקריב אותה כהן הדיוט בפעם הראשונה בה הוא עובד בבית המקדש (מנחת חינוך (קורבן)). מנחה זו נקראת גם מנחת כהן משיח, על פי הפסוק: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ". | |||
==המקור בתורה== | |||
ציווי על הבאת מנחה זו מפורש במקרא: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.}} | |||
" | למרות שבתורה, מפורשת מנחה זו רק על כוהן המתחיל בעבודתו בפעם הראשונה "ביום המשח אותו", כותבים [[בעלי התוספות]] ב"[[דעת זקנים]]", כי ביום התחלת עבודתו של הכהן ההדיוט - הוא עומד ברמת החשיבות של כהן גדול, ודיניהם שוים. | ||
לעומת זאת [[הנצי"ב]] בפירושו "העמק דבר" כותב, כי הכהן הגדול מקריב את מנחתו כעין מנחת חינוך, וזאת כי חשיבותו של הכהן הגדול נמדדת ביחס לשאר הכהנים העובדים במקדש, והיות שבכל יום מתחלף [[בית האב]] העובד במקדש, נמצא שחשיבות הכהן הגדול כאילו מתחדשת בכל יום. | |||
==סדר ההקרבה== | |||
מנחה זו, ככל המנחות המובאות על ידי כוהנים אינה נאכלת, אלא מוקטרת בשלמותה על גבי המזבח, ככתוב: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל".<ref>תנ"ך|ויקרא|ו|טז</ref>. | |||
סדר ההקרבה: מביא שיעור קמח שמידתו "עשירית האיפה" (עשירית המידה הנקראת [[איפה]]), מקדישו וחוצהו לשני חצאים. למרות שהמנחה מחולקת לשנים, עליה להיות שלימה בעת הקדשתה. | |||
יחד עם המנחה הוא מביא שלושה לוגין של [[שמן]], כנלמד מהפסוק {{ציטוטון|בשמן תעשה}} כלומר - הוסף לה ידת שמן כמידת השמן הניתנת ל[[כבש]], הוא מערב את הסולת בשמן, ומשרה אותם יחד במים רותחים - בישול. לאחר מכן הוא לש מכל חצי עישרון שש חלות, כך שיחד הם שנים עשר חלות{{הערה|רמב"ם|מעשה הקרבנות|יג|ב.}} | |||
[[קטגוריה: | מנחה זו, הקרבתה לישתה ועריכתה, נעשות גם ב[[שבת]], מפני שכל דבר בבית המקדש שלא יכול להעשות ביום חול, נעשה גם בשבת, למרות שבמקום אחר הדבר יחשב כחילול שבת. לעומת זאת, [[מלאכת טוחן|טחינת החיטים]] ו[[מלאכת מרקד|הרקדתן]] אינן דוחות את השבת, מכיוון שניתן לעשותם לפני כניסת השבת{{הערה|בבלי|מנחות|צו|א.}} | ||
==הכוהן המביא== | |||
בסוגת הכוהן הגדול, ישנם שלושה מיניי כוהנים: הכוהן הגדול ששימש עד סוף בית המקדש הראשון והיה משוח בשמן המשחה - הוא נקרא "כוהן משוח", כוהן "מרובה בגדים" - כוהנים ששימשו בזמן [[בית המקדש השני]], ולא נמשחו ב[[שמן המשחה]] אלא מונו לכך על ידי לבישת בגדי הכהן הגדול, וכוהן שעבר - כאשר [[כוהן גדול]] אינו ראוי לשמש ככוהן גדול מסיבה זמנית, ממנים [[כוהן]] אחר לשמש ככוהן גדול, ולאחר שהכוהן הראשון ראוי לחזור לעבודתו, הוא חוזר. למרות זאת, עדיין נחשב הכוהן השני, ששימש כממלא מקום כ"כוהן גדול" לפי שיטת [[רבי מאיר]]{{הערה|לפי רבי יוסי הוא לא כוהן גדול - שכן אינו משמש בתפקיד בפועל, ולא כוהן הדיוט - מכיוון שמעלין בקודש ולא מורידין}}, וזאת על פי הכלל מעלין בקודש ולא מורידין. | |||
בעוד שהן כהן משיח והן כוהן מרובה בגדים שניהם מקריבים קורבן זה מדי יום ביומו לפני העבודה, הרי שכוהן שעבר מתפקידו אינו מקריב עשירית האיפה, ולפי שיטת רבי מאיר זו היא אחת משני ההבדלים היחידים שמבדילים בינו לבין כוהן גדול רגיל (השני הוא הבאת [[חטאת כהן משיח]]{{הערה|בבלי|הוריות|יב|ב.}}. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:מנחה]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:52, 28 באפריל 2011
|
|
מנחת חביתין היא אחת ממיני קרבן מנחה, והיא מוקרבת על ידי הכוהן גדול מדי יום, מחציתה בסמוך לתמיד של שחר ומחיצתה השניה בסמוך לתמיד של בין הערביים. מנחת זו מורכבת משתים עשרה "חלות" והיא נשרפת כולה על המזבח. בנוסף לכהן הגדול המקריב מנחה זו מדי יום, מקריב אותה כהן הדיוט בפעם הראשונה בה הוא עובד בבית המקדש (מנחת חינוך (קורבן)). מנחה זו נקראת גם מנחת כהן משיח, על פי הפסוק: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ".
המקור בתורה[עריכה]
ציווי על הבאת מנחה זו מפורש במקרא:
|
זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. |
|
למרות שבתורה, מפורשת מנחה זו רק על כוהן המתחיל בעבודתו בפעם הראשונה "ביום המשח אותו", כותבים בעלי התוספות ב"דעת זקנים", כי ביום התחלת עבודתו של הכהן ההדיוט - הוא עומד ברמת החשיבות של כהן גדול, ודיניהם שוים.
לעומת זאת הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" כותב, כי הכהן הגדול מקריב את מנחתו כעין מנחת חינוך, וזאת כי חשיבותו של הכהן הגדול נמדדת ביחס לשאר הכהנים העובדים במקדש, והיות שבכל יום מתחלף בית האב העובד במקדש, נמצא שחשיבות הכהן הגדול כאילו מתחדשת בכל יום.
סדר ההקרבה[עריכה]
מנחה זו, ככל המנחות המובאות על ידי כוהנים אינה נאכלת, אלא מוקטרת בשלמותה על גבי המזבח, ככתוב: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל".[1].
סדר ההקרבה: מביא שיעור קמח שמידתו "עשירית האיפה" (עשירית המידה הנקראת איפה), מקדישו וחוצהו לשני חצאים. למרות שהמנחה מחולקת לשנים, עליה להיות שלימה בעת הקדשתה.
יחד עם המנחה הוא מביא שלושה לוגין של שמן, כנלמד מהפסוק "בשמן תעשה" כלומר - הוסף לה ידת שמן כמידת השמן הניתנת לכבש, הוא מערב את הסולת בשמן, ומשרה אותם יחד במים רותחים - בישול. לאחר מכן הוא לש מכל חצי עישרון שש חלות, כך שיחד הם שנים עשר חלות[2]
מנחה זו, הקרבתה לישתה ועריכתה, נעשות גם בשבת, מפני שכל דבר בבית המקדש שלא יכול להעשות ביום חול, נעשה גם בשבת, למרות שבמקום אחר הדבר יחשב כחילול שבת. לעומת זאת, טחינת החיטים והרקדתן אינן דוחות את השבת, מכיוון שניתן לעשותם לפני כניסת השבת[3]
הכוהן המביא[עריכה]
בסוגת הכוהן הגדול, ישנם שלושה מיניי כוהנים: הכוהן הגדול ששימש עד סוף בית המקדש הראשון והיה משוח בשמן המשחה - הוא נקרא "כוהן משוח", כוהן "מרובה בגדים" - כוהנים ששימשו בזמן בית המקדש השני, ולא נמשחו בשמן המשחה אלא מונו לכך על ידי לבישת בגדי הכהן הגדול, וכוהן שעבר - כאשר כוהן גדול אינו ראוי לשמש ככוהן גדול מסיבה זמנית, ממנים כוהן אחר לשמש ככוהן גדול, ולאחר שהכוהן הראשון ראוי לחזור לעבודתו, הוא חוזר. למרות זאת, עדיין נחשב הכוהן השני, ששימש כממלא מקום כ"כוהן גדול" לפי שיטת רבי מאיר[4], וזאת על פי הכלל מעלין בקודש ולא מורידין.
בעוד שהן כהן משיח והן כוהן מרובה בגדים שניהם מקריבים קורבן זה מדי יום ביומו לפני העבודה, הרי שכוהן שעבר מתפקידו אינו מקריב עשירית האיפה, ולפי שיטת רבי מאיר זו היא אחת משני ההבדלים היחידים שמבדילים בינו לבין כוהן גדול רגיל (השני הוא הבאת חטאת כהן משיח[5].