פורש מן הערלה כפורש מן הקבר: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת הערות שוליים) |
(הערה ארוכה מדי הועברה לטקסט) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
גר שמל וטבל לשם גרות הריהו כמי שנוגע במת, שהוא טמא שבעת ימים וטעון הזאה ממי אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי שלאחר מילתו וטבילתו לגרות.גר שמל וטבל לשם גרות בארבעה עשר בניסן, בית שמאי סוברים, שטובל פעם נוספת מדברי סופרים לאכילת קדשים, ואוכל בערב מקרבן פסח שנמנה עליו, ובית הלל אומרים: "הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר", הלכך אסור לו לאכול מן הפסח בערב | גר שמל וטבל לשם גרות הריהו כמי שנוגע במת, שהוא טמא שבעת ימים וטעון הזאה ממי אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי שלאחר מילתו וטבילתו לגרות.גר שמל וטבל לשם גרות בארבעה עשר בניסן, בית שמאי סוברים, שטובל פעם נוספת מדברי סופרים לאכילת קדשים, ואוכל בערב מקרבן פסח שנמנה עליו, ובית הלל אומרים: "הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר", הלכך אסור לו לאכול מן הפסח בערב. | ||
ולא נחלקו בית שמאי ובית הלל אלא בערל גוי שמל בערב פסח, שבית הלל גוזרים שמא ייטמא למת בשנה הבאה בערב פסח ויאמר: כשם שאשתקד טבלתי ואכלתי לערב מקרבן הפסח, כך גם השנה אטבול ואוכל מפסחי, ולא ידע שבשנה שעברה היה גוי עד לארבעה עשר בניסן, ואף אם נטמא למת לפני שנתגייר - אין גוי מקבל טומאה, אבל עכשיו ישראל הוא ומקבל טומאה, ואינו נטהר אלא אחרי שבעה ימים; לפיכך אמרו בית הלל שגם השנה טעון הזאה שלישי ושביעי; ובית שמאי אינם גוזרים משום טומאת מת בשנה הבאה. אבל ערל ישראל, כגון שמתו אחיו מחמת מילה ונמנעו מלמולו, שמכל מקום אסור הוא בקרבן פסח, שנאמר {{מקור|תנ"ך:שמות י"ב מ"ח$שמות י"ב, מ"ח|כן}}: "וכל ערל לא יאכל בו", אם הוא בא למול בערב פסח, אף לדעת בית הלל טובל ואוכל פסחו לערב. | |||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:46, 6 בספטמבר 2009
|
|
גר שמל וטבל לשם גרות הריהו כמי שנוגע במת, שהוא טמא שבעת ימים וטעון הזאה ממי אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי שלאחר מילתו וטבילתו לגרות.גר שמל וטבל לשם גרות בארבעה עשר בניסן, בית שמאי סוברים, שטובל פעם נוספת מדברי סופרים לאכילת קדשים, ואוכל בערב מקרבן פסח שנמנה עליו, ובית הלל אומרים: "הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר", הלכך אסור לו לאכול מן הפסח בערב.
ולא נחלקו בית שמאי ובית הלל אלא בערל גוי שמל בערב פסח, שבית הלל גוזרים שמא ייטמא למת בשנה הבאה בערב פסח ויאמר: כשם שאשתקד טבלתי ואכלתי לערב מקרבן הפסח, כך גם השנה אטבול ואוכל מפסחי, ולא ידע שבשנה שעברה היה גוי עד לארבעה עשר בניסן, ואף אם נטמא למת לפני שנתגייר - אין גוי מקבל טומאה, אבל עכשיו ישראל הוא ומקבל טומאה, ואינו נטהר אלא אחרי שבעה ימים; לפיכך אמרו בית הלל שגם השנה טעון הזאה שלישי ושביעי; ובית שמאי אינם גוזרים משום טומאת מת בשנה הבאה. אבל ערל ישראל, כגון שמתו אחיו מחמת מילה ונמנעו מלמולו, שמכל מקום אסור הוא בקרבן פסח, שנאמר (שמות י"ב, מ"ח): "וכל ערל לא יאכל בו", אם הוא בא למול בערב פסח, אף לדעת בית הלל טובל ואוכל פסחו לערב.