דבר שלא בא לעולם: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה[עריכה]

דבר שעדיין לא קיים, אי אפשר להקנותו לאחר (הסוגיות ביבמות צג ובקידושין סב:, האריך בדין זה ספר המקנה יח).

בדיני מכר, מתנה ומתנת שכיב מרע (שו"ע חו"מ רט-ד).

לדוגמא, אדם שיש לו דקל, אינו יכול להקנות לחבירו את הפירות שעתידים לצמוח ממנו, כיוון שהם עדיין לא קיימים.

החולק על דין זה הוא רבי מאיר שסובר שאדם כן מקנה דבר שלא בא לעולם^[1] (יבמות צג. וקידושין סב:, וכן מובאים שם תנאים נוספים שסוברים כרבי מאיר), ואין הלכה כמותו.

מקור וטעם[עריכה]

בטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם חקרו ראשי הישיבות בין שלושה צדדים (הצד הראשון והצד השלישי הם הידועים יותר):

א) משום שאי אפשר להחיל קניין כשאין חפץ (חיסרון בקניין) (קובץ שיעורים בבא בתרא רעו בדעת ר"י מפריז).

ב) משום שחפץ שאינו בעולם אינו שייך לבעלים (חיסרון בבעלות) (גר"ח סטנסיל נדרים סימן "בעניין מודר ומושבע מפי אחרים". וכן כתב הגר"ש שקאפ (בבא בתרא ל ד"ה ובנוגע) שאין חיסרון בבעלים אלא רק בקניין).

ג) משום שאדם לא סומך דעתו על חפץ שעדיין לא קיים (חיסרון בדעת) (קובץ שיעורים בבא בתרא רעו בדעת מהר"ם מרוטנבורג. והתשב"ץ חילק (הובא בתורת הקניינים ח"ב עמוד רצב) שדבר שאינו בעולם הוא חיסרון בקניין, ודבר שאינו שלו לכשיקחנו הוא חיסרון בדעת).

ונפק"מ (בין הדעה שהוא חיסרון בדעת לשתי הדעות האחרות) כשהמנהג להקנות בסיטומתא (קניין שהסוחרים הנהיגו) בדבר שלא בא לעולם, שחיסרון בדעת אין כאן, שהרי כולם נוהגים כך, אך חיסרון בהקנאה ובבעלות עדיין יש (הקובץ שיעורים בבא בתרא רעו הביא שלמהר"ם מרוטנבורג מועיל, ולר"י מפריז אינו מועיל).

בחיסרון בדבר שלא בא לעולם יש לחקור האם הוא בקונה, שלא יכול לקנות אותו, או במקנה, שלא יכול להקנות אותו (פלס חיים שהובא בספר המקנה יב-יג סוף ד"ה ופלס, תורת הקניינים ח"ב עמוד רפח).

==בדינים שונים==

שליחות לא מועילה בדבר שלא בא לעולם, למשל אם מינה שליח לגרש אשה שעדיין לא קידשה ("לכשאקדשנה אגרשנה") - המינוי לא מועיל (רמב"ן רשב"א וריטב"א יבמות נב, דן בדבריהם ספר המקנה יב-ז ד"ה רמב"ם).

תנאי מועיל בדשלב"ל, כגון שהתנה עם חבירו "על מנת שתיתן לי (או לפלוני) מהפירות כך וכך בכל שנה" (רמ"א חו"מ רט-ח).

סוגיות בש"ס: קנין דבר שלא בא לעולם, אתר נתיבות הש"ס.

בקניינים שונים[עריכה]

סיטומתא, נחלקו בה הראשונים: המהר"ם מרוטנבורג ושו"ת הרא"ש (יג) כתבו שמועיל גם בדשלב"ל, ורבנו יחיאל (במרדכי סוף שבת תעב ותעג) ורבנו פרץ חלקו עליהם. וביאר הקובץ שיעורים (בבא בתרא רעו) שהמהר"ם מרוטנבורג סובר שהחיסרון בדבר שלא בא לעולם הוא שאין גמירות דעת, ולכן בסיטומתא - שזהו מנהג בני אדם - יש גמירות דעת ומועיל. אך לרבנו פרץ החיסרון הוא שלא שייך להקנות כשהחפץ עדיין לא בעולם, ולכן לא מועיל גם בסיטומתא.

דברים הנקנים באמירה נחלקו בהם הראשונים: לרמב"ם (זכייה ו-יז, וכן שו"ע חו"מ נא-א) לא קונים בדבר שלא בא לעולם, ולשיטה מקובצת (כתובות נה.) כן קונים.

אודיתא, כתב היד רמה (בבא בתרא קלט) שמועילה גם בדבר שלא בא לעולם. אך האבני מילואים (צב-ה) כתב שאינה מועילה בזה.

הפקר (להפקיר נכס), דינו תלוי במהותו של הפקר - האם הוא נדר או קניין (קצוה"ח רעג-א: לרמב"ם ולרש"י - נדר, לתוס' - קניין)^[2]( - שהרי נדר מועיל בדבר שלא בא לעולם, וקניין לא שו"ת הב"ח קכד. וספר המקנה יב-ז בסוף (ד"ה השעה"מ) כתב שהפקר לא מועיל בדשלב"ל).

ירושה, נחלקו בה הראשונים: ר"י מיגאש (בבא בתרא קלא) כתב שאינו יכול להוריש דשלב"ל, וכן כתב הקובץ שיעורים (בבא בתרא תפג) בדעת תוס' הרא"ש. אך הוסיף שבדעת הר"ן אפשר שמועיל, וכן כתב האור זרוע (קיא).

מצווה לקיים דברי המת, כתבו רוב הראשונים והאחרונים שנאמר גם בדשלב"ל (מחנה אפרים זכייה ומתנה ל בשם מהר"י בן לב, והביא שהוכיחו כך מהרשב"א, מהרי"ף ומהמרדכי. מגיד משנה מכירה כב-יז בדעת הרמב"ם), אמנם כנסת הגדולה (חו"מ רנב, הביאו השדי חמד ח"ה מ-ריט) כתב שלא מועיל בדבר שלא בא לעולם.

מחילה, כתב הר"ן שאינה מועילה בדבר שלא בא לעולם (הובא ברמ"א חו"מ רט-ד). והפרי משה (קניינים כו-א ד"ה ועוד) תלה זאת בגדר מחילה, שאם היא הקנאה - אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ואם היא רק סילוק^[3] - אפשר גם בדבר שלא בא לעולם^[4].

לשעבד דשלב"ל - לתוס' אפשר ולתלמידי הרשב"א לא (רמ"א חו"מ רט-ד).

שיור לא מועיל בדשלב"ל. למשל, אם מכר שדה לראובן ושייר מפירותיו לשמעון דבר ידוע בכל שנה, לא קנה שמעון כלום (אך אם שייר לעצמו מועיל) (שו"ע חו"מ רט-ז).

הקדש - יש בזה שלוש דעות:

א) הרמב"ם (מכירה כב-טו) והשו"ע (חו"מ ריב-ז) כתבו שאפשר להקדיש דשלב"ל.

ב) הרא"ש והרמ"א (שם, והביא את הרא"ש) כתבו שא"א (דן בזה פרי משה קניינים יג-ט, ושם בסעיף י הביא סתירה בדברי הרמב"ם).

ג) הרבה מפרשים חילקו שקדושת הגוף חלה על דשלב"ל וקדושת דמים לא (וקונמות הם קדושת הגוף) (כסף משנה) (נדרים יב-י. ספר המקנה יב-יג בשם האחרונים, השיטה מקובצת, והקצוה"ח קיז).

נדרי איסור, שאסר על עצמו או על חבירו להנות מחפץ מסוים, כגון שהקדיש מעשי ידיים, שהרי עדיין אינם בעולם - בפשטות נדר כזה לא צריך להועיל שהרי הוא דשלב"ל (ר"ן, ולחם משנה על הרמב"ם נדרים יב-י (שאפילו בקדושת הגוף לא מועיל)). אך מהרמב"ם (נדרים יב-י) משמע שהנדר כן מועיל. ומצאנו בביאורו שני הסברים:

א) הכסף משנה ביאר שכיוון שקונמות (נדרים) הם קדושת הגוף - כן חלים בדשלב"ל, ורק קדושת דמים לא חלה על דשלב"ל.

ב) הגר"ח (סטנסיל כתובות נט. מודר ומושבע מפי אחרים) ביאר שלאחר שלומדים מהפסוק "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל-ג) שאדם יכול לאסור נדר גם על חבירו - יכול לאסור גם דשלב"ל (ורק נדר ע"י התפסה, שהוא לא נתרבה מהפסוק (אלא מסברא) - אינו מועיל בדשלב"ל).

נדרי מצווה, כגון להקדש, לעניים ושאר נדרים, כתב הרמב"ם (מכירה כב-טו) שאע"פ שהחפץ לא מתקדש לפי שאינו בעולם, חייב לקיים את נדרו שנאמר "ככל היוצא מפיו יעשה". והביא שיש גאונים שחולקים וסוברים שאין העניים זוכים אלא בדרכים ששאר בני האדם זוכים בהם (והרמב"ם עצמו סובר שמועיל, משום שאינו מצווה להקנות אלא לקיים את דבריו) (והפרי משה קניינים יג-י הביא סתירה בדברי הרמב"ם בהקדש).

סילוק מועיל בדשלב"ל, משום שעדיין לא זכה בו. ודוגמא לזה, שמתנה עם ארוסתו שלא ירשנה לאחר שתינשא לו ותמות (רמ"א חו"מ רט-ח, ספר המקנה ז-י ד"ה מרדכי).

פרטי הדין[עריכה]

דבר שעדיין אינו ברשותו, אע"פ שכבר בא לעולם, דינו כדבר שלא בא לעולם (שו"ע חו"מ רט-ה). למשל, האומר לחבירו "מה שאירש מאבא מכור לך" (שו"ע חו"מ ריא-א).

דבר שמעיקר הדין יכול להקנותו עכשיו, ורק בפועל אינו יכול להקנותו עכשיו, כגון שאנס לא מרשה לו להקנותו אלא לאחר זמן, וכן חולה שאין לו כח לדבר עכשיו - נחלקו הראשונים האם נחשב דבר שלא בא לעולם, כיוון שבפועל לא יכול להקנותו עכשיו, או שנחשב בא לעולם, כיוון שמעיקר הדין יכול להקנותו גם עכשיו, ורק בפועל אינו יכול (קובץ שיעורים פסחים קלז, קלח).

כאשר בידו להביאו לעולם דבר שלא בא לעולם כן נקנה. ויש לדון מה הטעם לזה: האם הוא משום שכן יכול להחיל את הקניין ע"י שיביאם לעולם (וכל החיסרון בדבר שלא בא לעולם הוא שלא יכול להחיל את הקניין), או משום שיש לו גמירות דעת (תורת הקניינים ח"ב עמוד שצה).

כשהחפץ המקנה אינו בעולם, כגון שמקדש אשה בחפץ פחות משווה פרוטה ואומר לה שהקידושין יחולו כשהחפץ יתייקר, שהרי האשה (החפץ הנקנה) כן בעולם, ורק החפץ המקנה אינו בעולם (שעדיין אינו ראוי לקנות בו) - הסתפק האבני נזר האם גם מקרה זה נחשב דבר שלא בא לעולם, או שכיוון שיכול לקדשה בחפץ אחר (שכן שווה פרוטה) נחשב כבא לעולם (אה"ע ח"ב תסט, והביא ראיות לכאן ולכאן).

דבר שאינו שלו ויהיה שלו למפרע מעכשיו נחשב בא לעולם ומועיל בו קניין. לדוגמא, במקרה שראובן התחייב לשמעון חפץ בתנאי דמעכשיו (דהיינו שאם יתקיים התנאי יקנה למפרע), שמעון יכול להקנות את זכותו ללוי אע"פ שהחפץ עדיין אינו שלו כעת, משום שכאשר יהיה שלו - יהיה שלו למפרע מעכשיו (שו"ת הרשב"א אלף קמט ד"ה גם).

מחוסר זמן, כגון המקדש אשה שיחולו הקידושין לאחר שלושים יום, ולאחר מכן (לפני שעברו השלושים יום) גירשה שיחולו הגירושין לאחר שתתקדש: המשנה למלך (גירושין ו-ג) כתב שמועיל, ואינו כשאר דשלב"ל, דזמן ממילא קאתי. אך האבני מילואים (מג-א) ושער המלך (מכירה כב-ט) חלקו עליו וכתבו שגם זה נחשב דשלב"ל (וספר המקנה יב-ז (ד"ה השעה"מ) הוכיח בדעת המהרי"ק שהוא דשלב"ל).

חוב שעדיין לא הגיע זמנו לגבות, אעפ"כ נחשב בא לעולם, ולכן מועילה בו מחילה (שער המלך מכירה כב-ט בשם מהרי"ק, דן בזה ספר המקנה יב-ז ד"ה השעה"מ)^[5].

כשמקנה לכשיבוא לעולם נחלקו הראשונים, ויש חילוק בין מקרה שעשה מעשה קניין כשאינו בעולם, לבין מקרה שרק אמר לקונה לקנות כשאינו בעולם, כך שיש בזה שלוש דעות (בכל זה דן במילואי חושן (על קצוה"ח) לסימן קכג הערה 105):

א) אפשר לעשות מעשה קניין כשאינו בעולם כדי שיקנה לכשיבוא לעולם (המרדכי בבא בתרא תקעח (תחילת פרק שמיני) הביא דעה זו, וכתב שיש חולקים).

ב) אי אפשר לעשות מעשה קניין כשאינו בעולם (שיקנה לכשיבוא לעולם). אך אפשר לומר לקונה לקנות כשעדיין אינו בעולם, ואת מעשה הקניין יעשה רק כשיבוא לעולם (דהיינו שאומר לו "לך חזק וקני לכשיבוא לעולם") (חזון איש) (אה"ע נח-ג כתב בדעת הראשונים שסוברים שמועיל, שגם הם התכוונו רק שאמר לו כשלא היה בעולם. והרעק"א (ח"ג פא) הסתפק בדין זה ונטה לומר שמועיל).

ג) אי אפשר אפילו לומר לקונה לקנות כשעדיין אינו בעולם (חזון איש) (אה"ע נח-ג בדעת הראשונים שסוברים שלא מועיל. וכן כתב הנתיבות המשפט (רט-ג) שאינו מועיל).

אם תפס הלוקח את הדשלב"ל אין מוציאים מידו (שו"ע ורמ"א חו"מ רט-ד).

מי שפרע (מקללים את מי שחוזר בו מקניין) - נחלקו הראשונים האם יש מי שפרע גם בדבר שלא בא לעולם. וסברת המקילים היא שמי שפרע שייך רק בקניין כסף כיוון שמועיל מדאורייתא, אך כאן שהקניין לא מועיל כלל - אין מי שפרע (קצוה"ח רט-ט).

דעת ר"מ[עריכה]

בסעיף זה נדון בשיטת רבי מאיר שסובר שאדם כן מקנה דבר שלא בא לעולם (דעת רבי מאיר הובאה ביבמות צג. וקידושין סב:, וכן מובאים שם תנאים נוספים שסוברים כרבי מאיר).

אם אמר מעכשיו, לדעת רבי מאיר (שאדם מקנה דשלב"ל) נחלקו הראשונים לשלוש דעות (דן בזה מערכת הקניינים ב ד"ה ובעיקר):

א) דעת הרשב"א שהקניין נגמר לגמרי, כמו כשמקנה דבר שבא לעולם, ולכן מועיל אפילו אם נקרע השטר, וכמו כן לא יכול לחזור בו מהקניין (והסביר שם (ד"ה אבל) שגם לרשב"א עדיין לא חל שום קניין, אלא שמעשה הקניין של עכשיו מועיל שעל ידו יזכה בחפץ לכשיבוא לעולם, וגם אין צריך שמעשה הקניין יהיה מתמשך, ולכן מועיל אפילו אם נקרע השטר).

ב) דעת התוס' שמעכשיו מועיל לעניין אם נקרע השטר (שהקניין חל אע"פ שהשטר נקרע), אך לא לעניין חזרה, דהיינו שעדיין אפשר לחזור מהקניין (כמו בקניין לאחר שלושים יום, שיכול לחזור בו תוך השלושים יום).

ג) דעת הרמב"ן והריטב"א הפוכה מהתוס', שמעכשיו מועיל שלא יוכל לחזור מהקניין, אך לא מועיל אם נקרע השטר (ולכן כשנקרע מתבטל הקניין).

(ובביאור מחלוקתם האם יכול לחזור בו, כתב שם (מערכת הקניינים ב ד"ה ולהבין) שדין חזרה אינו שעדיין לא נגמר הקניין, אלא שהקניין נגמר ועדיין יכול לחזור בו מדין "אתי דיבור ומבטל דיבור". ובזה נחלקו, שלרשב"א הקניין הזה כבר נחשב מעשה משום שמצד הבעלים כבר נגמר הקניין וכל החיסרון רק בחפץ שעדיין אינו בעולם, ואינו כקניין לאחר שלושים יום שמעשה הקניין עצמו לא נגמר עדיין. אך לתוס' הקניין הזה עדיין נחשב דיבור משום שהוא עדיין לא חל על החפץ, שהרי החפץ עדיין אינו בעולם (דהיינו שהרשב"א דן מצד הבעלים והתוס' דנים מצד החפץ).

מת הנותן לפני שהדבר בא לעולם (לדעת רבי מאיר) - נחלקו בזה האחרונים: שער המלך (מכירה כב) כתב שלרשב"א ש"מעכשיו" מועיל לעניין אם נקרע השטר, כמו כן יועיל כשמת הנותן. אך הקובץ שיעורים (בבא בתרא תצו, והביא את השער המלך) כתב שפשוט שאינו מועיל.

קניין אגב - חידש השער המלך שאפילו לרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בקניין אגב מודה שאי אפשר להקנות דשלב"ל, כי צריך להיות דומיא ד"ויתן להם אביהם", שהקנה להם כסף וזהב שיש לו עכשיו (מכירה פרק כב, הובא בספר המקנה א-יא ד"ה שעה"מ).

הערות שוליים[עריכה]