ניסוך המים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (6 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
יציקת מים, שנשאבו ממעיין השילוח, על גבי המזבח בכל יום משבעת ימי [[חג הסוכות]] בשעת הקרבת [[קרבן התמיד]] של שחר. | [[ניסוך המים]] הינה יציקת מים, שנשאבו ממעיין השילוח, על גבי המזבח בכל יום משבעת ימי [[חג הסוכות]] בשעת הקרבת [[קרבן התמיד]] של שחר. בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים היו היו מנסכים מים על גבי ה[[מזבח]] ב[[שחרית]], בשעת הקרבת קרבן התמיד בכל שבעת ימי חג הסוכות. | ||
==מקור וטעם== | |||
ב[[גמרא]] {{#makor-new:תענית ב ב|בבלי-תענית|ב|ב}} מובא כי [[רבי עקיבא]] דרש מצוה זו ממה שנאמר בפרשת קרבנות החג, ביום השישי (במדבר כט, לא): "ונסכיה" ודרש כי בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. [[רבי יהודה בן בתירא]] אף מוסיף רמז לדבר זה מכך שישנו ייתור בפסוקים נוספים בפרשייה זו היוצרים את המילה מים. ביום השני נאמר "ונסכיהם" (מ"ם יתירה), בשישי "ונסכיה" (יו"ד יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר "ונסכה"), ובשביעי - "כמשפטם" (מ"ם יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר כ"משפט"). | |||
בגמרא {{#makor-new:ראש השנה טז א|בבלי-ראש-השנה|טז|א}} מביא רבי עקיבא כי מטרת ניסוך המים היא לברך את מי השנה {{ציטוטון|מפני מה אמרה תורה 'נסכו מים בחג'? מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא, אמר הקב"ה: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה}}. מדברי רבי עקיבא מובא כי ניסוך המים היה כעין "קורבן מים" מיוחד שנעשה כחלק מהתפילה לגשמי ברכה. | |||
ניתן למצוא מקור קדום לניסוך המים כבר בימי [[שמואל הנביא]]. בספר שמואל {{#makor-new:שמואל א ז א|תנ"ך-שמואל-א|ז|א}} מובא כי כאשר שמואל רוצה לעורר את העם לתשובה הם עולים למצפה ושם שואבים מים ושופכים אותם לפני ה'- "וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיהוָה וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה". המפרשים הסבירו כי מטרת שפיכת המים שם הייתה כסמל להתעוררות להזיל דמעה ולשפוך תפילה לפני ה'וכן כסימן הכנעה הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכין {{מקור|רש"י ומצודות דוד|כן}}. | |||
==אופן הניסוך== | |||
את המים היו שואבים, עם עלות השחר, ממעיין השילוח בצלוחית של זהב. לאחר שאיבת המים, היו הכהנים והעם הולכים ל[[שער המים]] שב[[בית המקדש]], ותוקעים ומריעים ותוקעים, לקיים מה שנאמר "ושאבתם מים בששון". לאחר מכן, היה הכהן שזכה בניסוך המים, עולה על גבי המזבח, ויוצק אותם לתוך ספל הנמצא בראש המזבח בקרן דרומית מערבית. בספל היה כעין חוטם ובו נקב, שדרכו היו המים המנוסכים יורדים על גג המזבח ומשם לחלל העמוק שמתחת למזבח הנקרא [[שיתין]]. ניסוך המים היה נעשה בחגיגיות יתרה ובפומביות רבה, כדי להכחיש את דעותיהם של ה[[צדוקים]], שלא הודו במצות ניסוך המים בחג. | |||
==זמן ניסוך המים== | |||
ה[[ראשונים]] נחלקו האם זמן ניסוך המים חייב להיות צמוד לזמן ניסוך היין של קורבן התמיד בשחר, או שיכול להיות מנותק ממנו ואפילו להיעשות בערב החג. ה[[ריטב"א]] הסביר כי על אף שניסוך המים נצמד לניסוך היין שיש בכל יום, מדובר בשני דינים שונים. כלומר, בעוד ניסוך היין נעשה בכל יום יחד עם קורבן התמיד, ניסוך המים מוגדר כחובת היום כחלק מהריצוי על המים הנעשה בחג הסוכות ולא קשור לנסכי היין. | |||
מנגד, ה[[מאירי]] קבע כי ניסוך המים אינו קורבן עצמאי אלא הוא חלק מקורבן התמיד וחייב להיעשות בצמידות לנסכי היין שבכל יום. ממילא, בעוד הריטב"א סובר כי ניתן לנסך את המים גם שלא בצמידות לניסוך היין, המאירי מסביר כי אין אפשרות לבצע ניסוך המים בלילה מכיוון שעליו להיות סמוך לנסכי היין. ייתכן והקשר בין ניסוך המים לקורבן התמיד נובע מכך ששניהם מבטאים את נוכחות הקב"ה בארץ. כשם שקורבן התמיד מבטא את הנוכחות הקבועה של הקב"ה במקדש, כך ניסוך המים מבטא את הבקשה להשגחת הקב"ה על ארץ ישראל ועל נתינת הגשמים עליה כפי שמובא ב[[קריאת שמע]] שגשמי הארץ קשורים לרמתו הרוחנית של העם. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:סוכות]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה: מקדש וקרבנות]] | [[קטגוריה: מקדש וקרבנות]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:10, 22 באוקטובר 2020
|
|
ניסוך המים הינה יציקת מים, שנשאבו ממעיין השילוח, על גבי המזבח בכל יום משבעת ימי חג הסוכות בשעת הקרבת קרבן התמיד של שחר. בזמן שבית המקדש היה קיים היו היו מנסכים מים על גבי המזבח בשחרית, בשעת הקרבת קרבן התמיד בכל שבעת ימי חג הסוכות.
מקור וטעם[עריכה]
בגמרא תענית ב ב מובא כי רבי עקיבא דרש מצוה זו ממה שנאמר בפרשת קרבנות החג, ביום השישי (במדבר כט, לא): "ונסכיה" ודרש כי בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. רבי יהודה בן בתירא אף מוסיף רמז לדבר זה מכך שישנו ייתור בפסוקים נוספים בפרשייה זו היוצרים את המילה מים. ביום השני נאמר "ונסכיהם" (מ"ם יתירה), בשישי "ונסכיה" (יו"ד יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר "ונסכה"), ובשביעי - "כמשפטם" (מ"ם יתירה, שכן בכל שאר הימים נאמר כ"משפט").
בגמרא ראש השנה טז א מביא רבי עקיבא כי מטרת ניסוך המים היא לברך את מי השנה "מפני מה אמרה תורה 'נסכו מים בחג'? מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא, אמר הקב"ה: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה". מדברי רבי עקיבא מובא כי ניסוך המים היה כעין "קורבן מים" מיוחד שנעשה כחלק מהתפילה לגשמי ברכה.
ניתן למצוא מקור קדום לניסוך המים כבר בימי שמואל הנביא. בספר שמואל שמואל א ז א מובא כי כאשר שמואל רוצה לעורר את העם לתשובה הם עולים למצפה ושם שואבים מים ושופכים אותם לפני ה'- "וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיהוָה וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה". המפרשים הסבירו כי מטרת שפיכת המים שם הייתה כסמל להתעוררות להזיל דמעה ולשפוך תפילה לפני ה'וכן כסימן הכנעה הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכין (רש"י ומצודות דוד).
אופן הניסוך[עריכה]
את המים היו שואבים, עם עלות השחר, ממעיין השילוח בצלוחית של זהב. לאחר שאיבת המים, היו הכהנים והעם הולכים לשער המים שבבית המקדש, ותוקעים ומריעים ותוקעים, לקיים מה שנאמר "ושאבתם מים בששון". לאחר מכן, היה הכהן שזכה בניסוך המים, עולה על גבי המזבח, ויוצק אותם לתוך ספל הנמצא בראש המזבח בקרן דרומית מערבית. בספל היה כעין חוטם ובו נקב, שדרכו היו המים המנוסכים יורדים על גג המזבח ומשם לחלל העמוק שמתחת למזבח הנקרא שיתין. ניסוך המים היה נעשה בחגיגיות יתרה ובפומביות רבה, כדי להכחיש את דעותיהם של הצדוקים, שלא הודו במצות ניסוך המים בחג.
זמן ניסוך המים[עריכה]
הראשונים נחלקו האם זמן ניסוך המים חייב להיות צמוד לזמן ניסוך היין של קורבן התמיד בשחר, או שיכול להיות מנותק ממנו ואפילו להיעשות בערב החג. הריטב"א הסביר כי על אף שניסוך המים נצמד לניסוך היין שיש בכל יום, מדובר בשני דינים שונים. כלומר, בעוד ניסוך היין נעשה בכל יום יחד עם קורבן התמיד, ניסוך המים מוגדר כחובת היום כחלק מהריצוי על המים הנעשה בחג הסוכות ולא קשור לנסכי היין.
מנגד, המאירי קבע כי ניסוך המים אינו קורבן עצמאי אלא הוא חלק מקורבן התמיד וחייב להיעשות בצמידות לנסכי היין שבכל יום. ממילא, בעוד הריטב"א סובר כי ניתן לנסך את המים גם שלא בצמידות לניסוך היין, המאירי מסביר כי אין אפשרות לבצע ניסוך המים בלילה מכיוון שעליו להיות סמוך לנסכי היין. ייתכן והקשר בין ניסוך המים לקורבן התמיד נובע מכך ששניהם מבטאים את נוכחות הקב"ה בארץ. כשם שקורבן התמיד מבטא את הנוכחות הקבועה של הקב"ה במקדש, כך ניסוך המים מבטא את הבקשה להשגחת הקב"ה על ארץ ישראל ועל נתינת הגשמים עליה כפי שמובא בקריאת שמע שגשמי הארץ קשורים לרמתו הרוחנית של העם.