חגבים: הבדלים בין גרסאות בדף

מיני ארבה.

החגבים נמנים בתורה עם שרצי העוף המותרים באכילה, שנאמר (ויקרא יא, כב): "את אלה מהם תאכלו, את הארבה למינו... ואת החגב למינהו".

ברם, לא כל החגבים טהורים הם, כלומר מותרים באכילה, שכן רבים הם מיני החגבים, ויש ביניהם חגבים טמאים, שאסורים באכילה.

סימני הטהרה של חגבים הם: ארבע רגליים, שני קרסוליים - היינו שתי כרעיים (מלבד ארבע הרגליים) סמוך לצווארו, "שכשהוא רוצה לקפוץ ולהתרומם מן הארץ מתחזק עצמו בהן" - וארבע כנפיים שיש בהם כדי לכסות את רוב גופו של החגב. ואפילו אין לו עכשיו כנפיים או כרעיים, אך עתיד הוא לגדל לאחר זמן - מותר הוא מעכשיו.

אף על פי שיש בו את כל הסימנים הללו, אינו טהור אלא אם כן ידוע שהוא קרוי בשם "חגב".

בפוסקים מובא: "ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו בידוע ששמו חגב, לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן".