קם דינא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''ספק בדין שהוכרע, ואחר כך השתנתה המציאות, אין התובע יכול לחזור ולערער על ההכרעה''' {{מקור| | '''ספק בדין שהוכרע, ואחר כך השתנתה המציאות, אין התובע יכול לחזור ולערער על ההכרעה''' (הסוגיא ב{{מקור|בבלי:יבמות לז ב$יבמות לז ע"ב}}, בסוגיא זו האריך קהילות יעקב יבמות כט)'''.''' | ||
'''לדוגמא''', מי שאבדה לו דרך בשדה שמחולקת לארבעה בני אדם, אינו יכול לתבוע אף אחד מהם, משום שכל אחד מהם דוחה אותו אצל חבריו, שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה (ספק בדין שהוכרע). אחר כך ארבעת בעלי השדה מכרו את חלקיהם לקונה אחד (השתנתה המציאות). וכעת התובע רוצה להוציא מהקונה, שהרי כעת הוא הנתבע היחיד ואינו יכול לדחותו אצל אחר. ועל זה אומרים קם דינא, שהתובע לא יכול להוציא מהקונה (התובע לא יכול לחזור ולערער על ההכרעה) {{מקור| | '''לדוגמא''', מי שאבדה לו דרך בשדה שמחולקת לארבעה בני אדם, אינו יכול לתבוע אף אחד מהם, משום שכל אחד מהם דוחה אותו אצל חבריו, שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה (ספק בדין שהוכרע). אחר כך ארבעת בעלי השדה מכרו את חלקיהם לקונה אחד (השתנתה המציאות). וכעת התובע רוצה להוציא מהקונה, שהרי כעת הוא הנתבע היחיד ואינו יכול לדחותו אצל אחר. ועל זה אומרים קם דינא, שהתובע לא יכול להוציא מהקונה (התובע לא יכול לחזור ולערער על ההכרעה) {{מקור|בבלי:יבמות לז ב$(יבמות לז:)}}. | ||
'''החולקים על דין זה''' הם אדמון (שחולק על חכמים) ורבי ירמיה (שחולק על רבי אבא בשם רב) וסוברים שהדר דינא, דהיינו שהתובע כן יכול לערער על ההכרעה ולשנותה {{מקור| | '''החולקים על דין זה''' הם אדמון (שחולק על חכמים) ורבי ירמיה (שחולק על רבי אבא בשם רב) וסוברים שהדר דינא, דהיינו שהתובע כן יכול לערער על ההכרעה ולשנותה {{מקור|בבלי:יבמות לז ב$(יבמות לז:)}}. והלכה שקם דינא. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעמו''' נחלקו הראשונים והאחרונים לשלוש דעות {{מקור| | '''בטעמו''' נחלקו הראשונים והאחרונים לשלוש דעות {{מקור|קהילות יעקב יבמות כט-ג,ד|כן}}: | ||
@ מדין יאוש, שכיוון שהנתבע זכה - התובע הסיח דעתו ממנו והתייאש, והממון נעשה של הנתבע {{מקור|(תרומת הדשן שי)}}. | @ מדין יאוש, שכיוון שהנתבע זכה - התובע הסיח דעתו ממנו והתייאש, והממון נעשה של הנתבע {{מקור|תרומת הדשן א א שי$(תרומת הדשן שי)}}. | ||
@ מדין מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, שכיוון שהנתבע זכה (אע"פ שזכייתו מדין ספק, כגון המוציא מחבירו עליו הראיה) - מי שקנה ממנו את הנכס קנה גם את הזכות זו | @ מדין מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, שכיוון שהנתבע זכה (אע"פ שזכייתו מדין ספק, כגון המוציא מחבירו עליו הראיה) - מי שקנה ממנו את הנכס קנה גם את הזכות זו (נימוקי יוסף יבמות לז:). | ||
@ טענת התובע היא טענת "ממה נפשך", שטוען שאע"פ שאינו יודע אצל מי מהמוכרים אבדה לו הדרך, עכ"פ היא בוודאי אצל אחד מהם, ולכן תובע את הקונה. וטענה זו היא טענת "ממה נפשך משני אנשים" (או יותר) - מאלה שמכרו לקונה את הקרקע. וטענת "ממה נפשך" לא אומרים על שני אנשים {{מקור| | @ טענת התובע היא טענת "ממה נפשך", שטוען שאע"פ שאינו יודע אצל מי מהמוכרים אבדה לו הדרך, עכ"פ היא בוודאי אצל אחד מהם, ולכן תובע את הקונה. וטענה זו היא טענת "ממה נפשך משני אנשים" (או יותר) - מאלה שמכרו לקונה את הקרקע. וטענת "ממה נפשך" לא אומרים על שני אנשים {{מקור|תקפו כהן בסוף הספר|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''כאשר הספק לא הוכרע בבית דין''' נחלקו הראשונים והאחרונים האם אומרים "קם דינא", ויש בזה שלוש דעות {{מקור| | '''כאשר הספק לא הוכרע בבית דין''' נחלקו הראשונים והאחרונים האם אומרים "קם דינא", ויש בזה שלוש דעות {{מקור|דן בזה קהילות יעקב יבמות כט|כן}}: | ||
@ לא אומרים קם דינא (וקם דינא שייך רק לאחר פסק בית דין) {{מקור|(תוס' יבמות לז: ד"ה אמר)}}. | @ לא אומרים קם דינא (וקם דינא שייך רק לאחר פסק בית דין) {{מקור|ראשונים:תוספות יבמות לז ב$(תוס' יבמות לז: ד"ה אמר)}}. | ||
@ כן אומרים קם דינא גם במקרה זה {{מקור|(תוס' חד מקמאי שם ד"ה ספק (מודפס על הדף))}}. | @ כן אומרים קם דינא גם במקרה זה {{מקור|(תוס' חד מקמאי שם ד"ה ספק (מודפס על הדף))}}. | ||
@ תלוי באיזו הכרעה מדובר: הכרעת "חולקין" צריכה בית דין, משום שהיא מעין פשרה בין טענות בעלי הדין, ולכן בלי בית דין לא נאמר קם דינא. אך טענת "המוציא מחבירו עליו הראיה" אינה צריכה בית דין, שכיוון שהממון ביד הנתבע אנו משאירים אותו בחזקתו גם בלי בית דין, ולכן גם בלי בית דין נאמר קם דינא {{מקור| | @ תלוי באיזו הכרעה מדובר: הכרעת "חולקין" צריכה בית דין, משום שהיא מעין פשרה בין טענות בעלי הדין, ולכן בלי בית דין לא נאמר קם דינא. אך טענת "המוציא מחבירו עליו הראיה" אינה צריכה בית דין, שכיוון שהממון ביד הנתבע אנו משאירים אותו בחזקתו גם בלי בית דין, ולכן גם בלי בית דין נאמר קם דינא {{מקור|קהילות יעקב יבמות כט-ב בדעת התוס'|כן}}<ref>לגבי גדרי פסיקת חולקין ע"ע [[חולקין#מקור_וטעם]] ד"ה לגבי ודאותו. ולגבי גדרי המוציא מחבירו ע"ע [[מוחזק#מקור_וטעם]] ד"ה לגבי ודאותו.</ref>. | ||
גרסה אחרונה מ־11:52, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
ספק בדין שהוכרע, ואחר כך השתנתה המציאות, אין התובע יכול לחזור ולערער על ההכרעה (הסוגיא ביבמות לז ע"ב, בסוגיא זו האריך קהילות יעקב יבמות כט).
לדוגמא, מי שאבדה לו דרך בשדה שמחולקת לארבעה בני אדם, אינו יכול לתבוע אף אחד מהם, משום שכל אחד מהם דוחה אותו אצל חבריו, שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה (ספק בדין שהוכרע). אחר כך ארבעת בעלי השדה מכרו את חלקיהם לקונה אחד (השתנתה המציאות). וכעת התובע רוצה להוציא מהקונה, שהרי כעת הוא הנתבע היחיד ואינו יכול לדחותו אצל אחר. ועל זה אומרים קם דינא, שהתובע לא יכול להוציא מהקונה (התובע לא יכול לחזור ולערער על ההכרעה) (יבמות לז:).
החולקים על דין זה הם אדמון (שחולק על חכמים) ורבי ירמיה (שחולק על רבי אבא בשם רב) וסוברים שהדר דינא, דהיינו שהתובע כן יכול לערער על ההכרעה ולשנותה (יבמות לז:). והלכה שקם דינא.
מקור וטעם[עריכה]
בטעמו נחלקו הראשונים והאחרונים לשלוש דעות (קהילות יעקב יבמות כט-ג,ד):
- מדין יאוש, שכיוון שהנתבע זכה - התובע הסיח דעתו ממנו והתייאש, והממון נעשה של הנתבע (תרומת הדשן שי).
- מדין מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, שכיוון שהנתבע זכה (אע"פ שזכייתו מדין ספק, כגון המוציא מחבירו עליו הראיה) - מי שקנה ממנו את הנכס קנה גם את הזכות זו (נימוקי יוסף יבמות לז:).
- טענת התובע היא טענת "ממה נפשך", שטוען שאע"פ שאינו יודע אצל מי מהמוכרים אבדה לו הדרך, עכ"פ היא בוודאי אצל אחד מהם, ולכן תובע את הקונה. וטענה זו היא טענת "ממה נפשך משני אנשים" (או יותר) - מאלה שמכרו לקונה את הקרקע. וטענת "ממה נפשך" לא אומרים על שני אנשים (תקפו כהן בסוף הספר).
פרטי הדין[עריכה]
כאשר הספק לא הוכרע בבית דין נחלקו הראשונים והאחרונים האם אומרים "קם דינא", ויש בזה שלוש דעות (דן בזה קהילות יעקב יבמות כט):
- לא אומרים קם דינא (וקם דינא שייך רק לאחר פסק בית דין) (תוס' יבמות לז:.
- כן אומרים קם דינא גם במקרה זה (תוס' חד מקמאי שם ד"ה ספק (מודפס על הדף)).
- תלוי באיזו הכרעה מדובר: הכרעת "חולקין" צריכה בית דין, משום שהיא מעין פשרה בין טענות בעלי הדין, ולכן בלי בית דין לא נאמר קם דינא. אך טענת "המוציא מחבירו עליו הראיה" אינה צריכה בית דין, שכיוון שהממון ביד הנתבע אנו משאירים אותו בחזקתו גם בלי בית דין, ולכן גם בלי בית דין נאמר קם דינא (קהילות יעקב יבמות כט-ב בדעת התוס')[1].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לגבי גדרי פסיקת חולקין ע"ע חולקין#מקור_וטעם ד"ה לגבי ודאותו. ולגבי גדרי המוציא מחבירו ע"ע מוחזק#מקור_וטעם ד"ה לגבי ודאותו.