מעשות דרכיך: הבדלים בין גרסאות בדף

פסוק בספר ישעיה, ממנו למדו חכמים לאסור בשבת דברים מסויימים, אף על פי שאינם דומים למלאכה ואינם מביאים לידי מלאכה, כדי שלא ינהג אדם בשבת כדרך שהוא נוהג בחול.

בדברי הנביא ישעיה (נח, יג - יד) נאמר: "אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר", ודרשו חז"ל: "וכבדתו מעשות דרכיך" - שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך ביום חול. כלומר שאדם לא ירוץ ולא יפסע פסיעה גסה בשבת. ביום חול דרכו של אדם למהר ולרוץ לעסקיו. בשבת, שנאמר בה: "וכבדתו מעשות דרכיך", עלינו לכבדה ולא לרוץ. ברם, נערים המתענגים מריצה ומקפיצה, מותר להם לעשות זאת בשבת. "דרכיך" - אסורים, אבל דרכי שמים - מותרים. לכן, מותר לרוץ לדבר מצוה, לתפילה וללימוד תורה.

"ממצוא חפציך" - שלא תעסוק ולא תתכנן תוכניות בשבת בענייני חפציך. ולכן, אסור לאדם לעבור בשדותיו, בחנותו או בשאר נכסיו, אם הדבר ניכר שהוא בודק מה יש לתקן בהם או לקנות עבורם לאחר השבת. אסור ללכת בשבת למקום שניכר שהולכים אליו כדי לעשות בו, לאחר צאת השבת, פעולה שאסור לעשותה בשבת, כגון: ללכת לתחנת אוטובוס כדי לנסוע משם במוצאי שבת וכדומה. מטעם "ממצוא חפציך", אסור לאדם לעיין בחשבונותיו ולחשב אותם, לקרוא במודעות מסחריות וכדומה. "חפציך" - אסורים, אבל חפצי שמים - מותרים. לכן, מותר לנדוב צדקה בשעת העליה לתורה בבית הכנסת, וכן מותר לחשב חשבונות של מצוה.

"ודבר דבר" - שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול. ולכן, אין לדבר על דברים שאסור לעשותם בשבת, כגון: על נסיעה שהאדם יסע לאחר השבת, על כתיבה, על קניית סחורות ומלאכות אחרות.