רגל: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אחד מ"אבות נזיקין": נזקים שבעל חיים גורם ברגליו בדרך הילוכו. | |||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
כל צורות הנזק הדומות בהגדרתן לרגל נחשבות כתולדותיה של רגל ודינם כדין רגל. לדוגמא: בהמה שהזיקה בגופה בדרך הילוכה, או בשערה בדרך הילוכה {{מקור| | כל צורות הנזק הדומות בהגדרתן לרגל נחשבות כתולדותיה של רגל ודינם כדין רגל. לדוגמא: בהמה שהזיקה בגופה בדרך הילוכה, או בשערה בדרך הילוכה {{מקור|כגון שנדבקו שערותיה בכלי וגררתו|כן}}, או ברסן שבפיה, או בפעמון שבצוארה, או באוכף שעליה, או במשאות שעליה, וכן בכל דבר המחובר לגופה, כגון: בהמה המושכת עגלה והוליכה אותה על כלים ונשברו - הרי אלו תולדות של "רגל" ודינם כדין "רגל". | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
לגבי שאר הדינים, דינם של "צרורות" שווה ליתר דיני "רגל". לכן, אם בעל הבהמה משלם את מחצית הנזק בקרקע, עליו לשלם מן היפה שבנכסיו {{מקור| | לגבי שאר הדינים, דינם של "צרורות" שווה ליתר דיני "רגל". לכן, אם בעל הבהמה משלם את מחצית הנזק בקרקע, עליו לשלם מן היפה שבנכסיו {{מקור|"מיטב"|כן}}. כמו כן, על "צרורות" חייבים רק ברשות הניזק, כדין רגל. | ||
גרסה אחרונה מ־11:30, 5 בספטמבר 2012
|
|
אחד מ"אבות נזיקין": נזקים שבעל חיים גורם ברגליו בדרך הילוכו.
הגדרתה של "רגל" היא: נזקים שבעל חיים גורם שלא מתוך כוונה להזיק ולא לשם הנאה אלא בדרך התנהגותו הרגילה.
כל צורות הנזק הדומות בהגדרתן לרגל נחשבות כתולדותיה של רגל ודינם כדין רגל. לדוגמא: בהמה שהזיקה בגופה בדרך הילוכה, או בשערה בדרך הילוכה (כגון שנדבקו שערותיה בכלי וגררתו), או ברסן שבפיה, או בפעמון שבצוארה, או באוכף שעליה, או במשאות שעליה, וכן בכל דבר המחובר לגופה, כגון: בהמה המושכת עגלה והוליכה אותה על כלים ונשברו - הרי אלו תולדות של "רגל" ודינם כדין "רגל".
על "רגל" ותולדותיה חייבים הבעלים בתשלום הנזק רק כאשר הן הזיקו ברשות הניזק. אם הן הזיקו ברשות הרבים, הבעלים פטורים מתשלום.
הלכה למשה מסיני שעל נזק "צרורות" אין בעל הבהמה משלם אלא חצי נזק בלבד. "צרורות" הוא נזק הנגרם על ידי צרורות של אבנים או גושי עפר שניתזו מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה ושברו חפצים. במקרה כגון זה, בעל הבהמה משלם רק מחצית משיעור הנזק שנגרם לחפצים.
לגבי שאר הדינים, דינם של "צרורות" שווה ליתר דיני "רגל". לכן, אם בעל הבהמה משלם את מחצית הנזק בקרקע, עליו לשלם מן היפה שבנכסיו ("מיטב"). כמו כן, על "צרורות" חייבים רק ברשות הניזק, כדין רגל.