שאר כסות ועונה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
(מויקיפדיה) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''שאר כסות ועונה''' - כינוי כולל למחויבויות ה[[בעל (משפחה)|בעל]] כלפי [[אישה|אשתו]] ב[[המשפט העברי|משפט העברי]]. מכונה על פי הפסוק "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע"<ref>[[שמות]] פרק כ"א פס' י'. שם בעניין [[אמה עבריה]].</ref>. | |||
שאר - [[בשר (מזון)|בשר]], מזון<ref>כמו "ואשר אכלו שאר עמי", ב[[מיכה]] פרק ג' פס' ג'. כן פירש ה[[אונקלוס]] ו[[רש"י]] ל[[שמות]] פרק כ"א פס' י'.</ref>. | |||
כסות - מלבושים<ref>לדעת [[אונקלוס]], [[רש"י]] וה[[שמואל בן מאיר|רשב"ם]] ל[[שמות]] פרק כ"א פס' י'.</ref> או תכשיטים<ref>כדעת [[תרגומי התנ"ך#פסבדו-יונתן לתורה|תרגום יונתן]] שם.</ref>. | |||
[[מצוות עונה|עונתה]] - [[תשמיש המיטה]]<ref>כל הפרשנים הסכימו לזה. ועיינו במה שכתב ה[[אברהם בן עזרא|אבן עזרא]] שם, בפירושו הארוך, שכותב כך: "יש אומרים כי פירושו: דירתה, וכמוהו וענתה שמה ([[הושע הנביא|הושע]] פרק ב פס' יז). גם שניהם מגזרת מעונה, וכן: וענה איים ([[ספר ישעיהו|ישעיה]] פרק י"ג פס' כ"ב). וקדמונינו אמרו שעונתה - רמז לעת השכיבה. וכבר הראתיך בספר [[מגילת קהלת|קהלת]] שמלת עת ([[מגילת קהלת|קהלת]] פרק ט' פס' י"א) מזאת הגזרה, ופירוש 'וענתה', 'וענה' אינו כל אחד כמשמעו:"</ref>. | |||
המצווה היא [[מצוות לא תעשה]], שהרי כתוב "לא יגרע", וברשימת המצוות של ה[[רמב"ם]] היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל. | |||
במקור המצווה מתייחסת ל[[אמה עברייה]] שמיועדת ל[[נישואים]], וממנה נלמד הדין לשאר הנשים. על פי הפרשנים זהו "משפט הבנות" שנזכר פסוק קודם<ref>משנה תורה, הקדמה, מצווה רס"ב</ref>. שלוש המחויבויות הללו הן מהתורה, [[חז"ל]] הוסיפו שבע מחויבות נוספות לבעל כלפי אשתו ובהן ריפוי, פדיון וקבורה. | |||
==שארה - מזונות== | |||
הרמב"ם <ref>משנה תורה, הלכות אישות, י"ב ט'-י"א</ref> דן בכמותם ואיכותם של המזונות שה[[איש]] חייב לספק ל[[אישה|אשתו]], וקובע כלל מנחה בעניין ש"הכול לפי עושרו" של האדם - כלומר שעל המזונות להיות ביחס ישר לעושרו של האדם, אפילו "כמה תבשילי בשר בכל יום", במקרה שמדובר באדם אמיד במיוחד. הוא קובע דרישות מינימום לעניים, לגבי מספר הארוחות והיקפן. במידה והאדם הגיע למצב שאינו יכול לתת לה אפילו לחם, בית דין כופה עליו לגרש אותה. לגבר אין מחויבות לסעוד במשך ימי השבוע עם אשתו, אבל סעודות השבת לפחות חייב לאכול איתה ביחד. | |||
==כסותה== | |||
הרמב"ם <ref>משנה תורה, הלכות אישות, י"ג א'-ו'</ref> דן בשווי המלבושים שחייב שה[[איש]] חייב לרכוש לאשתו, כאשר גם כאן הכלל המנחה הוא "הכול לפי עושרו" - כלומר שהכלים צריכים להיות ביחס ישר לעושרו של האדם - אפילו כלי משי וזהב. גם כאן הוא קובע דרישות מינימום לעניים, שמתחתם זו עילה לגירושין: בגדים הראויים לה כפי המלבושים הממוצעים של אישה. בכלל כסותה הוא מחייב מדור (מעין בית מינימלי), רכישת כלים לשימושה, מיטה, כלי לישיבה, כלי אכילה ושתייה, ואף תכשיטים וכלי איפור נכללים בכלל כסותה. | |||
==עונתה== | |||
{{ערך מורחב|מצוות עונה}} | |||
הרמב"ם <ref>משנה תורה, הלכות אישות, י"ד א'</ref> קובע את הכלל "עונה האמורה בתורה - לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו." ולכן "בני אדם הבריאים הרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן, אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן - עונתן בכל לילה". מעבר לכך יש דירוג של מלאכות שגורמות לתדירות העונה לקטון, כאשר התדירות הנמוכה ביותר היא למלחים, שעונתם אחת לחצי שנה. לאישה זכות לאסור על הגבר לעבור למלאכה שמקטינה את תדירות העונה, למעט מקרה של מישהו שהחליט להפוך להיות תלמיד חכמים, שעונתו פעם בשבוע, בשל הערך של [[לימוד תורה]]. אך הוא קובע שאין לאישה זכות לאסור לקיחת אישה נוספת, אף שהדבר יפגע בעונתה. עם זאת הוא מציין שחז"ל ציוו לא לשאת יותר מארבע נשים, כדי שלא יפחות עונתה מפעם בחודש לאדם ממוצע. הדבר כמובן היה תקף עד [[חרם דרבנו גרשום]], שאסר לשאת יותר מאישה אחת. | |||
==מקור החיוב== | |||
על פי [[רש"י]], [[אונקלוס]], [[אבן עזרא]] ועוד מפרשים שלוש החובות הללו הן מהתורה, וכך פוסק ה[[רמב"ם]] להלכה, אך על פי ה[[רמב"ן]], שמפרש "שארה" - כקרבת בשר ו"כסות" - ככסות מיטתה, מזונות וכסות הם מדרבנן ורק עונתה היא מהתורה. | |||
חז"ל תיקנו שחלק מחובות הבעל יהיו כנגד חובות האישה, "מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה". ולכן לאישה יש זכות לוותר על מחויבות מסוימת שלה כנגד ביטול התחייבות הבעל. לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" ולהתפרנס ממעשי ידיה, אבל זכות זו אינה שמורה לבעל, שאינו יכול לומר "איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידייך...שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות פרק י"ב הלכה ד') | |||
[[קטגוריה: | == קישורים חיצוניים == | ||
* [http://www.daat.ac.il/daat/toshba/ishut/ishut4.htm חובות וזכויות בנישואין], אתר דעת | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] | |||
[[קטגוריה:מצוות עשה]] | |||
[[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]] | |||
[[קטגוריה:הלכות אישות]] | |||
[[קטגוריה:דיני משפחה ואישות]] | |||
גרסה אחרונה מ־04:54, 16 באוקטובר 2012
|
|
שאר כסות ועונה - כינוי כולל למחויבויות הבעל כלפי אשתו במשפט העברי. מכונה על פי הפסוק "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע"[1]. שאר - בשר, מזון[2]. כסות - מלבושים[3] או תכשיטים[4]. עונתה - תשמיש המיטה[5].
המצווה היא מצוות לא תעשה, שהרי כתוב "לא יגרע", וברשימת המצוות של הרמב"ם היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל.
במקור המצווה מתייחסת לאמה עברייה שמיועדת לנישואים, וממנה נלמד הדין לשאר הנשים. על פי הפרשנים זהו "משפט הבנות" שנזכר פסוק קודם[6]. שלוש המחויבויות הללו הן מהתורה, חז"ל הוסיפו שבע מחויבות נוספות לבעל כלפי אשתו ובהן ריפוי, פדיון וקבורה.
שארה - מזונות[עריכה]
הרמב"ם [7] דן בכמותם ואיכותם של המזונות שהאיש חייב לספק לאשתו, וקובע כלל מנחה בעניין ש"הכול לפי עושרו" של האדם - כלומר שעל המזונות להיות ביחס ישר לעושרו של האדם, אפילו "כמה תבשילי בשר בכל יום", במקרה שמדובר באדם אמיד במיוחד. הוא קובע דרישות מינימום לעניים, לגבי מספר הארוחות והיקפן. במידה והאדם הגיע למצב שאינו יכול לתת לה אפילו לחם, בית דין כופה עליו לגרש אותה. לגבר אין מחויבות לסעוד במשך ימי השבוע עם אשתו, אבל סעודות השבת לפחות חייב לאכול איתה ביחד.
כסותה[עריכה]
הרמב"ם [8] דן בשווי המלבושים שחייב שהאיש חייב לרכוש לאשתו, כאשר גם כאן הכלל המנחה הוא "הכול לפי עושרו" - כלומר שהכלים צריכים להיות ביחס ישר לעושרו של האדם - אפילו כלי משי וזהב. גם כאן הוא קובע דרישות מינימום לעניים, שמתחתם זו עילה לגירושין: בגדים הראויים לה כפי המלבושים הממוצעים של אישה. בכלל כסותה הוא מחייב מדור (מעין בית מינימלי), רכישת כלים לשימושה, מיטה, כלי לישיבה, כלי אכילה ושתייה, ואף תכשיטים וכלי איפור נכללים בכלל כסותה.
עונתה[עריכה]
- ערך מורחב - שאר כסות ועונה
הרמב"ם [9] קובע את הכלל "עונה האמורה בתורה - לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו." ולכן "בני אדם הבריאים הרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן, אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן - עונתן בכל לילה". מעבר לכך יש דירוג של מלאכות שגורמות לתדירות העונה לקטון, כאשר התדירות הנמוכה ביותר היא למלחים, שעונתם אחת לחצי שנה. לאישה זכות לאסור על הגבר לעבור למלאכה שמקטינה את תדירות העונה, למעט מקרה של מישהו שהחליט להפוך להיות תלמיד חכמים, שעונתו פעם בשבוע, בשל הערך של לימוד תורה. אך הוא קובע שאין לאישה זכות לאסור לקיחת אישה נוספת, אף שהדבר יפגע בעונתה. עם זאת הוא מציין שחז"ל ציוו לא לשאת יותר מארבע נשים, כדי שלא יפחות עונתה מפעם בחודש לאדם ממוצע. הדבר כמובן היה תקף עד חרם דרבנו גרשום, שאסר לשאת יותר מאישה אחת.
מקור החיוב[עריכה]
על פי רש"י, אונקלוס, אבן עזרא ועוד מפרשים שלוש החובות הללו הן מהתורה, וכך פוסק הרמב"ם להלכה, אך על פי הרמב"ן, שמפרש "שארה" - כקרבת בשר ו"כסות" - ככסות מיטתה, מזונות וכסות הם מדרבנן ורק עונתה היא מהתורה.
חז"ל תיקנו שחלק מחובות הבעל יהיו כנגד חובות האישה, "מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה". ולכן לאישה יש זכות לוותר על מחויבות מסוימת שלה כנגד ביטול התחייבות הבעל. לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" ולהתפרנס ממעשי ידיה, אבל זכות זו אינה שמורה לבעל, שאינו יכול לומר "איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידייך...שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות פרק י"ב הלכה ד')
קישורים חיצוניים[עריכה]
- חובות וזכויות בנישואין, אתר דעת
הערות שוליים
- ↑ שמות פרק כ"א פס' י'. שם בעניין אמה עבריה.
- ↑ כמו "ואשר אכלו שאר עמי", במיכה פרק ג' פס' ג'. כן פירש האונקלוס ורש"י לשמות פרק כ"א פס' י'.
- ↑ לדעת אונקלוס, רש"י והרשב"ם לשמות פרק כ"א פס' י'.
- ↑ כדעת תרגום יונתן שם.
- ↑ כל הפרשנים הסכימו לזה. ועיינו במה שכתב האבן עזרא שם, בפירושו הארוך, שכותב כך: "יש אומרים כי פירושו: דירתה, וכמוהו וענתה שמה (הושע פרק ב פס' יז). גם שניהם מגזרת מעונה, וכן: וענה איים (ישעיה פרק י"ג פס' כ"ב). וקדמונינו אמרו שעונתה - רמז לעת השכיבה. וכבר הראתיך בספר קהלת שמלת עת (קהלת פרק ט' פס' י"א) מזאת הגזרה, ופירוש 'וענתה', 'וענה' אינו כל אחד כמשמעו:"
- ↑ משנה תורה, הקדמה, מצווה רס"ב
- ↑ משנה תורה, הלכות אישות, י"ב ט'-י"א
- ↑ משנה תורה, הלכות אישות, י"ג א'-ו'
- ↑ משנה תורה, הלכות אישות, י"ד א'