אילונית: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת המושג[עריכה]

אילונית היא אשה עקרה, שאיננה מסוגלת ללדת בגלל פגם מולד מטבע ברייתה. השם אילונית הוא לשון התלמוד, והוסבר על ידי הגמרא כנגזר מהשם איל זכר^[1], והיינו שהיא כאיל שאינו מוליד^[2], או מפני שיש לאשה זו טבע הזכר^[3]. ואולי אפשר להרחיב את ההשוואה בכך שיש לאשה זו תכונות חיצוניות כזכר.

רקע מדעי[עריכה]

עקרות מלידה - סיבות רבות יש לעקרות של אשה^[4]. ניתן לומר, שהמושג עקרות מסמל באופן כללי כל מצב בו האשה איננה מסוגלת ללדת, בין מלידה ובין באופן נרכש. חז"ל ייחדו הגדרה מיוחדת למצב של עקרות אשה מלידה, וקראו לה אילונית. גם לעקרות אשה מלידה יש מספר סיבות^[5], וחז"ל צמצמו בהגדרתם את האילונית למצב מסויים, על פי סימנים מיוחדים, וכפי שיבוארו להלן.

תכונות מדעיות של האילונית - בהתחשב בסימנים אלו שקבעו חז"ל, ובתוספת ההנחה הבסיסית שאיברי המין החיצוניים של אילונית הם נקביים, שאם לא כן היתה היא מוגדרת כאנדרוגינוס^[6], מסתבר לומר, שמבחינה רפואית מדובר באשה הסובלת מהפרעה הורמונלית, המתבטאת בהיעדר הפרשה של הורמונים נקביים, ועקב כך היעדר התפתחות סימני מין משניים, ללא פגיעה במבנה הבסיסי של איבר המין הנקבי החיצוני (היינו שימור הנרתיק). על כן אין לה שדיים, אין לה הנאה מקיום יחסי מין, ואין לה את המבנה השומני האופייני לאשה מעל אזור ערוותה.

זיהוי המצב הרפואי - אשה כזו יכולה להיות מתאימה לתסמונת המכונה טרנר^[7]. מדובר בנקבה שהמבנה הכרומוזומלי שלה הוא X45 (היינו סך הכל 45 כרומוזומים, במקום 46 במצב הרגיל, כיון שחסר לה כרומוזום-המין השני). באשה כזו אין השחלות מתפקדות, עקב התפתחות לקויה ביותר, ולכן לא יתפתחו אצלה סימני המין המשניים, בגלל חוסר הפרשת אסטרוגן. זוהי תיסמונת נדירה יחסית (אחד ל-2000 עד אחד ל-5000 לידות חי), ומתאימה לקביעת חז"ל, שאילונית הוא מצב בלתי שכיח. יתכן שהקול הגברי נובע מהפרשה מועטת של הורמונים זכריים (אנדרוגניים) מבלוטת יותרת-הכליה באשה עם תיסמונת טרנר בלתי מטופלת^[8]. אמנם בדרך כלל נשים עם תיסמונת טרנר אינן מאופיינות בקול עבה, שכן לאשה עם תיסמונת זו בצורתה הטיפוסית אין כל סימנים אנדרוגניים. יתכן להניח שחז"ל התייחסו לצורות מוזאיקה של טרנר.

אפשרות נוספת היא שמדובר בקבוצת מחלות הנגרמת כתוצאה מחסר באנזימים מסויימים הדרושים להיווצרות ההורמונים המיניים^[9]. בקבוצת מחלות אלו סובלות הנשים מביטויים פיזיים גבריים, כולל קול עבה ותישעורת גברית.

אכן לאור השיטות השונות ביחס למקבץ הסימנים הדרושים להגדרת אילונית, נראה שלא מדובר במחלה מוגדרת, אלא בקבוצה של תיסמונות שונות^[10].

איילונית בתלמוד ובספרות ההלכה[עריכה]

שכיחות - חז"ל ידעו שאילונית הוא מצב נדיר, ולכן לא גזרו שכל הנשים לא תתייבמנה גזרה משום אילונית, כי אילונית לא שכיחה^[11]. וכן שנינו, שתינוקת בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתים עליה, ואין אנו חוששים שמא כשתגדל תימצא אילונית, ונמצאו קידושיה למפרע קידושי טעות, ולאו אשת איש היא, אלא הולכים אחר הרוב, ורוב נשים לאו אילוניות הן^[12]. רק ר' מאיר, שבדרך כלל חושש למיעוט, אסר על קטנה לחלוץ ולייבם, שמא תימצא אילונית, אבל חכמים הולכים אחר הרוב, ורוב קטנות לאו אילוניות הן^[13].

נשים אילוניות במקרא, בתלמוד ובשו"ת - מבין כל הנשים העקרות המוזכרות במקרא, רק על שרה נאמר שהיתה אילונית: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד'^[14], אפילו בית ולד אין לה"^[15]. ואף שאילונית אינה יכולה ללדת, כתבו ראשונים שהיה זה מעשה ניסים שנתרפאה שרה מאילוניתה^[16]. אמנם הגדרת שרה כאילונית היא תמוהה, שכן היעדר רחם איננו אחד מארבעת הסימנים של אילונית, כמבואר להלן. יתר על כן, מסתבר שלשרה לא היו הסימנים של אילונית שקבעו חז"ל. למשל, אחד הסימנים הוא היעדר שדיים, ואצל שרה כתוב שהיניקה בנים^[17], ודרשו חז"ל^[18], שנפתחו דדיה כשני מעיינות, משמע שהנס היה בזרימת חלב רב, ולא בעצם נוכחות השדיים, וכן נאמר במדרש^[19], שהמופת בשרה היה שילדה לתשעים, ולא הזכירו שצמחו לה שדיים, ובעיקר יש לציין דברי המדרש^[20], שאמרה שרה "שדים הללו שצמקו מושכים חלב", משמע שהיו לה שדיים; כמו כן מתוארת שרה כאשה יפה מאד^[21], ואילונית איננה אשה יפה, שכן תכונותיה החיצוניות דומות לגבר. ואמנם יש מי שכתב, שבאופן עקרוני אשה שנוצרה בלי רחם אינה נקראת אילונית^[22]. ויתכן לומר, שבמקרה של שרה השתמשו חז"ל באופן מושאל בביטוי אילונית, במובן של עקרות מטבע ברייתה, אך אצלה הסיבה היתה אנטומית, היינו היעדר רחם, ובדרך כלל בהלכה מוגדרת אילונית כעקרה מסיבות הורמונליות. ומאידך, יש להקשות על הגמרא, שכן היה לשרה דם וסת עד זקנתה, כנאמר^[23] 'חדל להיות לשרה ארח כנשים', והיינו שפסק ממנה אורח נידות^[24], ואם לא היה לה כלל רחם, איך היה לה דם נידה. אך ממדרשים אחרים משמע, שאמנם לא היה לה רחם^[25], ורק באותו יום פירסה נידה^[26], וייתכן שמדרשים חלוקים בנידון. ועוד יש מי שכתב, ששרה היתה טומטום^[27].

בתלמוד מוזכרת רק אשה אחת שהיתה אילונית, והיא בתו של רבן גמליאל, שהיתה נשואה לאחי-אביה, ומת בלא בנים, וייבם רבן גמליאל את צרתה^[28].

בספרי השאלות ותשובות מוזכרות אילוניות אחדות בלבד^[29].

תיאור האילונית וגדרה בהלכה[עריכה]

סימני אילונית - ארבעה סימנים נתנו חז"ל באילונית: אין לה שדיים; מתקשה בשעת תשמיש, היינו שקשה עליה תשמיש אדם, ואין לה הנאה בתשמיש^[30]; אין לה שפולי מעיים כנשים, היינו שחסר המבנה של הבשר הגבוה והעגול מעל מקום הערווה^[31]; קולה עבה, ואינו ניכר בין איש לאשה^[32]. יש בחז"ל שהוסיפו סימן חמישי, ששערה לקוי^[33]. מבחינה רפואית, אם אמנם אילונית היא עקרה על רקע הורמונלי של הפרשת הורמונים זכריים, יתכן שכוונת הסימן הזה הוא בתיאור פיזור גברי של השיער, שהוא אחד המאפיינים של תיסמונת זו. אמנם יש מי שלא גרס זאת כלל^[34]. יש שכתבו, שהיעדר דם וסת איננו סימן לאילונית^[35]. טעם הדבר, משום שחז"ל לא הזכירו סימן זה.

יש מהפוסקים הסבורים, שדווקא אם יש בה כל ארבעת הסימנים דינה כאילונית^[36]; יש הסוברים, שאפילו בסימן אחד היא אילונית^[37], ולא נתפרש לשיטות אלו אם יש הבדל בין הסימנים, או שכל אחד מהסימנים הנ"ל מספיקים להגדרה; ויש הסוברים, שסימן מבורר אחד עושה אותה ספק אילונית, וכל הסימנים עושים אותה וודאי אילונית^[38].

הגיל - סימנים אלו הם דווקא באשה שהגיעה לגיל עשרים שנה, ולא הביאה שתי שערות; אבל לא הגיעה לעשרים שנה, אף על פי שיש בה הסימנים הללו, אין דינה כאילונית^[39]. ובת עשרים שאמרו - יש אומרים, שגם אם היו חסרים שלשים יום, דינה כבת עשרים^[40]; ויש אומרים, שאף בת תשע-עשרה שנה ושלשים יום נחשבת כבת עשרים^[41].

שתי שערות - אם הביאה שתי שערות קודם עשרים שנה, אף שיש בה כל סימני אילונית - יש אומרים, שאין דינה כאילונית^[42]; ויש אומרים, שאם יש בה כל סימני אילונית, דינה כאילונית, אף על פי שהביאה שתי שערות^[43].

גיל ושערות - אם עברו עליה רוב שנותיה, ולא הביאה שתי שערות, דינה כאילונית, אף על פי שלא נראה בה אף אחד מסימני האילונית^[44]. בביאור רוב השנים נחלקו הראשונים - יש סבורים, שהיינו שלשים וחמש שנים ויום אחד^[45]; יש הסבורים, שהיינו שלשים וחמש שנה ושלשים יום^[46]; ויש הסבורים, שהיינו שלשים ושש שנה^[47].

אשה שיש לה סימני אילונית (כל הארבעה, או אחד מהם, לפי הדעות דלעיל), והיא בתוך עשרים שנה, או אשה מעל עשרים שנה שטרם עברו עליה רוב שנותיה (לפי ההגדרות דלעיל), גם ללא סימני אילונית, דינה כקטנה^[48].

אם הביאה שתי שערות בתוך הזמנים הללו, דינה כנערה ששה חדשים מיום שהביאה שתי שערות, ואחר-כך דינה כבוגרת. ואם לא הביאה שתי שערות עד אחרי הזמנים הללו, בין שהביאה אחר כך ובין שלא הביאה לעולם, הרי היא אילונית, ויוצאת מיד מקטנות לבגרות, ללא ימי נערות, ודינה כגדולה לכל דבר^[49].

מאימתי נחשבת האילונית כגדולה - בשאלה זו חלוקים אמוראים, ולהלכה נחלקו הראשונים - יש אומרים, שדינה כגדולה מכאן ולהבא, היינו משעה שהתברר שהיא אילונית^[50]; ויש אומרים, שדינה כגדולה למפרע^[51]. ובביאור גדר למפרע נחלקו ראשונים - יש סבורים, שהיינו משתים-עשרה שנה ויום אחד^[52]; יש סבורים, שהיינו משתים-עשרה שנה ומחצה, וששה חדשים הראשונים לאחר י"ב שנים דינה כקטנה^[53]; ויש סבורים, שהיינו מיום שהביאה סימני אילונית, וכל אשה בהתאם למצבה המיוחד^[54].

ויש לעיין, על פי המציאות כיום, שתוחלת החיים הממוצעת של אשה הוא גדול יותר מהעבר, וכגון שהוא כיום כ-80 שנה^[55], האם ישתנה הדין, ורוב שנותיה ייחשב בגיל ארבעים שנה. ומאידך, יש לעיין מה דין אשה בזמננו, שניתן לאבחן את ההפרעות ההורמונליות המכוונות למצב של אילונית בגיל צעיר מאד, אם צריך עדין לחכות עד גיל עשרים, או הופעת שערות.

רפואה - יש מהראשונים שכתבו, שאילונית אין לה רפואה בדרך הטבע^[56]. ולא נתבאר אם הכוונה שאין לה רפואה עצמונית, אבל ניתן לרפאה בעזרת תרופות וכד', או שאין לה כלל רפואה בידי אדם. וכמו כן לא נתבאר מה דין אילונית שבעזרת תרופות או ניתוחים רפאוה, אם דבר זה אפשרי.

פרטי דינים[עריכה]

קידושין - אסור לאיש לשאת אילונית לאשה^[57], אלא אם כן קיים כבר מצות פריה ורביה, או שיש לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה^[58]. אם עבר ונשא אילונית לאשה, ולא מקיים מצות פריה ורביה, מעיקר הדין כופים אותו לגרשה, וכשהוא מוציאה יש לה כתובה ושאר תנאי כתובה^[59]. אמנם בזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה^[60].

תשמיש המיטה - מותר לשמש עם אילונית, אף על פי שאין זרעו יכול להביא ללידה, ואין בזה משום השחתת זרע^[61], מכיוון שמשמש כדרך כל הארץ^[62]. והיינו דווקא בדיעבד, אך לכתחילה לא ישא אילונית, כמבואר לעיל^[63].

זונה - לדעת ר' יהודה, זונה האמורה בתורה שפסולה לכהן זוהי אילונית, היינו מכיוון שזו ביאה שלא יכולה לגרום ללידה, על כן איננה אלא בעילות זנות^[64]. ולשיטתו יש מהאחרונים שהעלה שאילונית פסולה לתרומה^[65]. ולעניין הלכה - יש מהפוסקים שלא פסקו כר' יהודה כלל^[66]; ויש שחששו להחמיר גם לדעתו^[67].

קידושי טעות - אם הכיר בה שהיא אילונית, הרי קידושיה קידושין גמורים^[68], כתובתה מאתיים ככל כתובה, ויש לה גם תנאי כתובה^[69], וכן יש לה טענת בתולים^[70]. כל עוד היא אשתו זוכה הבעל בכל מה שזוכה בשאר נשים^[71], וחייב במה שחייב בשאר הנשים^[72].

אם קידשה ולא הכיר בה שהיא אילונית - נחלקו ראשונים בדינה. יש אומרים, שאלו קידושי טעות, שאין אדם מוחל על מום גדול כזה, ואינה צריכה גט אפילו מדבריהם^[73]; יש אומרים, שאין אלו קידושי טעות, וצריכה גט^[74], היינו גט מדבריהם^[75]; ויש מי שכתב, שבזמן הזה, שאין אנו בקיאים בבדיקות, אנו חוששים שמא אינה אילונית כלל, ולכן צריכה גט^[76].

יש שכתבו, שהמחלוקת אם צריכה גט כשלא הכיר בה הוא בוודאי אילונית, אבל אם מוציאה רק מחשש אילונית, היינו כשיש ספק אם היא אילונית, צריכה גט^[77]; ויש שחילקו בין אילונית גדולה לקטנה, שדווקא אם קידש אילונית גדולה היא מקודשת בוודאי וצריכה גט, אבל אם קידשה קטנה, הרי אלו קידושי ספק^[78].

כתובה ושאר חיובי בעל - אם לא הכיר בה שהיא אילונית, אין לה כתובה^[79], וכן אין לה שום תנאי מתנאי כתובה, ואינו חייב במזונותיה ובפדיונה^[80]. ובעניין תוספת כתובה נחלקו ראשונים - יש אומרים, שיש לה תוספת כתובה^[81]; ויש אומרים, שגם תוספת כתובה אין לה^[82].

אילונית שלא הכיר בה, אין הבעל משלם פירות שאכל משלה, ונוטלת נכסים שהכניסה לו אם הם בעין, בין נכסי מלוג ובין נכסי צאן ברזל, ודין אילונית בנדונייתה הקיימת ככל הנשים. כל מה שאינו בעין מנכסי צאן ברזל, אין הבעל חייב לשלם; וכל מה שלא בעין מנכסי מלוג, חייב לשלם^[83].

מי שנשא אשה, ואחר כך הוברר לו שיש לה סימני אילונית ואינה יכולה ללדת - יש מהאחרונים שהתירו לו לשאת אשה נוספת בהיתר מאה רבנים, ולא שייך חרם דרבנו גרשום במקרה כזה^[84]; ויש מי שהתיר לבעל לגרשה בעל כורחה^[85].

ברכת חתנים - המקדש אילונית, מברך ברכת חתנים^[86].

כהן גדול לא ישא אילונית^[87].

מחזיר גרושתו - המגרש את אשתו משום אילונית, נחלקו תנאים אם מותר לו להחזירה אחר כך^[88]. ולהלכה נחלקו ראשונים - יש אומרים, שלא יחזירה דווקא אם כפל דבריו, היינו שאמר לה הריני מגרשך מפני שאת אילונית, ואם לא היית אילונית לא הייתי מגרשך; יש אומרים, שגם אם לא כפל דבריו, אלא פירש שמגרשה מפני שהיא אילונית לא יחזירה; יש אומרים, שגם אם לא פירש שמגרשה מפני שהיא אילונית לא יחזירה, לפי שמום גדול הוא זה; ויש אומרים, שבאילונית לדברי הכל אם לא פירש דבריו מותר להחזירה^[89].

חדשי הבחנה - אילונית שנתגרשה או שנתאלמנה צריכה להמתין שלשה חדשי הבחנה, קודם שתהא מותרת להינשא לאחר^[90]. ואף על פי שטעם המתנת שלשה חדשים הוא כדי להבחין בין זרע ראשון לשני, לא חילקו חכמים בתקנת גזרות שלהם בין אשה לאשה, וגזרו סתם שכל אשה תמתין שלשה חדשים, והיינו גם נשים כמו אילונית שאינן ראויות כלל ללדת^[91].

מיאון - הנושא קטנה יתומה, כגון שהשיאוה אמה ואחיה, ולא רצתה בבעל, הרי זו ממאנת והולכת ואינה צריכה ממנו גט, ויכולה היא למאן כל זמן שהיא קטנה, עד שתהיה נערה^[92]. ואם נודע שהיא אילונית, נחלקו ראשונים עד מתי ממאנת - יש אומרים, שאם לא הביאה שתי שערות ונולדו בה סימני אילונית ממאנת עד עשרים שנה, ואם לא נולדו בה סימני אילונית ממאנת עד שלא יעברו עליה רוב שנותיה^[93]; ויש אומרים, שאם נודע שהיא אילונית, אין מיאונה מועיל לאחר י"ב שנה^[94].

יבום וחליצה - אילונית פטורה מן הייבום ומן החליצה^[95], ואם חלצה לאחים, לא נפסלה מכהונה, שאין זו אפילו כחליצה פסולה^[96].

צרת אילונית מותרת להתייבם, ואפילו אם האילונית היא ערווה^[97]. והטעם: האילונית אינה בת ייבום וחליצה, והרי זו כמי שאינה ונפלה הזיקה על צרתה.

סוטה - אילונית סוטה, לדעת ר' אליעזר, או שותה או לא נוטלת כתובתה^[98]; ולדעת תנא קמא, לא שותה ולא נוטלת כתובתה^[99]. ואף לשיטה זו, אם יש לו אשה אחרת הראויה לילד, או שיש לו בנים, שאז מותר לו לקים את האילונית, הרי זה משקה אותה, אף על פי שהיא אילונית^[100]; ויש מי שחלקו וכתבו, שאף אם יש לו אשה ובנים אין האילונית שותה^[101].

האונס ומפתה אילונית - יש אומרים, שיש לה קנס עד שתהא בת עשרים שנה^[102]; יש אומרים, שיש לה קנס עד השעה שנעשית אילונית^[103]; ויש אומרים, שאילונית אין לה קנס לעולם^[104].

אמה עבריה - האב זכאי למכור את בתו הקטנה לאמה עבריה, אף כשהיא אילונית^[105], ואינה יוצאת בסימני נערות ככל קטנה, שהרי אין לה ימי נערות, אלא היא יוצאת לחירות ביציאתה מקטנות לבגרות^[106]. יש סוברים, שאינה יוצאת עד עשרים שנה^[107]; ויש סוברים, שמשעה שנולדו בה סימני אילונית, אף על פי שעדיין אינה אילונית וודאית, היא יוצאת לחירות^[108], ואין אביה יכול למוכרה עוד^[109]. לסוברים שדין אילונית כגדולה הוא למפרע^[110], חייב האדון להחזיר לה כל מה שנשתעבד בה מאותו זמן ואילך^[111]. וכשאילונית יוצאת בבגרותה - יש אומרים, שההענקה שחייב האדון לתת לה הוא לה לעצמה^[112]; ויש אומרים, שההענקה היא לאביה^[113].

מצות פריה ורביה - מי שהוליד בן ובת, והבת היא אילונית, לא קיים מצות פריה ורביה^[114]. ואם הוליד בן ובת הראויים להוליד, ונולדו בני בנים סריסים ואילוניות, קיים הסב את המצוה^[115]; ויש מי שחלק עליו^[116].

איסורי עריות חלים גם באילונית, כי הם תלויים במעשה הביאה, ולא בעובדה אם ראויה להוליד אם לאו^[117].

הערות שוליים