ברכות השחר: הבדלים בין גרסאות בדף

ברכות שבח והודאה שמברכים לאחר שינת הלילה. בכל בוקר מברכים ברכות בהן אנו מודים לה' על חסדיו עמנו ועל הטובה שהוא מעניק לנו באופן תמידי. הן נקראות: "ברכות השחר". את ברכות השחר תיקנו חז"ל על סוגי ההנאות השונות המצויות בעולמנו.

3 מתוכן הן בסגנון שלילי: "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד", "שלא עשני אישה" (נשים מברכות "שעשני כרצונו").

זמן אמירתן[עריכה]

לפי הגמרא ^[1] יש לומר את ברכות השחר בשעת ההתארגנות בקימת הבוקר, וכל אחת מהם נתקנה על שלב אחר בקימה:

• כי שמע קול תרנגולא (כששומע את קול התרנגול), לימא (יאמר): ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.
• כי פתח עיניה, לימא: ברוך פוקח עורים.
• כי תריץ ויתיב (כשמתיישר ויושב), לימא: ברוך מתיר אסורים.
• כי לביש, לימא: ברוך מלביש ערומים.
• כי זקיף (כשמזדקף), לימא: ברוך זוקף כפופים.
• כי נחית לארעא (יורד לארץ), לימא: ברוך רוקע הארץ על המים.
• כי מסגי (הולך), לימא: ברוך המכין מצעדי גבר.
• כי סיים מסאניה (נועל נעליו), לימא: ברוך שעשה לי כל צרכי.
• כי אסר המייניה (קושר חגורו), לימא: ברוך אוזר ישראל בגבורה.
• כי פריס סודרא על רישיה (פורש טלית על ראשו = חובש כובעו), לימא: ברוך עוטר ישראל בתפארה
• ...כי משי אפיה (שוטף פניו), לימא: ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים, ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל.

בנוסף לאלו הברכות נהגו לברך "הנותן ליעף כח"; ואף שמרן זצ"ל פסק שאין לברך ברכה זו - מכל מקום כתבו האחרונים שמרן חזר בו בסוף ימיו, ועוד, כתב הרב חיד"א זצ"ל, שאילו היה שומע מרן שלדעת האר"י זצ"ל יש לברך ברכה זו - היה חוזר בו.

וכן פסק הרמב"ם ^[2], וקבל על המנהג לאומרן יחד בבית הכנסת, וכן אומר הרמב"ם שאם לא עשה מעשה אחת מהן לא נתחייב בה, כגון מי שישן בבגדיו אינו מברך "מלביש ערומים" וכן הלאה.

אך המנהג לסדור אותם בבית הכנסת, מפני עמי הארץ שאינם בקיאין בהם ^[3].

ברכות השחר למי שלא נהנה[עריכה]

נחלקו גדולי הראשונים בשאלה, האם אדם שלא נהנה באופן אישי מאחת מברכות השחר יכול לאומרה? למשל, האם עיוור יכול לברך "פוקח עיוורים"?

לדעת הרמב"ם (תפילה ז, ט) רק מי שנהנה מאותו דבר תוכל לברך עליו. לפיכך, מי שישן בלילה עם בגדים, כיוון שאינו מתלבש בבוקר, לא יברך "מלביש ערומים". וכן נוהגים מקצת מעולי תימן. וגם בעל השולחן-ערוך (או"ח מו, ח) חשש לדעתו, ופסק לומר את אותן הברכות בלי הזכרת השם.

לעומת זאת, דעת הגאונים וביניהם רב נטרונאי גאון ורב עמרם גאון, וכך כתב בספר הכלבו (סימן א), שצריך לומר את כל ברכות השחר על הסדר, בין שנהנה מהם ובין שלא נהנה, משום שברכות השחר נתקנו על הנאת כלל העולם; ועוד, שגם זה שאחרים נהנים מדבר מסוים מועיל באופן עקיף למי שאינו נהנה ממנו באופן ישיר. ולכן גם משותק שאינו יכול להזדקף, יברך את ה' על כך שאחרים יכולים להזדקף ולסייע לו. וכן פסק הרמ"א (או"ח מו, ח).

וכן דעת האר"י הקדוש, שכל יהודי צריך לומר את כל סדר ברכות השחר, כדי להודות לה' על הטובה הכללית שהשפיע לעולם. ובמנהגי התפילה נהגו הספרדים ללכת על פי האר"י, ולכן גם הספרדים נוהגים לומר את כל ברכות השחר על הסדר.

ברכת "שעשה לי כל צורכי" נתקנה על המנעלים, וביום כיפור ותשעה באב שאין נועלים בהם נעליים, למנהג אשכנזים ומקצת ספרדים, מברכים על ההנאה הכללית, ועל זה שאפשר ללכת בנעליים שאינם של עור. ולמנהג רוב הספרדים, הואיל ונאסרה בהם נעילת הסנדל, אין מברכים בימים אלו "שעשה לי כל צורכי" ונוהגים לברך שעשה לי כל צרכי בערב לאחר נעילת הנעליים.

יש ספק לגבי אדם שלא ישן כל הלילה אם יברך "המעביר חבלי שנה על עיני" וטוב שישמענה מאחר.

שינוי מסדר הברכות[עריכה]

ברכות השחר בנויות לפי הסדר מן השבח הכללי עד לשבח הפרטי. הפוסקים נחלקו האם מי שבירך עוד על ברכה פרטית כגון "הזוקף כפופים" רשאי לברך לאחריה "מתיר אסורים" או שמכיוון שההודאה על היכולת להזדקף כוללת בתוכה גם את ההודאה על התזוזה אינו רשאי לברך. הטור מביא בשם סידור רב עמרם שמי שבירך זוקף כפופים אינו רשאי לברך מתיר אסורים אך כותב שלא מצא טעם לדבר. הבית יוסף מפרש על פי המהר"י אבוהב שמכיוון שזקיפת הקומה כוללת בתוכה גם את תנועת האיברים, אין סיבה לחזור ולברך בשנית על עניין זה וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים מו ה. מנגד, המשנה ברורה מביא שהאחרונים פסקו להקל בעניין והביא מהפרי מגדים שמי ששינה מסדר הברכות עדיף שישמע את הברכה מאחר לצאת ידי כל השיטות.

סדרן[עריכה]

ברכת שעשה לי כל צרכי[עריכה]

על אף המשמעות הלשונית שלה, ברכת שעשה לי כל צרכי מוסבת על נעילת הנעליים כמו שמופיע בגמרא ברכות ס ב "כי סיים מסאני לימא שעשה לי כל צרכי" כלומר שיש לברך את הברכה בעת נעילת הנעליים. האבודרהם אבודרהם "ברכות-השחר מסביר שהברכה מוסבת על הנעליים משום שבזכות נעילת הנעליים האדם מסוגל ללכת לכל מקום ולעשות את כל צרכיו "שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו, וכיוון שלבש מנעליו כאילו נעשו לו כל צרכיו".

יש שאמרו שהסיבה שברכת שעשה לי כל צרכי מוסבת על נעילת נעלי עור היא משום שבכך אנו מראים את שליטתנו על החיות שה' נתן לנו את האפשרות לעשות מהן מנעלים ולעשות בעולמו כל צרכנו.

ברכת שעשה לי כל צרכי בתשעה באב[עריכה]

מכיוון שחל איסור לנעול נעלי עור בתשעה באב, יש שכתבו שאין לברך ברכת שעשה לי כל צרכי מברכות השחר בתשעה באב וביום הכיפורים. לדבריהם, עיקר הברכה הוא על נעילת נעלי עור המאפשרת לאדם לנוע ממקום למקום ולעשות כל צרכו כדברי האבודרהם, וכאשר אין אפשרות ליהנות מנעילת נעלי העור אין לברך את הברכה וכן פסק הרמב"ם וכן נוהגים רוב הספרדים. מנגד, הרא"ש פסק שניתן לברך משום שהברכה לא מוסבת רק על היום המסוים אלא היא הודאה כללית על מנהגו של עולם, ועוד שגם בימי הצום מותר לנעול נעלי בית שאינם מעור וכן פסק המשנה ברורה וכן נוהגים רוב האשכנזים.

ברכת שלא עשני גוי לגר[עריכה]

האבודרהם מהדורה קרויזר עמ' מא מביא את דברי הרמ"ה שנשאל האם גר יכול לברך שלא עשני גוי ושבוי מברך שלא עשני עבד. לשיטתו, הברכה חלה על תחילת ברייתו של אדם, וממילא גר אינו מברך שלא עשני גוי מכיוון שנולד כגוי, אך שבוי מברך שלא עשני עבד משום שעיקר הברכה הוא על החיוב במצוות והרי הוא עדיין מחויב במצוות ואף מותר לבוא בקהל. הרמ"א אורח חיים מו ד פסק כדברי האבודרהם.

מנגד, הט"ז והמגן אברהם פסקו שמכיוון שלאחר הגיור מוגדר הגר כברייה חדשה וכאילו הוא נברא מחדש רשאי לברך שלא עשני גוי. הוכחה לשיטה זו ניתן למצוא בפסוק על אברהם ושרה שגיירו "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שנחשב כאילו עשו נפשות חדשות בגיורם. המג"א מפרש באופן אחר שלדבריו ברכות השחר מכוונות על המצב הנוכחי ולא על העבר. לשיטתו, ברכת שלא עשני עבד מוסבת על השבח שלא נדבר באדם נשמת עכו"ם או עבד כאשר נשמתו יצאה בלילה, ולכן גם גר יכול לברכה. ניתן למצוא חיזוק לטעם זה בדברי הגמרא מנחות מג ב המביאה את מנהגו של רבי מאיר לברך שלא עשני בור.

אמנם, המשנה ברורה לא הביא את דבריהם ומשמע שפסק להלכה כדברי הרמ"א לאסור ורק הביא את שיטת הדרכי משה שיכול לברך "שעשני גר". מי שהתגיירו הוריו תוך כדי ההריון ומוגדר כ"הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה", יכול לברך שלא עשני גוי לפי רוב הפוסקים.

ברכת שעשני כרצונו[עריכה]

תקנו חכמים בברכות השחר שלוש ברכות הודאה מיוחדות, ואלו הן: "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד"; והברכה השלישית: "שלא עשני אישה", והנשים מברכות: "שעשני כרצונו".

שני פירושים ישנם לברכת הנשים. לפירוש אחד יש בברכה זו כעין הצדקת הדין על הרעה, שאף שהנשים נצטוו בפחות מצוות, הן מברכות את ה' מתוך אמונה שהכל לטובה, ואומרות "שעשני כרצונו" (טור או"ח מו, ד). לעומת זאת יש מפרשים, שבברכה זו באה לידי ביטוי מעלתה היתירה של האישה, שהיא מכוּונת יותר לרצונו של ה' יתברך, ולכן דווקא היא יכולה לומר "שעשני כרצונו". וזה שהנשים מחויבות בפחות מצוות, הוא מפני שמצד טבען הן מתוקנות יותר, ולכן נצרכות לפחות מצוות כדי לתקן את עצמן. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האישה נבראה מחומר זך יותר, מצלעו של האדם. כלומר האישה מבטאת התפתחות נוספת מעל קומתו של האיש (שיחות הרצי"ה בראשית ע' 77-78; שמות ע' 380; עולת ראיה ח"א ע' עא-עב).

לא מקרה הוא שלפירוש הפשוט ישנה עדיפות לגברים, ולפירוש העמוק ישנה עדיפות לנשים, מפני שאכן לפי המבט הפשוט מעלתם של הגברים יתירה, ואילו מעלתן של הנשים ניכרת על ידי מבט עמוק יותר. ולכן הצניעות המדגישה את המעלה הפנימית חשובה יותר לנשים.

למעשה, מנהג אשכנזיות לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשני כרצונו". ומנהג ספרדיות לומר ברכה זו בלא שם מלכות: "ברוך שעשני כרצונו". ואמנם גם בשולחן ערוך (מו, ד) נפסק לומר ברכה זו בשם ומלכות, מכל מקום נהגו הנשים הספרדיות שלא לאומרה בשם ומלכות, מפני חשש ברכה לבטלה, שברכה זו לא נזכרה בתלמוד (כה"ח מו, מא).

קישורים[עריכה]

• ברכות השחר נוסח ספרד
• ברכות השחר נוסח עדות המזרח
• ברכות השחר נוסח אשכנז
• שיעורים על ברכות השחר

הערות[עריכה]