עשון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (הוספת תגיות מקור)
(הפניה לדף עישון)
 
שורה 1: שורה 1:
==
#הפניה [[עישון]]
הגדרת המושג==
 
 
בערך זה יידונו ההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לעישון טבק בצורת סיגריות, סיגרים, או מקטרות.
 
== רקע היסטורי==
 
 
'''הידיעות הראשונות'''  על הטבק בספרות הרפואית של העולם המערבי הן משנת 1561 למניינם. אכן, בקרב ילידי יבשת אמריקה האינדיאנים היה עישון הטבק מנהג נפוץ כבר הרבה מאות שנים לפני בוא הספרדים לאמריקה.
 
החוקרים סבורים, שמקורו של הצמח ממנו מפיקים את הטבק הוא מהאי טובאגו<ref>Tobago. ואגב, טאבאגו בשפה האינדיאנית פירושו מקטרת.</ref> שבים הקאריבי. משם הובא הצמח לפורטוגל, ושגריר צרפת בפורטוגל, ששמו היה ניקוט<ref>Jean Nicot.</ref>, שלח כמה דגמים למלכת צרפת קתרינה די מדיצ'י. שגריר זה כינה את הצמח ניקוטינה על שמו, וכך נתקבל שמו של הצמח במינוח המדעי - ניקוטינה טבקום<ref>Nicotiana tabacum.</ref>, היינו שילוב שם האי, שהוא מוצאו של הצמח, עם שמו של השגריר.
 
במקורות העבריים מאותם ימים הוא נקרא דאבאקו; העישון נקרא 'שתית הטוטון', שמקורו מהשפה הטורקית; מקטרת העישון, בעיקר של אדמורי"ם, נקראה לולקי-ציבוק, שאף זה מקורו בשפה הטורקית. אגב, יש לציין כי המושג "סגריות" מופיע במשנה<ref><makor>משנה שביעית ט ה.</makor></ref> בתור מין ירק שזהותו לא ברורה, ואף יש גרסאות שונות בכתבי יד לצמח זה<ref>ראה הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 197.</ref>.
 
'''גישות רפואיות בעבר''' במשך כמאתיים שנה מאז חדר הטבק למדינות אירופה סברו הרופאים שחומר זה טוב לבריאות, ובעיקר שימש למחלות עור, מחלות מערכת העיכול, ומחלות מערכת הנשימה. כל זאת ללא כל הוכחות מדעיות, וללא כל הסברים על יעילות החומר ועל מנגנון הפעולה שלו. בספרות הרפואית-יהודית מוזכר הטבק כחומר רפואי יעיל למחלות נשימה בספר מעשה טוביה<ref>מעשה טוביה בדף קיא עמ' א בהוצאה ראשונה, ויניציאה 1707.</ref>. במשך הזמן התפשט הנוהג להשתמש בטבק לתענוג בצורות שונות של עישון, לעיסה, או הרחה<ref>ראה סיכום נתונים היסטוריים אלו במאמרו של י. לייבוביץ, הרפואה, עט:459, 1970.</ref>. העישון הפך להיות נוהג מקובל בחברה, אם כי הנשים החלו לעשן סיגריות הרבה יותר מאוחר מהגברים. סבורים שהאשה הראשונה שהחלה לעשן היתה הברונית דה-דודוואנט, פילגשו של המוזיקאי שופן, בערך בשנת 1840<ref>ראה Kaufman NJ, ''JAMA''
 
271:629, 1994. וראה שם על הסיבות וההתפתחויות ביחס לעישון נשים.</ref>.
 
'''גישות הפוסקים בעבר''' לאור הידיעות הרפואיות הללו מצינו גם בין הפוסקים באותם ימים שסברו שהעישון טוב ומועיל לבריאות, בכך שהוא מסייע לעיכול המזון, מגביר את התיאבון, ועוזר בתנועות הגוף החיוניות<ref>פני יהושע, <makor>בבלי שבת לט ב,</makor> על תוד"ה וב"ה; מור וקציעה או"ח סי' תקיא; קרבן נתנאל <makor>בבלי ביצה פ"ב סי' כב</makor> אות י; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו.</ref>. בין החסידים וגדולי האדמורי"ם רווח השימוש בטבק, הן בצורת עישון, והן בצורת הרחה, והם ייחסו חשיבות רבה לעשן הטבק. מסופר שהבעל שם טוב היה רגיל לשכב ולנוח במוצאי שבת, ובעת שעישן את המקטרת היה מספר לתלמידיו מה שראה בשבת, וכן כתוב עליו שבעת שביקש לילך לעולמות העליונים היה שואף טאבאקי<ref>ס' שבחי הבעש"ט. וראה בקונטרס מעלה עשן, עמ' 27-25, מה שהביא על בעל הדברי חיים מצאנז, שייחד יחודים גדולים בעת שעישן, עיי"ש.</ref>, ולעומתם המתנגדים גינו את הצדיקים על נוהג זה<ref>ראה אנציקלופדיה עברית, כרך יח, ע' טבק, עמ' 323-322.</ref>.
 
'''ראשית ההתנגדות הרפואית לשימוש בטבק''' זו החלה רק במאה הי"ח למניינם, עם פרסום השערות ראשונות על קשר בין עשן הסיגריות לבין סרטן בשנת 1761<ref>ראה - Redmond DE, ''N Engl J Med''
 
282:18, 1970. אמנם כבר בשנת 1609 פירסם ג'יימס הראשון מלך אנגליה כתב פולמוס בשם Counterblast to Tobacco, שבו תקף את העישון כמנהג מגונה, פראי ולא-נוצרי. אכן הוא לא הכיר עדיין את הבעיות הרפואיות הכרוכות בעישון.</ref>.
 
בשנת 1854 יצא לאור ספר על מחלות הטבק, ובו ניסיון ראשון להוכיח את הרעילות של חומר זה<ref>Shew J, ''Tobacco Diseases with a Remedy for the Habit''
 
, 1854.</ref>. מחקרים בשנת 1950 העלו את החשד לקשר בין סרטן הריאות לבין עישון לדרגה מדעית גבוהה יותר<ref>Doll R and Hill AB, ''BMJ''
 
2:739, 1950; Wyder EI and Graham EA, ''JAMA''
 
143:329, 1950.</ref>, ובשנת 1958 פורסם לראשונה סקר מקיף, אשר הוכיח תמותה גבוהה בהרבה בקרב אוכלוסית המעשנים לעומת אנשים שאינם מעשנים<ref>Hammond EC and Horn D, ''JAMA''
 
166:1294, 1958.</ref>. בשנים 1964 ו-1968 פורסמו דוח"ות של וועדה מיוחדת שמונתה על ידי המדען הראשי של משרד הבריאות האמריקאי<ref>''Smoking and health: Report of the Advisory Committee to the Surgeon General of the Public Health Service''
 
, Washington, US Government Printing Office, 1964; ''The health consequences of smoking: A Public Health Service Review''
 
, Washington, US Government Printing Office, 1968.</ref>, אשר קבעו שאכן קיים קשר משמעותי בין עישון סיגריות לבין נזקי בריאות. באופן דומה פורסמו בשנים 1962 ו-1971 שני דוח"ות על הקשר החד-משמעי בין עישון לבין נזקי בריאות על ידי הקולג' המלכותי הרפואי של אנגליה<ref>Royal College of Physicians, ''Smoking and Health''
 
. London, Pitman Medical Publishing 1962; ''Smoking and health now''
 
, A report of the Royal College of Physicians, London, Pitman Medical Publishing, 1971.</ref>.
 
== רקע מדעי==
 
 
'''הרכב ומנגנון רעילות''' עשן הסיגריות מכיל כארבעת אלפים חומרים שונים, חלקם בצורת חלקיקים מוצקים, וחלקם בצורת גזים<ref>Reynolds YR and Merrill WW, ''Med Clin N Am''
 
65:667, 1981; Wanner A, ''Am Rev Resp Dis''
 
116:73, 1977.</ref>. חלק מחומרים אלו, ובעיקר החלקיקים הגזיים, הם רעילים למערכות גוף שונות, ולגבי יותר מ-40 מהם יש הוכחות שהם חומרים גורמי סרטן<ref>carcinogenes.</ref>.
 
עשן הסיגריות נספג מהר דרך רירית דרכי הנשימה, וגורם לתופעות מיידיות, כגון כיווץ כלי דם, וירידה בטמפרטורת העור, ולהשפעות רחוקות-טווח. אחד החומרים הרעילים שנחקר רבות הוא חד-תחמוצת הפחמן, אשר נקשר להמוגלובין שבכדוריות האדומות. דבר זה מונע את התקשרות ההמוגלובין לחמצן, ובכך נמנעת העברת חמצן בכמויות מספיקות לרקמות השונות. עובדה זו מסבירה את ההשפעה השלילית של העישון על מערכת העצבים המרכזית, על שריר הלב, ועל כלי הדם. חומר מסוכן נוסף בעשן הטבק הוא הניקוטין, אשר נחשב כגורם מסרטן בדרגת ממאירות גבוהה, וכן גורם לכיווץ כלי דם, ובכך גורם להשפעה שלילית על כלי הדם הכליליים בלב, ועל כלי הדם שבמוח. חומר זה גורם להתמכרות, ולכן יש קושי להיגמל מעישון<ref>וראה על הקשר בין רמות ניקוטין והתמכרות במאמר - Benowitz NC and Henningfield JE, ''N Engl J Med''
 
331:123, 1994.</ref>.
 
'''עישון סביל''' חלקיקי עשן הטבק יכולים לחדור לגוף על ידי עישון ישיר, או על ידי עישון סביל, היינו שאיפת העשן העולה מהקצה הבוער של הסיגריה על ידי מי שאינו מעשן, אך נמצא בסביבה של מעשנים. יש הסבורים, שהעישון הסביל יכול להיות מסוכן יותר מהעישון הפעיל, כי העשן מהקצה הבוער של הסיגריה מכיל ריכוז גבוה יותר של מרכיבים מסוכנים מאשר העשן הנשאף<ref>Sterling TD, et al, ''J Air Pollut Control Assoc''
 
23:250, 1982.</ref>.
 
העישון הסביל גורם לאנשים שונים תופעות אלרגיות בדרכי הנשימה ובעינים, ומעלה את שכיחות המחלות הממאירות. נמצא כי סרטן הריאות שכיח יותר באופן משמעותי לא רק אצל מעשנים פעילים, אלא גם אצל המעשנים הסבילים<ref>Hirayama T, ''BMJ''
 
282:183, 1981; Trichopoulos D, et al, ''Int J Cancer''
 
27:1, 1981; Hecht SS, et al, ''N Engl J Med''
 
329:1543, 1993; Boyle P, ''N Engl J Med''
 
328:1708, 1993.</ref>. העישון הסביל הוא גורם משמעותי למחלות לב קטלניות, הן במבוגרים והן בילדים. רעילות העישון הסביל למערכת הלב וכלי הדם היא מגוונת, ונובעת ממרכיבים שונים בעשן הסיגריה<ref>Glanz SA and Parmley WW, ''Circulation''
 
83:1, 1991; Steenland K, ''JAMA''
 
267:94, 1992; Wells AJ, ''J Am Coll Cardiol''
 
24:546, 1994; Gidding SS, et al, ''Circulation''
 
90:2582, 1994; Glanz SA and Parmley WW, ''JAMA''
 
273:1047, 1995. וראה עוד - Celermajer DS, et al, ''N Engl J Med''
 
334:150, 1996.</ref>.
 
העישון הסביל חמור במיוחד ביחס לילדים השוהים במחיצת הורים מעשנים. נמצא כי הסיכוי לילד לאם מעשנת להתאשפז עקב בעיות ריאה, כגון קצרת או דלקת סימפונות חריפה או כרונית, גבוה ב-70% מהסיכוי של ילד לאשה שאיננה מעשנת<ref>Charlton A, ''BMJ''
 
288:1647, 1984. וראה גם - Bakoula CG, et al, ''Lancet''
 
346:280, 1995.</ref>. כמו כן נמצא שבילדים להורים מעשנים יש פגיעה משמעותית בתיפקודי הריאות<ref>Tashkin DP, et al, ''Am Rev Resp Dis''
 
129:891, 1984. וראה עוד במאמר - DiFranza JR and Lew RA, ''Pediatrics''
 
97:560, 1996.</ref>, וכן נמצאו מחלות זיהומיות שונות בשכיחות גבוהה יותר אצל ילדים להורים מעשנים<ref>Aligne CA, et al, ''Arch Pediatr Adolesc Med''
 
151:648, 1997.</ref>.
 
'''גורמי סיכון מוגברים''' הסיכון הנובע מעישון גדול יותר בתנאים הבאים: עישון סיגריות מסוכן יותר מאשר סיגרים או מקטרות<ref>Wald NJ and Watt HC, ''BMJ''
 
314:1860, 1996.</ref>; ככל שתכולת הניקוטין גבוהה יותר, הסיכון גדול יותר. לפיכך, שימוש בפילטרים מקטין במידה מסויימת את ההשפעה המסרטנת; ככל שמספר הסיגריות גדול יותר, הסיכון גדול יותר; ככל שמעשנים זמן רב יותר, הסיכון גדול יותר<ref>Austoker J, et al, ''BMJ''
 
308:1478 1994.</ref>.
 
'''תמותה''' לפי סקרים שונים אחוז התמותה בגברים מעשנים מעל גיל 45 שנה הוא גבוה ב-80% בהשוואה לגברים בגיל זה שאינם מעשנים; ובגיל 60 שנה השיעור גבוה ב 125%. בין נשים מעשנות נמצאה מחלות לב וכלי דם פי שלושה יותר בהשוואה לנשים שלא עשנו<ref>Perlman JA, et al, ''Am J Obstet Gynecol''
 
158:188, 1988.</ref>.
 
הערכת ארגון הבריאות העולמי היא שבכל העולם מתים כ-2.5 מיליון אנשים כל שנה בגין ההשפעות השליליות של העישון<ref>ראה - Ile M and Kroll LA, ''JAMA''
 
264:1593, 1990.</ref>. ההערכה היא, שבשנת 1985 מתו ביבשת אמריקה כחצי מיליון אנשים בגלל סיבות הקשורות לעישון<ref>JAMA 267:1896, 1992.</ref>, ובארה"ב מתים בכל שנה כ-400,000 איש כתוצאה מעישון, וכ-50,000 איש בארה"ב מתים בכל שנה כתוצאה מעישון סביל<ref>על פי הערכת משרד הבריאות האמריקאי - ראה Ile M and Kroll LA, ''JAMA''
 
264:1593, 1990; CDC, ''MMWR''
 
42:645, 1993.</ref>. באנגליה מתים כ-110,000 אנשים מידי שנה בגין העישון, דבר המהווה כ-17% מכלל הסיבות לתמותה<ref>Austoker J, et al, ''BMJ''
 
308:1478, 1994. וראה עוד על נתוני תמותה הקשורים בעישון במדינות שונות בעולם - Boyle P, ''N Engl J Med''
 
328:1708, 1993.</ref>. לפי הערכות תואמות לנתונים הללו שיעור הגברים המעשנים שיגיעו לגיל 73 שנה הוא 42%; לעומת זאת שיעור הגברים שאינם מעשנים שיגיעו לגיל 73 שנה הוא 78%<ref>Phillips AN, et al, ''BMJ''
 
313:907, 1996.</ref>.
 
לפי מחקרים שונים עולה, כי עישון 10 סיגריות ביום מקטין את תוחלת החיים ב-3-2 שנים; עישון 20 סיגריות ליום מקטין את תוחלת החיים ב-7-5 שנים; עישון 40 סיגריות ליום מקטין את תוחלת החיים ב-10-8 שנים. מאידך, הפסקת עישון מגדיל את תוחלת החיים באופן משמעותי אחרי חמש שנים, וכעבור עשר שנים אין עוד הבדל בתוחלת החיים בין אלו שעישנו בעבר, לבין אלו שמעולם לא עישנו<ref>Austoker J, et al, ''BMJ''
 
308:1478, 1994.</ref>.
 
'''מחלות ממאירות''' במחקרים שונים נמצא, כי כ-85% מכלל חולי סרטן הריאות<ref>בעיקר מסוג oat bronchogenic carcinoma, או מסוג squamous cell carcinoma.</ref>, הפה, הלוע, והוושט העליון קשורים בעישון<ref>על שכיחות מחלות ממאירות בפה ובלוע ראה - Choi SY and Kahyo H, ''Int J Epidemiol''
 
20:878, 1991; Mashberg A, et al, ''Cancer''
 
72:1369, 1993; Brennan JA, et al, ''N Engl J Med''
 
332:712, 1995.</ref>, וכן נמצא קשר לעישון בכ-30% מכלל חולי סרטן הלבלב, הכליות ודרכי השתן<ref>ראה ב. הרשקוביץ, ר. קטן, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 234 ואילך.</ref>. יש גם עדויות על שכיחות יתר של סרטן הדם<ref>leukemia.</ref> במעשנים<ref>Austin H and Cole P, ''J Chron Dis''
 
39:417, 1986.</ref>. כמו כן נמצאה שכיחות יתר משמעותית של סרטן השד בנשים שעישנו יותר מ-30 שנה<ref>Bennicke K, et al, ''BMJ''
 
310:1431, 1995.</ref>.
 
עישון הוא הגורם הבודד השכיח ביותר ליצירת מחלות ממאירות, והוא עולה בשכיחותו באופן משמעותי על כל יתר הגורמים הידועים.
 
'''מחלות ריאה''' עישון גורם לשתי מחלות ריאה חסימתיות, כרוניות: דלקת כרונית של הסימפונות<ref>chronic bronchitis.</ref>, שהיא מחלה אופיינית למעשנים; ונפחת הריאות<ref>emphysema.</ref>. מחלות אלו מתבטאות בהרס מתקדם של ריריות הציפוי הפנימי, ושל רקמת הריאה. עקב כך נגרמת ירידה בתיפקוד הריאות, והפרעות משניות בחמצון רקמות הגוף.
 
'''טרשת העורקים הכליליים של הלב''' <ref>coronary heart disease. מצב זה גורם לאוטם שריר הלב ("התקף לב").</ref> - שכיחות הפרעה זו גבוהה במיוחד במעשנים, וההערכה היא ששיעור התחלואה והתמותה ממחלות לב אלו גבוה ב-70% במעשנים בהשוואה ללא-מעשנים. העישון גורם גם לשכיחות מוגברת של יתר לחץ-דם, ולעליה מוגברת ברמות הכולסטרול בדם. שני גורמים אלו מוסיפים לשכיחות מחלת כלי הדם הכליליים. שכיחות מחלות לב אלו עולה ככל שמעשנים יותר סיגריות, היא גבוהה יותר בשואפי העשן, וגבוהה יותר במעשני סיגריות לעומת סיגרים ומקטורות. הסיכון למחלה זו אצל אנשים שהפסיקו לעשן הולך ופוחת, וכעבור עשר שנים מהפסקת העישון, אין הבדל בסיכון למחלה זו בין אלו שעישנו בעבר לאלו שלא עישנו כלל. בסקרים אחרים נמצא, שהימנעות מעישון מפחיתה את התמותה ממחלת לב כלילית בגילאים שבין 64-35 בשיעור של 25% בגברים, ו-20% בנשים<ref>ראה א. מלצר, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 222 ואילך.</ref>.
 
'''מחלות מוחיות''' עישון הוא גורם סיכון מוכר לשבץ מוחי<ref>stroke או cerebrovascular accident = CVA.</ref> ודימום תת-עכבישי<ref>subarachnoid hemorrhage.</ref>, והפסקת העישון מפחית באופן משמעותי סיכון זה כבר בזמן הסמוך להפסקה, ללא תלות בגיל ובכמות העישון עד להפסקה<ref>Kawachi I, et al, ''JAMA''
 
269:232, 1993.</ref>.
 
עישון הוא, איפוא, הגורם המוגדר השכיח ביותר למוות בעולם המערבי, ובעצם יש להסתכל על מצב העישון בעולם והתמותה המלווה אותו כמצב של מגיפה קטלנית כלל-עולמית<ref>McGinnis JM and Foege WH, ''JAMA''
 
270:2207, 1993; Satcher D and Eriksen M, ''JAMA''
 
271:627, 1994.</ref>. במשך השנים 1992-1990 היתה הערכה כי כ-3 מיליון בני אדם מתו בגין עישון<ref>BMJ 313:97, 1996.</ref>.
 
'''מחלות נוספות''' בנוסף למחלות קטלניות הנגרמות באופן ישיר או באופן עקיף על ידי עישון, יש עוד מחלות והפרעות הקשורות בעישון:
 
כיב עיכולי<ref>peptic ulcer.</ref> קורה בשכיחות גבוהה יותר במעשנים, ושיעור הריפוי העצמוני והטיפולי של כיבים במערכת העיכול באנשים אלו קטן יותר<ref>McCarthy DM, ''N Engl J Med''
 
311:726, 1984.</ref>.
 
עישון נמצא גורם עצמאי ומשמעותי להתפתחות סוכרת<ref>היינו non-insulin dependent diabetes mellitus - ראה Rimm EB, et al, ''BMJ''
 
310:555, 1995.</ref>.
 
עישון משפיע לרעה על תיפקוד בלוטת התריס בנשים<ref>Utiger RD, ''N Engl J Med''
 
333:1001, 1995.</ref>.
 
מחלות חניכיים שכיחות יותר במעשנים, וחומרתן גדולה יותר באוכלוסיה זו<ref>Ismail AI, et al, ''J Am Dent Assoc''
 
106:617, 1983.</ref>.
 
עישון גורם לירידה בצפיפות העצם בנשים לאחר הבלות, ועקב כך לשכיחות גבוהה יותר של שברים בצוואר הירך בנשים אלו<ref>Law MR and Hachshaw AK, ''BMJ ''
 
315:841, 1997.</ref>.
 
עישון גורם לפגיעה בכתם הצהוב<ref>macula.</ref> בגיל הזיקנה של גברים ושל נשים. מאחר וזו אחת הסיבות השכיחות לירידה משמעותית בראיה בזיקנה, חשוב להימנע מעישון כדי להפחית מצב זה<ref>Seddon JM, et al, ''JAMA''
 
276:1141, 1996; Christen WG, et al, ''JAMA''
 
276:1147, 1996; Klein R and Klein BEK, ''JAMA''
 
276:1178, 1996.</ref>. כמו כן נמצא שעישון הוא גורם משמעותי לעיוורון<ref>Kelly SP, ''BMJ''
 
328:537, 2004.</ref>.
 
עישון גורם להפרעה בפוריות של נשים, ולבלות מוקדמת<ref>Baron JA, et al, ''Am J Obstet Gynecol''
 
162:502, 1990; Rosevear SK, et al, ''Lancet''
 
340:1195, 1992.</ref>. כמו כן גורם העישון להפרעה בפוריות הגבר, עקב פגיעות שונות בתאי הזרע<ref>Kulikauskas V, et al, ''Fertil Steril''
 
44:526, 1985; Evans HJ, et al, ''Lancet''
 
1:527, 1981.</ref>, ולאין אונות<ref>impotence.</ref> בשכיחות גבוהה יותר במעשנים לעומת לא-מעשנים<ref>Bornman MS and Du Plessis DJ, ''S Afr Med J''
 
70:329, 1986.</ref>.
 
'''נשים בהריון''' כרבע מכלל הנשים בהריון בארה"ב מעשנות סיגריות, מתוכן כחמישית מפסיקות לעשן בהריון, וכשליש מפחיתות את כמות הסיגריות<ref>Li CQ, et al, ''JAMA''
 
269:1519, 1993.</ref>.
 
נשים המעשנות בהריון גורמות ליילודים להיוולד במשקל לידה נמוך מהממוצע<ref>Li CQ, et al, idid. אכן יש לציין כי במחקרים אחרים נמצא כי בעיה זו בדרך כלל נפתרת בתוך חצי שנה - ראה Conter V, et al, ''BMJ''
 
310:768, 1995.</ref>, להפלות עצמוניות, לתמותת עוברים<ref>Himmelberger DU, et al, ''Am J Epidemiol''
 
108:470, 1978; Meyer MB and Tonascia JA, ''Am J Obstet Gynecol''
 
128:494, 1977; Kline J, et al, ''N Engl J Med''
 
297:793, 1977; Blair PS, et al, ''BMJ''
 
313:195, 1996; Rantakallio P, et al, ''BMJ''
 
311:477, 1995.</ref>, לנזקים מולדים במבנה הגפיים של היילודים<ref>Czeizel A, et al, ''BMJ''
 
308:1473, 1994.</ref>, ולהפרעות בהתפתחות השכלית ובתיפקוד השכלי של ילדיהם<ref>Olds DL, et al, ''Pediatrics''
 
93:221, 1994; Butler NR and Goldstein H, ''Br J Obstet Gynecol''
 
4:573, 1973.</ref>. יש אף דיווחים על השפעות שליליות מאוחרות ביחס לערכים בלתי תקינים של לחץ דם בילדים שנולדו לאמהות שעשנו בהריון<ref>Morley R, et al, ''Arch Dis Child''
 
72:120, 1995. נמצא גם כי עישון בהריון גורם ליתר לחץ-דם ביילוד, אך מצב זה הוא בדרך כלל הפיך - ראה Beratis NG, et al, ''J Pediatr''
 
128:806, 1996. וראה עוד Drews CD, et al, ''Pediatrics''
 
97:547, 1996 על קשר בין פיגור שכלי לבין עישון בהריון.</ref>. כמו כן נמצאה עליה בשכיחות תיסמונת דום-נשימה חסימתי בשינה ביילודים לאמהות שעישנו בהריון<ref>Kahn A, et al, ''Pediatrics''
 
93:778, 1994.</ref>, ועליה בשכיחות דלקות אוזניים וניתוחי אוזניים בילדים לאמהות שעישנו בהריון<ref>Stathis SL, et al, ''Pediatrics''
 
104:e16, 1999.</ref>.
 
'''המלחמה בעישון'''  מבחינה ציבורית ואישית מתרכזת במספר מישורים:
 
חינוך והסברה למניעת ההתחלה וההתרגלות לעישון; טיפולי גמילה במכורים לעישון; הגנה על לא-מעשנים מחשיפה לעשן טבק; הגבלה או מניעה של פרסומת מסחרית לסיגריות; העלאת מחיר הטבק והסיגריות; פיקוח על ייצור מוצרי טבק.
 
'''שיטות גמילה''' קיימות מספר שיטות לגמילה מעישון. על בסיס אישי- אינדיבידואלי יש שיטות פסיכולוגיות שונות, יש שיטות מתחום הרפואה האלטרנטיבית, ויש שיטות כימיות<ref>כגון nicotine patch - ראה Fiore MC, et al, ''JAMA''
 
271:1940, 1994; Imperial Cancer Research Group, ''BMJ''
 
308:1476, 1994; Kenford SL, et al, ''JAMA''
 
271:589, 1944; או nicotine gum - ראה Austoker J, et al, ''BMJ''
 
308:1478, 1994. וראה עוד - Silagy C, et al, ''Lancet''
 
343:139, 1994. וראה שיטות נוספות במאמר - Jorenby DE, et al, ''N Engl J Med''
 
340:685, 1999. וראה סיכום השיטות התרופתיות-כימיות השונות במאמר - Henningfield JE, ''N Engl J Med''
 
333:1196, 1995.</ref>. יש לציין כי הניסיונות לייצר סיגריות עם ריכוז נמוך יותר של זפת וניקוטין לא הביא לשיפור משמעותי בתחלואה הקשורה בעישון<ref>Parish S, et al, ''BMJ''
 
311:471, 1995; Fielding JE, ''N Engl J Med''
 
313:555, 1993.</ref>.
 
'''חינוך והסברה''' הדרך היעילה ביותר מבחינה ציבורית לגמילה מעישון היא הדרך החינוכית, באמצעות הסברה רחבה במוסדות חינוך, בצבא, ובקבוצות מפגש שונות. דרך זו יכולה להיעשות בעזרת אמצעי התקשורת ההמונית, חלוקת חומר הסברה, שיחות וכיו"ב. במערכת הרפואית מומלץ לכלול את ההיבטים של סיכוני העישון ודרכי המניעה בהוראה של סטודנטים לרפואה<ref>Fiore MC, et al, ''JAMA''
 
271:624, 1994.</ref>. כמו כן מומלץ להחדיר את המודעות להימנעות מעישון ולגמילה ממנו בכל ביקור במרפאה רפואית, גם ללא קשר ישיר למחלה הנוגעת לעישון<ref>ראה - Kottke T, et al, ''JAMA''
 
259:2883, 1988; AMA, ''JAMA''
 
266:3183, 1991; Kaufman NJ, ''JAMA''
 
271:629, 1994; Austoker J, et al, ''BMJ''
 
308:1478, 1994. וראה עוד מאמרו של שר הבריאות האמריקאי דאז - Sullivan L, ''JAMA''
 
264:1581, 1990. וראה עוד הנחיות עקרוניות ומעשיות לרופאים ולמנהלים בתחומי הבריאות ביחס לחינוך וטיפול למניעת עישון במאמר - The Smoking Cessation Clinical Practice Guideline Panel and Staff, ''JAMA''
 
275:1270, 1996.</ref>. הרופאים, כדמויות חינוכיות בתחום הרפואה והבריאות, בוודאי חייבים להימנע מעישון, כדי לא לשמש דוגמא שלילית בנידון<ref>ראה - Chapman S, ''BMJ''
 
311:142, 1995.</ref>. הדגש העיקרי מבחינה חינוכית צריך להיות במניעת ההרגל לעישון, יותר מאשר בהפסקת עישון באלו המכורים לו. גם לחקיקת חוקים מתאימים להגבלת העישון, כגון מניעת עישון במקומות ציבוריים, או הגבלה של פרסומות לעישון על ידי חברות לייצור סיגריות, יש מרכיב חשוב במניעת עישון<ref>ראה - Klonoff EA, et al, ''JAMA''
 
271:618, 1994; Austoker J, ''BMJ''
 
308:1478, 1994. וראה במאמר - Satcher D and Eriksen M, ''JAMA''
 
271:627, 1994, על המאמצים הממשלתיים בארה"ב הנעשים בתחום החינוך והאכיפה למניעת נזקי העישון. יש המציעים שיטות פרסום נגדיות להשנאת העישון, ויש אף המציעים חקיקת חוקים לאיסור מכירת סיגריות לקטינים - ראה CDC, ''MMWR''
 
44:102, 1995.</ref>.
 
כמו כן נמצא שהעלאת מחיר הסיגריות מפחית את מספר המעשנים ואת כמות הסיגריות שבהם משתמשים המעשנים, שכן רבים מהמעשנים משתייכים לקבוצות חברתיות עניות<ref>ראה - Townsend J, et al, ''BMJ''
 
309:923, 1994.</ref>, ובעיקר יכול להיות למהלך כזה השפעה על הרגלי העישון של קטינים<ref>Grossman M, et al, ''J Econ Perspect''
 
7:211, 1993.</ref>.
 
'''מספר מעשנים''' לפי הערכות שונות היו בשלהי המאה ה-20 כ-1.1 מיליארד מעשנים, כלומר כשליש מאוכלוסית העולם מעל גיל 15 שנה. רוב המעשנים מצויים בארצות מתפתחות. סין נחשבת למדינה היצרנית והצרכנית הגדולה ביותר בעולם של מוצרי טבק<ref>Yang G, et al, ''JAMA''
 
282:1247, 1999.</ref>.
 
בארה"ב, בין השנים 1985-1965, ירדה בהתמדה שכיחות המעשנים המבוגרים בקצב ממוצע של 0.5% לשנה<ref>JAMA 267:3133, 1992.</ref>. בשנת 1990 היו בארה"ב 25.5% מעשנים, ומתוכם - 28.4% גברים ו-22.8% נשים. כחמישית מכל המעשנים הללו עישנו יותר מ-25 סיגריות ליום<ref>JAMA 267:3133, 1992.</ref>. יש לציין, כי בין הרופאים בארה"ב חלה ירידה מרשימה בהרבה בשיעור המעשנים. במחקר שהשווה את מספר הרופאים המעשנים בשנות השבעים לעומת תחילת שנות התשעים נמצאה ירידה מ-18.8% ל-3.3%, שהוא שיעור שנתי של 1.15%. בין האחיות המוסמכות היתה ירידה מתונה יותר - משיעור של 31.7% ל-18.3%<ref>Nelson DE, et al, ''JAMA''
 
271:1273, 1994.</ref>. אכן בשנים 1993-1990 לא המשיכה המגמה של הפחתת מספר המעשנים בארה"ב, והיא עומדת בשנים אלו על כ-25%<ref>CDC, ''JAMA''
 
273:369, 1995.</ref>. כמו כן מספר המעשנים בארה"ב בקרב צעירים עדיין עומד על אחוזים גבוהים - כ-17% מכלל הבנים וכ-17% מכלל הבנות הלומדים בבתי ספר תיכוניים מעשנים יום-יום. מספרים אלו לא השתנו במשך עשור שנים בין השנים 1991-1981. כל זאת למרות העובדה שמכירת מוצרי טבק לקטינים בארה"ב היא בלתי חוקית<ref>MMWR 48:993, 1999.</ref>. עוד יש לציין את העליה המשמעותית בשכיחות העישון של נשים במאה הנוכחית, כאשר עד תקופת מלחמת העולם השניה היו המעשנות בשיעור של 25% מכלל הנשים, ולאחר מכן עלתה השכיחות עד ל-40%. מגמת הירידה הכללית בשכיחות המעשנים בשנים האחרונות הביאה לירידה יחסית קטנה יותר אצל הנשים בהשוואה לגברים - בגברים היתה הירידה מ-52% בשנת 1965 ל-28.1% בשנת 1991, ובנשים בתקופה המגבילה היתה הירידה מ-40% ל-23.5%<ref>Satcher D and Eriksen M, ''JAMA''
 
271:627, 1994; Kaufman NJ, JAMA 271:629, 1994. וראה שם, ניתוח הסיבות להתגברות העישון אצל נשים במאה הנוכחית.</ref>.
 
באנגליה ירד אחוז הגברים המעשנים מ-65% בשנת 1948 ל-29% בשנת 1992, ובין הנשים ירד האחוז בשנים אלו מ-41% ל-28%. ההערכה היא שבשנת 1994 היו כ-14 מיליון מעשנים באנגליה<ref>Austoker J, et al, ''BMJ''
 
308:1478, 1994.</ref>.
 
בסקר בין הרופאים בישראל נצפתה ירידה משמעותית במספר המעשנים: בשנת 1970 עישנו 64% מהרופאים בישראל; בשנת 1975 - 33%; ובשנת 1980 - 16%<ref>ראה מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 243, הע' 43.</ref>.
 
באוכלוסיה הכללית בישראל ירד אחוז המעשנים מכ-40% בשנת 1983 לכ-30% בשנת 1986<ref>מ. אלדר, י. שיינפלד, הרפואה קטז: 283, 1989.</ref>. בסקר מדגמי שנערך בישראל בשנת 1995 נמצא כי אחוז המעשנים הוא 25.8%; רוב המעשנים הם בגילאים 34-25 שנים; אחוז החילונים והמסורתיים בין המעשנים גבוה באופן משמעותי מהדתיים (7%.56 לעומת 10.3%); אחוז המעשנים קטן באופן לא משמעותי בין בעלי הכנסה גבוהה ובעלי השכלה גבוהה<ref>נתונים של האגודה הישראלית למניעת עישון, באדיבות עו"ד עמוס האוזנר.</ref>.
 
מספר גורמים בישראל השפיעו על מגמות העישון: החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים משנת 1985; תשדירי שירות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית בשנת 1987; העלאת המס על הסיגריות בשנת 1991; והחוק להגבלת עישון במקומות עבודה משנת 1994, כל אלו גרמו לירידה ניכרת באחוז המעשנים. לעומת זאת הוזלת הסיגריות המיובאות בשנת 1989 גרמה לעליה תלולה באחוז המעשנים<ref>נתונים של הפורום הישראלי למניעת עישון, 1995.</ref>.
 
בישראל קיימים מספר גופים הפעילים בדרכים שונות למניעת עישון: האגודה הישראלית למניעת עישון, האגודה למלחמה בסרטן בישראל, והפורום הישראלי למניעת עישון.
 
'''תועלת בעישון''' לעומת כל הנזקים שנימנו לעיל, והצורך המוכח להימנע מעישון, יש לציין כי העישון נמצא מועיל למניעת שתי מחלות קשות - מחלת פרקינסון ומחלת אלצהיימר. במחקרים רבים נמצא קשר בין עישון לבין הגנה מפני מחלות אלו<ref>ראה סיכום מאמרים רבים בנידון - Morens DM, et al, ''Neurology''
 
45:1041, 1995.</ref>.
 
== פרטי דינים==
 
 
'''כללי''' בדורות קודמים, כשלא ידעו את הסכנה שבעישון, ואדרבה סברו שיש תועלת בעישון<ref>ראה לעיל ברקע ההיסטורי.</ref>, לא אסרו זאת. אך משנתגלה הסיכון שבעישון, יצאו גדולי הרבנים למונעו, אלא שנחלקו במהות האיסור, חומרתו ונימוקי האיסור.
 
'''דעות הפוסקים בימינו''' יש מי שכתבו, שבימינו שידוע שהעישון מזיק לבריאות ומסכן את החיים, יש איסור מן התורה לעשן<ref>בעל החפץ חיים בס' לקוטי אמרים פי"ג, ובס' זכור למרים פ"י עמ' כח, ובס' תורת הבית פ"ד; שו"ת באר משה ח"ו סי' קס אות ט; שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט; שם חי"ז סי' כא-כב; עשה לך רב, ח"א סי' מב, וח"ב סי' א, וח"ג סי' יח, וח"ז סי' סז, וח"ט סי' כח; דיני ממונות ח"ד פרקי מוסר פ"ב; שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' צז; הרב ש. וולבה, הובאו דבריו בס' פאר תחת אפר, עמ' מט; הגרז"נ גולדברג, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' נב; קונטרס מעלה עשן מאת פלוני, תשל"ג; הרב מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 238 ואילך; הרב י. וינר, הרפואה קכז:554, 1994; שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' תקפו; שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' שנד, וח"ד סי' קטו. וראה שם, שהביא מקור נוסף לאיסור מדין 'לא תתורו אחרי לבבכם'. אלא שכתב שלא ראוי להוציא כרוז מטעם הרבנים מחשש שלא ישמעו להם וייגרם על ידי כך חילול השם (וראה עוד מה שכתב בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שטז). וראה עוד - Rosner F, ''Modern Medicine and Jewish Ethics''
 
, 1986:363 ff. וראה באריכות בס' פאר תחת אפר. וראה עוד בנועם, כג, תשמ"א, שער ההלכה עמ' רכג, שהעורך סיכם שלאור המחקרים הרפואיים האחרונים יש סיכון רב בעישון, ולכן יצאו רבנים וגדולי תורה באזהרה להקפיד בזה משום מצות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. וכן ראה - Rabbi S. Berman, et al, ''Jewish Medical Ethics''
 
5#:56, 2005.</ref>. מחברים אלו נימקו את האיסור במקורות ובנימוקים הבאים: מדין 'השמר לך ושמור נפשך מאד'<ref><makor>דברים ד ט.</makor></ref>, 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'<ref>דברים ד טו. וראה בע' בריאות הע' 68 ואילך.</ref>, ומדין איסור בל תשחית של הגוף<ref>וראה בע' בריאות שם, אם איסור בל תשחית דגופו הוא מן התורה או מדרבנן.</ref>, ומשום חילול השם, שכן אומות העולם אוסרים בתוקף את העישון, ואם יראו תלמידי חכמים מעשנים יש בזה חילול השם, ומשום חשש התאבדות וגרם רציחה עצמית<ref>וראה בס' איסורי העישון בהלכה, עמ' 38-33, שמנה 36 מ"ע ול"ת שיכולים להיות קשורים באיסור העישון, ואף שיש לפלפל בדבריו על השייכות של חלק מהמצוות לנידוננו, מכל מקום מוכח שיש בעישון חששות לאיסורים רבים. וראה עוד מקורות לאיסור העישון במאמרו של ד. סטון, בית יצחק, כ, עמ' 294 ואילך.</ref>.
 
יש מי שכתבו, שאמנם מן הראוי להיזהר ולהימנע מעישון, ואם כבר מעשן, יש לו לעשות מאמץ להיגמל מזה, ובוודאי שאין להתרגל לכך מלכתחילה, ויש להרחיק את ילדיו הקטנים מהתרגלות לעישון, אבל אין בזה גדר איסור<ref>שו"ת דבר שמואל סי' קנו; צוואה מחיים אות טו; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' מט; שם חחו"מ ח"ב סי' יח וסי' עו (אמנם יש להעיר, שבשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' עג אות א כתב: "ואסור לאדם להיכנס לספק בסכנה, ואף לא לחולי וצער, ולסמוך שירחמו עליו להצילו ולשומרו" וי"ל. וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רנא אות ו, שהשאיר דין זה של בעל אגר"מ בצ"ע); הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאו"ח סי' תקיא סק"א, ושם חחו"מ סי' קנה סק"ב (אמנם ראה הסכמתו של הגרש"ז אויערבאך לס' פאר תחת אפר, שנדפס בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות ו, שכתב "ומודיע אני בזה שמעולם לא הצטרפתי לדעת המתירים את העישון גם בזמננו". וראה בס' ביצחק יקרא על מ"ב סי' ד סק"ה, שהגר"א נבנצאל העיד שהגרש,ז אויערבאך התנגד נאד לעישון סיגריות); שו"ת קובץ תשובות סי' ריט; שו"ת אז נדברו ח"ט סי' סה; שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' קסא; שו"ת בית אבי ח"ד סי' ט אות ג; ילקוט יוסף ח"ג סי' רטז סי"ב (אמנם מהסכמתו של הגר"ע יוסף לס' איסורי העישון בהלכה, משמע לכאורה שסובר שיש בזה איסור, עיי"ש). וראה בס' שמירת הגוף והנפש, מבוא פ"ו (עמ' 52), שהביא מכתב מהחזו"א שכתב "הנני חושב לנכון לחדול מעישון, כי העשן הזה קשה לנשימה", ומשמע לכאורה שלא סבר שיש בעישון איסור תורה, וכן משמע מדבריו שהובאו בס' תולדות יעקב דף סט. וראה גם בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' רצה, שהאריך בחומרת הסיכון שבעישון, אך לא כתב שיש בזה איסור מן התורה, עיי"ש.</ref>. מחברים אלו כתבו מספר טעמים להימנע מעישון: יש בזה חשש סכנה, ואין לאדם להרבות תאוות ותענוגים מיותרים<ref>ראה רמב"ן עה"ת <makor>ויקרא יט ב.</makor></ref>, ויש בזה ביטול תורה, והעישון גורם לאי-נעימות לזולת בגלל ריח הפה וריח העשן, ויש בזה בזבוז והפסד ממון, ואין בו כל תועלת. מאידך נתנו מחברים אלו מספר נימוקים וטעמים שאין בעישון איסור תורה: כמה גדולי תורה מדורות שעברו ובדורנו שמעשנים, ואין להוציא לעז על הראשונים; עישון הוא בגדר שדשו בו רבים, ו'שומר פתאים ה'; העישון מזיק רק למיעוט בני האדם, ומבחינה זו הוא שייך לאותם דברים מזיקים שהימנעות מהם היא רק בגדר עצה טובה<ref>ראה רמב"ם בפ"ד מהל' דעות.</ref>, ולא לאותם דברים מזיקים שיש בהם איסור תורה משום 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'<ref>ראה רמב"ם בפי"א מהל' רוצח.</ref>; אין לגזור גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה<ref><makor>ב"ב ס ב</makor> וש"נ; <makor>רמב"ם ממרים ב ה.</makor></ref>, ומטעם מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים<ref><makor>בבלי שבת קמח ב.</makor></ref>.
 
יש שדחו את הנימוקים הללו: ביחס לטעם שלא להוציא לעז על הראשונים - מה שצדיקים רבים בדורות קודמים עישנו ולא הזיק להם, היינו בגלל שהאוויר אז היה יותר נקי, אבל בימינו בגלל זיהום האוויר ממכוניות, בתי חרושת וכיו"ב - אסור; התברר היום על פי הרפואה שיש סכנה ברורה וחמורה בעישון, מה שלא היה ידוע אז, ואדרבה אז חשבו שהעישון מועיל לבריאות<ref>ראה לעיל ברקע ההיסטורי.</ref>; הסיגריות בימינו מכילים יותר חומר רעלי מהסיגריות בזמנם; החשש ללעז על הראשונים הוא דווקא שלא להחמיר חומרות שלא מן הדין, אבל במקום שכך הוא עיקר הדין, אין לחוש ללעז הראשונים<ref>על פי שו"ת תרומת הדשן סי' רלב.</ref>. ביחס לטעם שדשו בה רבים ו'שומר פתאים ה' - על פי הנתונים הסטטיסטיים בימינו<ref>ראה לעיל ברקע המדעי.</ref> רק מיעוט בני האדם מעשנים, ולכן לא שייך לומר שדשו בה רבים; במצב של סכנה וודאית לא שייך לומר 'שומר פתאים ה'<ref>ראה בנספח לע' סכון עצמי.</ref>, או שלא שייך לומר 'שומר פתאים ה' בדבר שאנו עדים שאין רצונו יתברך לשמור<ref>הרב א. נבנצאל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 261. וראה עוד מאמרו של מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 244, הע' 53, שהביא בשם הרב א. נבנצאל, שמסרו לו כי הגר"מ פיינשטיין חזר בו מהטעם של שומר פתאים ה'. וראה עוד בנידון - הרב י.מ. בוימל, ס' עמק הלכה, אסיא, ח"א, תשמ"ו, עמ' 301-295; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות ט; שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט; הרב ד"ר מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 247-238. ובבן איש חי, שנה ב' פר' פינחס כתב: הן אמת תמצא בכמה דברים שומר פתאים ה', אל יסמוך האדם על הנס, דאם עושין לו נס מנכין מזכויותיו, והאדם ישתדל לעשות שמירה כל מה שבידו לעשות, והשי"ת לא ימנע טוב. וראה עוד בחילופי הדעות בין הרבנים בלייך, הנדל וויס - Tradition 16:121 1977; ibid, 17:137, 1978. וראה עוד בס' מכתב מאליהו ח"א עמ' 79, ובקונטרס הבחירה (א.א. דסלר) ח"א עמ' 111, על היצר הקשור בעישון, עיי"ש.</ref>; וביחס לגזרה על הציבור - מוכח כיום בין העמים שיכולים לצמצם את ממדי העישון, ובפרט שמדובר בחשש פיקוח נפש<ref>וראה - Aberbach M, ''Tradition''
 
10:49, 1969.</ref>.
 
'''עזרה לעישון''' לשיטת הסוברים שיש איסור בעישון, דנו האחרונים אם אחר נותן לו סיגריה או גפרור, אם יש בזה משום 'לפני עיוור לא תתן מכשול', על כל פנים מדרבנן<ref>ראה ברית משה על הסמ"ג לאווין קסח; קהילות יעקב, שבת, סי' כב. וראה באריכות בס' פאר תחת אפר, עמ' קמח ואילך.</ref>; ולשיטת הסוברים שאין איסור בעישון אלא רק עצה טובה להימנע מזה, בוודאי אין איסור לפני עיוור בהושטת האש והגפרורים לאלו שמעשנים<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' מט.</ref>.
 
'''מוכרים ומייצרים''' לשיטת האוסרים עישון יש מי שכתב, שהאיסור חל גם על המייצרים. אכן, אין איסור על מוכרים פרטיים בחנויותיהם למכור סיגריות, ואין בזה משום 'לפני עיור', ומשום מסייע בידי עוברי עבירה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חכ"א סי' יד.</ref>.
 
'''עישון סביל''' מי שטוען שיכול להיגרם לו נזק ממשי משהייה במקום שמעשנים, עקב "עישון סביל"<ref>ראה לעיל בחלק המדעי.</ref>, ואפילו מי שרק מצטער מחמת עשן הסיגריות, דעת רוב ככל רבני דורנו, שיש לו כוח וזכות למחות במעשנים, ולדרוש מהם שיפסיקו לעשן באותו מקום; ואפילו אם המעשנים נמצאים בבית המדרש, וטוענים שייגרם להם ביטול תורה אם יצטרכו להפסיק לעשן, מכל מקום אסור להם לעשן שם<ref>שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' יח; הגרא"מ שך (ראה אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 262-261); שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט; שם חי"ז סי' כב; הרב בן-ציון אבא-שאול, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' כה; שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קנט; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות' י-יא; הרב י.מ. בוימל, עמק הלכה-אסיא, עמ' 295 ואילך; הרב י. גרובנר, עם התורה מהד' ב חוב' ג, עמ' צב, תשמ"ב.</ref>, ועל המעשן, שהוא המזיק, להרחיק עצמו מהמקום הציבורי<ref>שו"ת שבט הקהתי ח"א סי' שלב; הרב בוימל, שם.</ref>. אמנם יש מי שכתב, שמשורת הדין אי אפשר למנוע את המעשנים מלעשן, אפילו יש קצת סיכון לאחרים והם מקפידים על כך, מטעם 'שומר פתאים ה'<ref>הגרי"ש אלישיב, בקובץ עם התורה מהדורה ב חוב' ג, הובאו דבריו בעמק הלכה, אסיא, שם, וראה מאמרו של הרב בוימל שם שדחה זאת. וראה לעיל הע' 107 ואילך, בעניין שומר פתאים ה'.</ref>. כמו כן יכול שכן למחות נגד מעשנים בבית משותף, כאשר עשן הסיגריה עובר מדירה לדירה<ref>מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 238 ואילך.</ref>. גם מי שהסכים לסבול את העישון, יכול לחזור בו ולמחות נגד המעשנים שיפסיקו את העישון<ref>שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט.</ref>.
 
שיעור ההרחקה של המעשן במקום ציבורי או פרטי הוא בכדי שלא יזיק לפי ראות הבקיאים, או כדי שיעור שלא יגיע העשן אל הזולת<ref>שו"ת ציץ אליעזר שם.</ref>.
 
'''עישון נשים''' יש מי שכתבו, שיש איסור מיוחד על נשים לעשן, כי העישון הוא דבר של שחץ וגאווה, והוא היפך הצניעות שנשים מחוייבות בה<ref>שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' א, שאלה שניה.</ref>, ויש בזה משום איסור 'לא ילבש'<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תנו. וראה עוד בענין עישון נשים בס' שולחן הטהור או"ח סי' רי, בזר הזהב.</ref>.
 
'''לפני נטילת ידיים שחרית''' יש מי שכתב, שאין לעשן סיגריות קודם שנטל ידיו שחרית<ref>ארצות החיים סי' ד סק"ל; מ"ב סי' ד סק"ה.</ref>; ויש מי שכתב, שמותר לעשן סיגריות לפני נטילת ידים בשחרית<ref>שו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' א אות יא. וראה בשו"ת יביע אומר שם, שהביא מחלוקת ביחס להרחת טבק לפני נטילת ידים שחרית.</ref>. והיינו דווקא לשיטת הסוברים שאין איסור עקרוני בעצם העישון.
 
'''ברכה על העישון''' יש מי שהסתפקו בעניין ברכה ראשונה<ref>מג"א סי' רי סק"ט.</ref>, ובעניין ברכה אחרונה<ref>שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כד.</ref>; יש שהציעו לשתות תחילה מים ולברך עליהם, כדי לצאת מידי ספק<ref>ראה שו"ת כתב סופר שם.</ref>; אך רוב הפוסקים הכריעו, שאין לברך ברכת הנהנין כלל, וכן המנהג הנפוץ<ref>מור וקציעה או"ח סי' רי; מחזיק ברכה או"ח סי' רי אות ד; שע"ת או"ח סי' רי סק"ט; מ"ב שם סקי"ז; זכור לאברהם ח"א הל' ברכות אות ט; מטה יהודה סי' רי סק"ב; שו"ת מים חיים (יוסף משאש) סי' סה; ילקוט יוסף ח"ג סי' רטז סי"ב.</ref>, וכן אין לברך ברכת הריח<ref>באה"ט או"ח סי' רי סק"ט; ילקוט יוסף, שם.</ref>, אפילו אם מערבבים בסיגריה חומר לריח טוב<ref>ערוה"ש או"ח רטז ד.</ref>.
 
'''עישון בבית הכנסת''' יש מי שכתב, שאין איסור עישון בבית הכנסת, כי אין זה בגדר אכילה ושתיה<ref>שו"ת מים חיים סי' סה.</ref>; יש מי שכתב, שמותר רק לצורך גדול, כשלא יכולים להתאפק<ref>כף החיים או"ח סי' קנא סקי"ד.</ref>; אך רוב הפוסקים אסרו עישון בבית הכנסת<ref>שע"ת או"ח סי' קנד סק"כ; שו"ת מלמד להועיל חאו"ח סי' טו; בן איש חי, שנה א, פר' <makor>ויקרא ס"ה; ס'</makor> החיים (ר' חיים פאלאג'י) סי' מה ס"ה; ערוה"ש או"ח קנא ה; שו"ת ישכיל עבדי ח"ד חאו"ח סי' ז ס"ב, וח"ח חאו"ח סי' כד אות ז; יחוה דעת ח"ב סי' יז, וילקוט יוסף ח"ב סי' קנא ס"ה. וראה עוד בשו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' צז; שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' קכא.</ref>, ובפרט אסור העישון בעת התפילה<ref>שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' ט.</ref>, והיינו אף לשיטת הסוברים שאין איסור עקרוני בעישון. טעמם: עישון הוא כמו אכילה ושתיה; יש בזה חילול השם, כי העישון אסור בבתי התיפלה של הגויים; יש בזה קלות ראש רבה. אמנם יש מי שכתב, שאם יש שם שיעור קבוע, והוא רגיל לעשן, מותר לעשן, בתנאי שאין הדבר מפריע לאחרים<ref>ילקוט יוסף, שם.</ref>; ויש מי שהתירו לעשן בבית המדרש דווקא ולא בבית כנסת, וללומדים הקבועים דווקא, ולא לכל אדם<ref>ערוה"ש או"ח קנא ה; שו"ת אור לציון ח"ב פמ"ה סנ"ו.</ref>; ויש מי שאסר אף לתלמידי חכמים לעשן בבית הכנסת, ומי שצריך לכך שיצא החוצה<ref>שו"ת ישכיל עבדי שם.</ref>.
 
'''עישון בהר הבית וליד הכותל המערבי''' יש מי שכתבו שהעישון במקומות אלו, אף בזמן הזה, אסור משום מורא מקדש<ref>הגר"ע יוסף, קול סיני, גיליון ע"א, תשכ"ח; הרב ש. רפאל, מוריה, ד, עמ' נג.</ref>.
 
'''עישון בבית קברות''' יש מי שכתב, שאין לעשן בבית קברות<ref>ילקוט יוסף ח"ז סי' כב ס"ח.</ref>.
 
'''עם טלית ותפילין''' מעיקר הדין אין איסור לעשן כשהוא עטור בטלית ותפילין, אם הדבר נעשה בבית פרטי, ולא בבית הכנסת<ref>שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' צז. אך ראה שם, שלדעתו העישון אסור באופן כללי. וראה בספר פאר יעקב סי' ד, שבפני ההמון ראוי להחמיר, אך בהיותו בביתו לבדו - מותר, אם הוא רגיל בכך. וראה עוד בשו"ת רבבות אפרים ח"א סי' ל אות ג. וראה לעיל הע' 131 ואילך.</ref>.
 
'''שבת''' עישון בשבת אסור מן התורה מדין מבעיר ומכבה.
 
'''עישון ביום-טוב''' בעניין זה נחלקו הפוסקים:
 
יש מי שכתבו, שמותר לעשן ביום טוב<ref><makor>פני יהושע שבת לט ב</makor> על תוד"ה וב"ה (וראה באמרי בינה דיני יו"ט סי' ב); פרמ"ג או"ח סי' תקיא במשב"ז סק"ב, ובא"א שם סק"ט; ברכ"י ומחזיק ברכה או"ח סי' תקיא אות ב (אמנם ראה במחזיק ברכה או"ח סי' רי סקי"ג, ובספרו מורה באצבע סי' ז אות' ריב ריג, שזקנו שאל בחלום מה אומרים בשמים על עישון, ואמר לו שהמעשן ביו"ט משמתים אותו, וצ"ע); מור וקציעה או"ח סי' תקיא (ומעיד שם, שאביו החכ"צ אסר על עצמו העישון ביו"ט, ואח"כ חזר לנהוג בו היתר); בינה לעתים הל' יו"ט פ"ד ה"ו; שו"ת דרכי נועם חאו"ח סי' ט; שו"ת זכר יהוסף סי' קצח; שו"ת זרע אמת ח"א סי' עג; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו; שע"ת או"ח סי' תקיא סק"ה; שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' סג; שו"ת לבושי מרדכי מהד' בתרא סי' קה; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קנח; שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' כ; שו"ת תרשיש שהם חאו"ח סי' כ; <makor>ביאור הלכה סי' תקיא ס"ד</makor> ד"ה אין עושין (אמנם כתב שההיתר הוא דווקא במקומות שרגילים בזה ביותר, אבל בלאו הכי אסור מדינא); שו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח סי' נח, וח"ד חאו"ח סי' כב; שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' כד; שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' לט; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' כא (לאותם המעשנים ביום חול); שו"ת מים חיים (משאש) חאו"ח סי' רג.</ref>, ופשט ההיתר בימינו כדבר פשוט<ref>המועדים בהלכה, עמ' ח-ט. וראה בהערה הבאה, מדברי הגר"מ פיינשטיין.</ref>. מספר טעמים להיתר נאמרו על ידי הפוסקים: עישון נחשב כדבר שווה לכל נפש, והעישון נחשב כדבר טוב לבריאות, שגורר תאוות המזון, ומועיל לעיכול המזון.
 
לשיטת המתירים עישון ביום-טוב יש להיזהר בדרך ההדלקה והכיבוי של הסיגריות, שלא לעבור על איסורי כיבוי ביום-טוב<ref>ראה - מחזיק ברכה סי' תקיא; שו"ת מצודת יששכר סי' ה; שו"ת רב פעלים שם; שו"ת כתב סופר שם; שו"ת עמודי אש סי' כט; שו"ת שאילת שלום מהדו"ת סי' ח.</ref>. ובעניין שריפת האותיות שעל הסיגריות מדין מוחק, דעת רוב הפוסקים שאין בזה איסור מטעמים שונים<ref>ראה - פרמ"ג או"ח סי' תקיא במשב"ז סק"א; מאורי אור, חלק עוד למועד דע"ט ע"ב; שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' ז; שו"ת יד יצחק ח"ג סי' קיז; שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' לט; שמירת שבת כהלכתה פי"ג הע' ל*, בשם הגרש"ז אויערבאך; שו"ת אז נדברו ח"ז סי' סב סק"ב; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות' א-ז. הפוסקים דנו גם בעניין דרך פתיחת חפיסת הסיגריות - ראה בס' שמירת שבת כהלכתה פי"ג ס"ז בהערה; ובעניין הכנת הסיגריה בזמנים שכל אחד גלגל והכין בעצמו - ראה בשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' שלח.</ref>. גם לשיטת המתירים - מי שאינו נהנה מעצם העישון, אסור לו לעשן ביום-טוב<ref>שד"ח מע' יו"ט סי' אות ב.</ref>, ומי שנהג שלא לעשן ביום-טוב, הרי זה נדר שאי אפשר להתירו<ref>שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רמט, והסכים עמו רבו החת"ס.</ref>. ועוד יש מי שכתב, שדווקא מי שרגיל לעשן כל השנה, מותר לו לעשן גם ביום-טוב, אבל מי שאינו רגיל לעשן, אסור לו לעשן ביום-טוב<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שטז.</ref>.
 
יש מי שכתבו, שאסור לעשן ביום טוב<ref>כנה"ג או"ח סי' תיח, ושיירי כנה"ג שם סי' תקסז; מג"א רסי' תקיא, וסי' תקיד סק"ד; קרבן נתנאל על הרא"ש, <makor>בבלי ביצה פ"ב סי' כב</makor> אות י; נחלת יעקב (לבעל החוות דעת), ריש הספר סי' י; שו"ת עמודי אור סי' כט; שו"ת ציץ הקודש סי' לח; חיי אדם צה יג; הרב ח.ז. חרל"פ, קול סיני, ז' סיוון תשכ"ב, מדור הלכה, אות י; הגרש"ז אויערבאך, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר; הגרי"ש אלישיב, מוריה אלול תשנ"ח, גליון א-ב (רנג-רנד), ובשו"ת קובץ תשובות ח"ב סי' לב; הגרא"י וולדינברג, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' כז; הרב שלמה פישר, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' מא; הגרז"נ גולדברג, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' נב; הרב י. גליקמן, נועם, כב, עמ' קמז; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות ח; הרב י.ד. בלייך, אור המזרח, קיב, עמ' 15 ואילך.</ref>. מספר טעמים לאיסור נאמרו על ידי הפוסקים: העישון הוא בגדר הבערה שלא לצורך<ref>אמנם יש מחלוקת אם גם בהבערה צריך שיהיה לצורך - ראה מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 241 הע' 34.</ref>; יש חשש איסור כיבוי במהלך העישון; עישון אינו נחשב כשווה לכל נפש, ודבר זה נכון במיוחד בימינו, כאשר ירד מאד מספר המעשנים, שאז קשה להחשיב את העישון כדבר השווה לכל נפש<ref>וכן כתב הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בס' פאר תחת אפר, עמ' יט: "למעשה: נתפשט היום, שרוב המעשנים בחול, מקילים גם ביו"ט. ולדינא, גם שיש טענה גדולה לטעון, שמאחר שיש הרבה שלא מעשנים מחמת שמחזיקים זה לסכנה, וכדהזכרתי בכמה מתשובותי, שממילא היום באמת אינו שווה לכל נפש, מ"מ קשה להכריע כנגד מה שנהוג, וכנגד הטענה שמעשה שמאות מיליון אנשים עושים נחשב כמספיק שווה לכל נפש, ולפיכך גם שבטח ראוי לבעל נפש להחמיר, לדינא קשה לאוסרו" (תשובה זו הודפסה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ה סי' לד). וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סוסי' י, וסי' נח אות ו.</ref>; גם לדעת המתירים, הרי זה דווקא לפי תפיסתם אז, שיש מרכיבים של רפואה ותועלת בעישון, אבל בימינו שהתברר שיש סכנה בעישון, אין להחשיב זה לדבר השווה לכל נפש<ref>ראה בקרבן נתנאל <makor>בבלי ביצה פ"ב אות י,</makor> שאדרבה מטעם רפואה היה מקום לאיסור נוסף על העישון ביו"ט. אכן לאור ידיעותינו כיום שלא רק שאין העישון מועיל לבריאות אלא שהוא מזיק בצורה חמורה, ממילא נפל טעם היתר זה לחלוטין. וראה שערים המצויינים בהלכה סי' צח סקי"ט. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' לט, מה שכתב לתרץ איסורים אלו לשיטת המתירים עישון ביו"ט. וראה עוד בנידון במאמר - Meerkin D, ''Or Hadarom''
 
6:54, 5749 (1989).</ref>.
 
לשיטת האוסרים - יש הסוברים, שאף טלטול הסיגריות אסור ביום-טוב משום מוקצה<ref>ראה שער המלך הל' לולב ז כה; שע"ת סי' תקיא סק"ה; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' ח; שד"ח מע' יו"ט סי' א אות ד. וראה באריכות בנידון בקהילות יעקב, שבת, סי' כב.</ref>; יש שהחמירו ביום-טוב ראשון, והתירו ביום-טוב שני<ref>שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קנח, בשם בעל ההפלאה; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו; מחזיק ברכה סי' רי סקי"ד; וראה שע"ת סי' רי סק"ט, וסי' תקיא סק"ה, בשם הפוסקים.</ref>; ויש שהחמירו בראש השנה מחמת אימת הדין<ref>שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' סג, בשם אביו הכת"ס; מחזיק ברכה, שם; שו"ת מחנה חיים ח"ג חאו"ח סי' מא. וראה עוד סיכום דעות הפוסקים בעד ונגד עישון ביו"ט - שד"ח מע' יו"ט סי' א; שע"ת סי' תקיא סק"ה; כף החיים או"ח סי' תקיא סקל"ה; יסודי ישורון ח"ו עמ' רד-רה; שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' לג סקי"ב; Bleich JD, ''Tradition''
 
21, summer 1983, pp. 167-178.</ref>.
 
'''עישון סיגריות בפסח''' יש שאסרו עישון טבק בפסח מחשש חמץ המעורב בו, שכן בכמה מקומות היה הנוהג לשרות את הטבק בשיכר של חמץ, או שהיה בדבק קמח של חמץ<ref>מג"א סי' תסז סק"י; חוק יעקב שם סקכ"ב; <makor>שו"ע הרב או"ח תסז כד;</makor> מ"ב שם סקל"ג; שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חאו"ח סי' קנ; שו"ת זכרון משה סי' רי; שו"ת לב חיים ח"ב סוסי' ק. וראה לקט הקמח הל' ט"ב ושאר תעניות; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רמב.</ref>; יש מי שהתיר לעשן בפסח סיגריות שקנו קודם הפסח, אבל החמיר שלא להשתמש בסיגריות שנקנו בפסח<ref>בית מאיר סי' תסז ס"ח.</ref>. אכן רוב הפוסקים התירו שימוש בסיגריות בפסח, כי כיום אין מעורב בהם חמץ כלל, וגם אילו היה בהם תערובת חמץ הרי הן נפסלות מאכילת כלב, ואין העשן נחשב כאכילה כלל<ref>מור וקציעה סוסי' תמב (והביא שם, שאביו החכ"צ הורה להקל, והיה שוחק על המתחסדים לחזר אחרי טבק כשר לפסח); שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות פג; בגדי יו"ט (מהרש"ק) סוף הספר סי' א, ובשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' רד-רה; שו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"א סי' קלא; שו"ת דברי חיים חיו"ד סוסי' כ; שו"ת השמים החדשים חאו"ח סי' כא; שו"ת תפארת יוסף חאו"ח סי' כז; שו"ת חסד לאברהם (תאומים) מהדו"ק סי' לז; שד"ח מערכת חו"מ סי' א אות' ג; שו"ת מלמד להועיל סי' קו; שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' סא; אוצר המכתבים (משאש) ח"א סי' רסג. וראה באוצר ישראל, ע' טאבאק, שהביא מנהג החרדים המדקדקים לקנות סיגריות שעבר עליהן משעת עשייתם י"ב חודש. וראה עוד באורחות חיים סי' תסז אות כא, ובס' יסודי ישורון ח"ו עמ' רד-רה.</ref>. וכל זה הוא לדעת הסוברים שאין איסור עקרוני בעישון.
 
יש מן הפוסקים שהעירו לאסור עישון בליל הפסח אחרי הסדר, כדי שלא להפיג את טעם המצה מפיו<ref>באה"ט או"ח סי' תפא סק"א, בשם כנה"ג; שע"ת או"ח סי' תקיא סק"ה.</ref>; ויש מי שכתב, שמן הראוי שלא לעשן באמצע ההגדה<ref>סידור עץ חיים די"א ע"א; חזון עובדיה ח"ב עמ' קנב.</ref>.
 
'''עישון בתעניות''' בעניין זה נחלקו הפוסקים: יש מי שאסרו זאת בין בתענית יחיד ובין בתענית ציבור, וכל שכן בתשעה באב<ref>שיירי כנה"ג או"ח סי' תקסז (וכתב שם, שאין בו הכוח לאסור בשאר תעניות, אבל קילל את מי שמעשן בתשעה באב, עיי"ש. וראה שם סי' תקנא סקכ"א, שנידה אחד שעישן בתשעה באב. וראה במחזיק ברכה או"ח סי' רי סקי"ג, שזקנו שאל בחלום מה אומרים בשמים על עישון בתשעה באב, ואמרו לו שמקללים אותו); שו"ת שערי רחמים ח"ב סי' לא. וראה שו"ת מלמד להועיל חאו"ח סי' קיב.</ref>. טעמי האיסור: יש בזה איסור הנאה, ואין זה גרוע מסיכה ורחיצה של תענוג; יש בזה חילול השם, שהגויים אוסרים עישון בימי תעניתם; ויש מי שהתירו עישון בכל התעניות, אלא שהמליצו להימנע מעישון בתשעה באב<ref>שו"ת דרכי נועם חאו"ח סי' ט (והמליץ להימנע מלעשן בפרהסיא משום חילול השם כלפי הגויים); שו"ת בית דוד ח"א הל' תעניות סוסי' שמג (ומעיד שם, שנקיי הדעת בירושלים לא היו מעשנים בתשעה באב משום אם אשכחך ירושלים); שו"ת הר הכרמל סי' יט; לקט הקמח הל' תעניות וט"ב; מור וקציעה סוסי' רי; ברכ"י או"ח סי' תקסז; אשל אברהם (בוטשאטש) סי' תקסז; סידור בית יעקב; שו"ת זכר יהוסף סי' קצח; שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' כג; שו"ת מחנה חיים ח"ג חאו"ח סי' מא; שע"ת סי' תקיא סק"ה; הגה' מהרש"ם שו"ע או"ח סי' תקנט, בשם בעל מקור חיים; שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' לג, ויחוה דעת ח"ה סי' לט.</ref>. טעם ההיתר: העישון אין בו ממש, ואינו כלול בחמשת העינויים; ויש מי שהתיר דווקא אדם שדחוק ומורגל ביותר, ודווקא לאחר חצות ובצינעא בביתו<ref>מ"ב סי' תקנה סק"ח.</ref>.
 
'''כיבוד אב''' אב המבקש מבנו שיקנה לו סיגריות, אין הבן חייב לשמוע לו, כי הדבר מסכן את בריאותו של האב, ואדרבה על הבן להוכיח את אביו כשרואהו מעשן<ref>עשה לך רב ח"ו סי' נח.</ref>.
 
'''גידולי טבק של שביעית''' יש מי שכתב, שנוהג בהם דין שביעית<ref>שו"ת גדולת מרדכי סוסי' ט, הובא בשו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' סט סק"ב. אמנם ראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' לז אות ו, שפקפק בדין זה.</ref>, אבל בוודאי לא נוהג בהם איסור ספיחים<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"א שם.</ref>.
 
'''באבלות''' מותר לאבל לעשן סיגריות בשבעת ימי אבלו<ref>חינא וחסדא ח"א דק"ג ס"ד; טהרת המים בשיורי טהרה מערכת א אות סד; שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סוסי' לג.</ref>. והיינו לשיטת מי שלא אוסרים עישון באופן עקרוני.
 
'''בחופה''' הנאספים ליד החופה לא יעשנו סיגריות בכל שעת החופה<ref>שולחן העזר ח"ב דל"ב ע"ד, בשם הרבה ספרים. וראה במחזיק ברכה או"ח סי' רי סקי"ג, שזקנו שאל בחלום מה אומרים בשמים על עישון תחת חופת חתנים, ואמרו לו שמקללים אותו. וראה עוד בנידון בזכור לאברהם ח"א חאו"ח ע' יו"ט; חינא וחסדא ח"א בהשמטות אות טו; שד"ח מע' חתן וכלה אות ג.</ref>.
 
לאור הנתונים הרפואיים על הסכנה בעישון - יש שכתבו למנוע את המנהג שבחור המתארס או המתחתן מחלק סיגריות לחבריו<ref>הגר"ע יוסף, בהסכמה לס' פאר תחת אפר, עמ' כג-ד.</ref>.
 
'''בנזיקין''' מי שעישן ונפלו ניצוצות מהמקטרת או מהסיגריה שלו על סחורת חברו, ונשרפה הסחורה, חייב בתשלום הנזק מדין נזקי אש<ref>שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קלו. וראה שם, שלדעתו דנים נזקי אש גם בזמן הזה, ודלא כהיש"ש ב"ק פ' החובל סי' ה.</ref>.
 
== רקע אתי==
 
 
'''חברות טבק''' החברות המייצרות סיגריות ומוצרי טבק אחרים מתעלמות מהסיכונים הכרוכים בשימוש בטבק, מפרסמות דעות ומחקרים בלתי אמינים המטילים ספקות בנתוני הסיכון שבעישון<ref>ראה - Bero LA, et al, ''JAMA''
 
271:612, 1994.</ref>, ואף מעסיקות מדענים שאמורים לעורר ספקות בציבור ביחס לסיכונים הכרוכים בסיגריות<ref name="AB172">ראה - ;Warner KE, ''Am J Public Health''
 
81:839 1991 [172]ראה סדרת מחקרים זו - JAMA 274:219-225, 1995, וראה מאמר מערכת בנידון - JAMA 274:256, 1995.</ref>. בשנת 1995 פורסמה סדרת מחקרים סודיים של חברות לייצור סיגריות, המוכיחות כי הנזק הבריאותי העצום של עישון היה ידוע לחברות זה מכבר, והן העלימו מידע זה באופן מכוון, ואף ניסו בדרכים שונות, כולל דרכים משפטיות, למנוע את פרסום המחקרים הללו<ref name="AB172" />.
 
יתר על כן חברות אלו משקיעות סכומי-עתק בפרסומת לטובת הסיגריות ומכירתן, אשר גורם להתמכרות לעישון סיגריות בקרב אוכלוסיות שונות, ובעיקר בקרב נשים וקטינים<ref>ראה - Pierce JP, et al, ''JAMA''
 
271:608 1994; Kaufman NJ, ''JAMA''
 
271:629, 1994.</ref>. כמו כן משפיעות חברות אלו על המחוקקים למתן את ההגבלות הנחוצות, ולפקח על השימוש בטבק<ref>ראה - Glantz SA, et al, ''JAMA''
 
272:1176, 1994; Moore S, et al, ''JAMA''
 
272:1171, 1994. וראה סיכום מאבקים אלו ושיטות של החברות להתנגדות חקיקתית נגד עישון במאמר - Arno PS, et al, ''JAMA''
 
275:1258, 1996.</ref>. דבר זה מהווה בעיה מוסרית כבדת משקל. אכן, אפילו המדענים המועסקים על ידי חברות אלו סבורים כשלעצמם שיש סיכונים משמעותיים בעישון<ref>ראה - Cummings KM, et al, ''Am J Public Health''
 
81:894, 1991. על הקשרים הבלתי-כשרים בין חברות לביטוח רפואי בארה"ב לבין שותפותם במניות של חברות לייצור סיגריות - ראה Boyd JW, et al, ''Lancet''
 
346:64, 1995.</ref>.
 
בארה"ב היו תביעות-ענק נגד חברות טבק<ref>ראה - Annas GJ, ''N Engl J Med''
 
336:304, 1997.</ref>, ואף נעשו הסכמים ביחס לאיסור פרסום העישון לקבוצות גיל מתחת ל-18 שנה, שלא השפיעו באופן משמעותי על החשיפה של הצעירים הללו לפרסומות לסיגריות<ref>King C and Siegel M, ''N Engl J Med ''
 
345:504, 2001.</ref>.
 
'''ארגונים שונים''' , כולל ההסתדרות הרפואית האמריקאית, יצאו בקריאה להגביל ביותר את צורת הפרסומת של סיגריות, ולחייב את חברות הייצור להדפיס על חפיסות הסיגריות אזהרות שונות על הסיכון הכרוך בעישון<ref>ראה - Ile M & Kroll LA, ''JAMA''
 
264:1593, 1990.</ref>.
 
'''חקיקה''' המגמה בעולם המערבי היא לאסור בחוק את העישון במקומות ציבוריים, ובכך להגן על הלא-מעשנים מפני נזקי עישון פסיבי; למנוע או להגביל את הפרסומת לעישון בצורות שונות; ולחייב את חברות הייצור של סיגריות לציין על חפיסות הסיגריות כי העישון מזיק לבריאות<ref>ראה - Rosner F, ''Modern Medicine and Jewish Ethics''
 
, 1986:363ff.</ref>. כמו כן יש מגמה ליצור אווירה חברתית המגנה ודוחה את העישון, ובכך לגרום להפחתה של מספר המעשנים, ולבטל את התחלת העישון על ידי צעירים<ref>ראה - Byrd JC, ''Med Clin N Am''
 
76#:377, 1992.</ref>.
 
'''נצרות''' כיתות נוצריות שונות מתנגדות לעישון לא רק מטעמים רפואיים, אלא גם בגלל תפיסה דתית שעישון מהווה פגיעה בכבוד הגוף כמשכן הנשמה<ref>Weber LJ. In: ''Encyclopedia of Bioethics''
 
, 1978, pp. 1596.</ref>.
 
'''שיקולים אתיים''' מבחינה אתית-חילונית נידון המאזן בין זכויות וחובות שונות. ביחס לעישון פעיל עומדת הזכות לחיות על פי הרצון והנוחיות האישיים, ומימוש האוטונומיה של צורת החיים וסגנונם, לעומת מחיר הפגיעה עצמית בבריאות; ביחס לעישון סביל עומדת הזכות של הזולת להימנע מנזק, מול זכות הפרט להתנהג לפי אורח חיים הרצוי לו; ביחס לחברות ייצור עומדת הזכות לחופש מסחר ולחופש פרסומת, מול הזכות למנוע נזק מהזולת ומהחברה<ref>ראה - Weber LJ, In: ''Encyclopedia of Bioethics''
 
, 1978, pp 1596-7.</ref>.
 
== רקע משפטי==
 
 
על פי החוק אסור לעשן במקומות ציבוריים - ראה בנספח לערך זה.
 
 
 
נספח - אגרות וחוקים
 
איגרת מהרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, ירושלים<ref>הודפס בספר אוצרות הראי"ה, ח"ד, עמ' 213.</ref>:
 
ב"ה ב' דסליחות התשל"ז
 
אל כל אחינו ורעינו בבית המדרש ובספריה
 
הבקשה והדרישה המרובה והנמרצת בעצם ימי קודש הסליחות והתשובות האלה, בחוסן שלימותם שבבין-אדם-למקום ושבבין-אדם-לחברו, בהחלט להגמל ולהמנע מההרגל של העישון והמיצוץ של חתיכות העשבים של טבק בתוך הפה והשפתים, המקודשות באשרינו לעמל תפארתה של תורה, ולדבקות חברותותיה.
 
אשרי אשר יזדרז ויתגבר לעשות זאת, להגביר תוקף שקידתה של תורה וטהרתה וריבוי נחת-רוח לחברים וחוסן שקידתם ונעימותם, ותלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם, שמנעימים זה לזה בהלכות ובהליכות, ונועם בדרכים ושלום בנתיבות, ומתוך כך ריבוי ההתחזקות וההצלחה ההדדית לאוקמי גירסא ואברויי, בהופעת סייעתא דמן שמיא לקידוש השם ולזכות הרבים.
 
נאמנכם באה"ר ובאה"ע
 
צבי יהודה הכהן קוק
 
 
 
הגר"ש ואזנר פירסם בשנת תש"ס את פסק ההלכה הבא:
 
"אשר נשאלתי לחוות דעתי העניה דעת תורה בעניין מנהג העישון סיגרים וסיגריות וכו', אשר כידוע הם המזיקים הגדולים לבריאות הגוף, הריני לרצונכם בקיצור אמרים. א. לשון הרמב"ם פי"א מהל' רוצח ושמירת הנפש ה"ה, הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי, או איני מקפיד על כך, מכים אותו מכת מרדות. ב. ובכלל הדברים מיני מאכל ושתיה שאסרו חכמים מפני ספק סכנת נפשות שחשבם שם הרמב"ם, ובריטב"א <makor>בבלי שבועות כז ב</makor> המאכלים המזיקים הגוף הם בכלל איסור תורה לאוכלו משום השמר לך ושמור נפשך מאד. ג. ובחי' חת"ס ע"ז ל, אחרי שהעתיק לשון הרמב"ם הנ"ל כתב ומוטל על החכמים להשגיח על זה מקרא דברים יט והיה עליך דמים על פי ש"ס <makor>מו"ק ה, דאם לא</makor> השגיחו חכמים על זה וכיו"ב שאז כל הדמים שנשפכו על ידי שלא עשו או שלא הזהירו על זה מעלה הכתוב עליהם כאילו הם שפכו ח"ו. ד. ולעניינינו, למדנו דעל חכמי הזמן להריע ולעורר על הסכנה העצומה המונחת בעישון סיגריות וכו' דבר שנתברר בחקירה ודרישה למעלה כל ספק שמאות אלפים מתים טרם זמנם בעישון סיגריות, וכן ידוע מאד שגורם גדול למחלה החמורה בריאות וגם בלב, ועוד הרבה כיו"ב, כאשר יוצא מדו"ח הרופאים מכל מדינות העולם. ה. על כן ברור להלכה דאיסור גמור להתחיל בעישון בימי הבחרות וגיל צעיר, ועל ההורים ומורים ומחנכים מוטל חוב גמור על פי התורה למנעם מזה. ו. כל מי שכבר הרגיל עצמו למנהג לא טוב זה, ישתדל מאד למען עתידו לרדת מזה בהדרגה ואז טוב לו. ז. חלילה לעשן במקומות ציבוריים שגם הריח בעצמו הוא מזיק גמור כאשר נתברר בחקירה. ח. היות שכאמור המנהג הרע הזה הוא מזיק עצום, לכן מוטלת אחריות גדולה על המפרסמים מודעות בעיתונים וכו' שמסייעים לדבר המזיק הנ"ל. ט. לאור הדברים החמורים האמורים למעלה, כל היכול למנוע עצמו שלא לעזור למעשנים, מחוייב לעשות כן על פי התורה. כל השומע לדברינו ישכון שאנן ובוטח, ויזכה להאריך ימים בשמרו על נפשו ונפש משפחתו וביתו על פי התורה, ויזכה להבטחת התורה הקדושה "כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", ולמען ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".
 
קול קורא שהתפרסם על ידי גדולי הפוסקים באדר א' תש"ס:
 
"הננו פונים בזה להיקרים והחביבים צעירי עמנו שעדיין אינם קשורים להרגל הרע הזה, שסופו יכול להיות גרוע מאד, והוא הרגל עישון הסיגריות. אנא אחי, אל תרעו לעצמכם ולסביבתכם, ואל תרגילו עצמכם בזה, כי תורתנו הקדושה היא תורת חיים "וחי בהם". וחפץ השם שכל אחד ישמור בריאותו כדי שנוכל לעבוד אותו. וח"ו מלהקל ראש בעניין שמירת הבריאות, ובפרט ועל אחת כמה וכמה בדבר שלדעת הרופאים הוא מזיק ממש. וכל מי שיכול למנוע מעצמו ומאחרים מלעשן מחוייב למנוע. ולמי שכבר הורגל בזה, חובה עליו להשתדל בכל האפשרות להיגמל מזה, ובוודאי שעליו להימנע מלעשן במקום ציבורי, במקום שאחרים שואפים את העשן.
 
יוסף שלום אלישיבאהרן יהודה לייב שטיינמןמשה שמואל שפירא
 
מיכל יהודה ליפקוביץש.י. נסים קרליץ    שמואל אויערבאך
 
 
 
חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983
 
1.
 
@ לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן - מקום ציבורי).
 
@ לא יחזיק אדם במקום ציבורי סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דולקים.
 
@ שר הבריאות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת רשאי לשנות בצו את התוספת.
 
2.
 
@ המחזיק למעשה של מקום ציבורי, למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין.
 
@ יצרן או יבואן של מעלית המיועדת לנשיאת בני אדם בבית מגורים יקבע בה, לפני הכנסתה לשימוש, שלט המורה על איסור העישון במעלית.
 
@ שר הבריאות יקבע בתקנות הוראות בדבר צורתם של השלטים, מספרם, גודלם, תוכנם, דרכי קביעתם, המקומות שבהם יותקנו והחובה להאירם.
 
3.
 
@ בתחומה של רשות מקומית, להוציא מועצה אזורית, שיש בה יותר מחמישה בתי קולנוע, יכול שיהיה בית קולנוע אחד שבחלק ממנו שהוקצה לכך לא יחולו הוראות איסור העישון בעת הקרנת סרטי קולנוע.
 
@מועצת הרשות המקומית תקבע את בית הקולנוע כאמור בסעיף קטן @, מבין המחזיקים של בתי הקולנוע, לפי כללים ולתקופה שיקבע שר הבריאות.
 
@ המחזיק למעשה של בית קולנוע שנקבע כאמור בסעיף קטן @ יקבע בפתח בית הקולנוע הודעה על היתר העישון בחלק ממנו שהוקצה לכך.
 
@ העובר על הוראות סעיף 1, דינו - קנס 230 שקלים חדשים.
 
@ העובר על הוראות סעיף 2, דינו - קנס 470 שקלים חדשים.
 
8.
 
@ עישן אדם במקום ציבורי, או החזיק שם סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים, לעיניו של מפקח או סדרן, רשאי המפקח או הסדרן לדרוש ממנו לזהות עצמו, ואם סירב לעשות כן, רשאי הוא לעכב אותו באותו מקום עד לבוא שוטר, אך לא יותר מאשר שעה אחת.
 
@לעניין סעיף זה "סדרן" - מי שהבעל או המחזיק למעשה של מקום המפורט בפסקאות 1, 2, 4 ו-5 של התוספת מינהו להיות סדרן באותו מקום והוא עונד תג בולט המעיד על תפקידו ומציג תעודה על מינויו כסדרן.
 
9.
 
@ נהג של כלי רכב שהעישון בו אסור לפי הוראות חוק זה רשאי לאסור כניסת אדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים, לכלי הרכב.
 
@ עישן אדם בכלי רכב כאמור, או החזיק סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים, לעיניו של הנהג, רשאי הנהג לדרוש ממנו לזהות עצמו, ואם סירב לעשות כן, רשאי הוא לעכב אותו בכלי הרכב עד לבוא שוטר, אך לא יותר מאשר שעה אחת וכן רשאי הוא להסיע אותו בכלי הרכב לתחנת המשטרה הקרובה.
 
14.
 
תחילתו של חוק זה ביום כ"ח בשבט התשמ"ד (1 בפברואר 1984).
 
 
 
צו הגבלת העישון במקומות ציבוריים (שינוי התוספת לחוק) (הוראת שעה), התשנ"ד-1994
 
15.
 
מקום עבודה, למעט חלק ממנו שהוא חדר או אולם שהעישון הותר בו במפורש בידי האחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים (להלן - אזור עישון), ובלבד שבאזור העישון אין עובדים אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים; באזור העישון יותר העישון אם יש סידורי איוורור תקינים, ואם העישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של מקום העבודה; חדר או אולם שעובדים בו רק עובדים שהם מעשנים יראו כאזור עישון מבלי שיהיה צורך בהיתר מפורש של האחראי במקום; לעניין זה "מקום עבודה" - כל מקום בבנין שעובדים בו אנשים ושאינו משמש למגורים. אין בהוראות פרט זה כדי לפגוע באיסור עישון מכוח כל דין ואין בו כדי למנוע ממעביד לאסור את העישון במקום העבודה.
 
 
 
צו הגבלת העישון במקומות ציבוריים (שינוי התוספת לחוק) התשס"א-2001
 
חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים התשנ"ג-1983 אוסר את העישון במקומות ציבוריים המפורטים בתוספת לחוק.
 
צו הגבלת העישון, הנכנס לתוקף ב-1.8.01, מעדכן את התוספת לחוק, ובין היתר אוסר על העישון בבניין של בית חולים או מרפאה. להבדיל מן המצב הקודם, האחראים במוסדות אינם רשאים לקבוע פינות עישון בתוך בניין בית החולים או המרפאה.
 
 
 
חוק הגבלת הפרסומים למוצרי טבק לעישון (תיקון 2), התשס"א-2001
 
בתיקון חוק זה הורחבו ההגבלות על פרסומת למוצרי טבק על אלו המנויים כיום בחוק גם במסגרת אירועים כגון הצגה, פסטיבל ואירוע פומבי.
 
כן הורחבו הגבלות הפרסום למוצרי טבק מסחרי של מוצר טבק באמצעות שימוש בשמם או בדמותם של בני אדם, של איבר מאיבריהם, או של בעלי חיים לרבות דמויות מצויירות או מונפשות.
 
שר הבריאות הוסמך, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע מקומות בהם אין להציב מכונה למכירת מוצרי טבק.
 
==הערות שוליים==
 
 
<references />
 
 
 
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]

גרסה אחרונה מ־02:49, 22 בפברואר 2010

הפניה ל:

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=עשון&oldid=36636"