מלבן: הבדלים בין גרסאות בדף

פעולה המביאה לניקוי או לתוספת ברק לדברים שהדרך לכבסם. אחת מל"ט אבות מלאכות האסורות בשבת.

חקירה במהותה[עריכה]

המלאכה היא הסרת הלכלוך, או יצירת הגוון החדש בבגד (מי טל מלבן א).

שלבי המלאכה[עריכה]

הכיבוס נעשה בכמה שלבים: השרייה, שפשוף, סחיטה. ומאחר שבכל שלב יורד מעט מן הלכלוך והבגד מתנקה, ממילא ברור שכל שלב משלבי הכיבוס אסור מן התורה.

תחילת הכיבוס נעשית על ידי השריית הבגד במים, וכבר בשרייה הכתמים שעל הבגד דוהים ומעט מן הלכלוך הבלוע בו יוצא ונבלע במים, ולכן אסור מהתורה להניח בגד מלוכלך במים. למשל, אסור להניח בשבת חיתולי תינוקות מלוכלכים בתוך דלי מים. ואפילו אם הכוונה לבצע את עיקר הכיבוס אחר השבת, הואיל וכבר בעת השרייתם הם מתנקים מעט - יש בזה איסור.

השלב השני של הכיבוס הוא שיפשוף הבגד בעודו רטוב. וזהו עיקר הכיבוס, שעל ידי השפשוף הכתמים והלכלוכים שדבקו מתמוססים במים ונעלמים.

בשלב השלישי סוחטים את הבגד מהמים הספוגים בו, ועם יציאת המים מהבגד יוצא גם הלכלוך שהתמוסס במים.

לעיתים ישנו שלב רביעי בכביסה, והוא שלאחר הסחיטה מחממים את הבגד בתנור או בסמוך אליו, שעל ידי החום הנוזלים שבבגד מתאדים במהירות ויוצאים עם מעט מהלכלוך והבגד נשאר נקי ומבהיק. וכך היו נוהגים ללבן את הצמר בתנור.

שריית בגדים בנוזלים[עריכה]

השלב הראשון בכיבוס הבגד הוא השרייתו במים, וכיוון שכבר בהשריית הבגד במים הלכלוכים שבבגד דוהים ומתמוססים במים, השריית בגד מלוכלך במים אסורה מן התורה.

ואפילו להרטיב מקום קטן שבבגד אסור, שכל הרטבת בד במים או בנוזל אחר שיכול לנקותו נחשבת כיבוס.

נחלקו הראשונים בשאלה, האם איסור השריית בגד במים חל גם כאשר אין על הבגד כתמים.

לדעת הרבה ראשונים, רק כאשר ישנם כתמים על הבגד אסור להרטיבו במים, אבל כשהוא נקי מכתמים מותר. ויש סוברים שבכל מקרה אסור להרטיב בגד במים, משום שעצם ההרטבה נחשבת כפעולה של כיבוס. למעשה, הואיל ומדובר במחלוקת הנוגעת לאיסור תורה, הורו רבים מהאחרונים כדעה המחמירה, ואסור להרטיב כל בגד במים.

דרך לכלוך[עריכה]

אם הרטבת הבגד או הבד נעשית בדרך לכלוך - אין בזה איסור.

למשל, מותר להתנגב במגבת, מפני שהמים שעל הידיים אינם מנקים את המגבת אלא להפך מלכלכים אותה מעט. ויש מהדרים לנער את הידיים מן המים, ורק אח"כ לנגבם, כדי שפחות מים ירדו מידיו למגבת. מכל מקום להלכה כל שהרטבת הבד נעשית בדרך לכלוך הדבר מותר.

ואפילו אם יש על המגבת כתמים, אם כוונתו לנגב את ידיו ולא להסיר את הכתמים שעל המגבת, מותר לנגב את ידיו באותה מגבת (שו"ע ורמ"א שב, י; באו"ה ד"ה 'דלא').

וכן אם נשפכו מעט מים על השולחן, מותר לנגבם במגבת, שהרטבת המגבת באופן זה מלכלכת אותה.

וגם אם נשפך על השולחן מעט יין או מיץ, מותר לנגבם במגבת או בד אחר. ואף שעל ידי כך יספוג הבד מעט מצבע היין או המיץ, וצביעה אסורה בשבת. במקרה שלנו הדבר מותר, מפני שהכוונה לנקות השולחן ולא לצבוע את המגבת, ולהפך הצבע הזה נחשב לכלוך, והואיל ויש צורך לנקות את השולחן, לפיכך מותר לנגב את היין או המיץ במגבת.

בגד עור[עריכה]

הבדל ישנו בין בגדים רגילים לבגדים העשויים עור. שאת כל הבגדים העשויים חוטי צמר או פשתן וכיוצא בהם, אסור להשרות במים, מפני ששרייתם מכבסת אותם. אבל בגד של עור מותר להשרות במים, ורק לכבסו ממש, היינו לשפשפו בחזקה אסור מהתורה. והטעם להבדל, שבכל הבגדים המים נספגים בקלות ועוברים דרך החוטים תוך שהם ממוססים את הכתמים והלכלוך, ולכן כבר בעת שרייתם מתחיל כיבוסם. אולם העור אינו סופג את המים בקלות, ואין המים זורמים בתוכו, וממילא אינם יכולים למוסס את הלכלוך הבלוע בתוך העור ולהוציאו למים. ואף שברור כי על ידי שריית העור במים הלכלוך שדבוק מעליו יתמוסס וירד, מכל מקום אין בזה איסור כיבוס, כל זמן שאין מוציאים את הלכלוך שבלוע בתוכו. אבל אם יכבסו את העור, היינו שישפשפו אותו בחזקה צידו האחד על צידו השני, או על ידי מברשת וכיוצא בזה - יצא הלכלוך הבלוע בו אל המים, וזהו כיבוסו האסור מהתורה.

לפיכך, אם נפל על בגד-עור דבר טינוף, מותר לשוטפו במים, מפני ששטיפת העור מנקה רק את מה שמונח עליו, אך אסור לשפשף את מקום הלכלוך, מפני שבזה מוציא את הלכלוך הבלוע בתוכו.

הסחיטה[עריכה]

אחד משלבי הכביסה הוא הסחיטה, שעל ידה יוצאים המים עם הלכלוך מן הבגד. ובכל סחיטה יוצא מעט מן הלכלוך ולכן כל סחיטת בגד אסורה. ואפילו אם הבגד נרטב בגשם, ואדם רוצה לסוחטו כדי שיתייבש ולא כדי לנקותו - בכל זאת אסור לסוחטו, משום שסוף סוף, עצם הסחיטה תגרום בהכרח לניקוי מסוים של הבגד.

בגד עור[עריכה]

לאחר שבגד עור נרטב אסור לסוחטו מדברי חכמים, מפני שעל ידי הסחיטה יוצא מעט מהלכלוך הבלוע בו. העור אינו נסחט בקלות, ובסחיטתו אינו מתנקה כל כך, ואין זו דרך כיבוסו, ולכן האיסור מדברי חכמים בלבד (באו"ה שב, ט, ד"ה 'אסור').

מפות ובגדים מניילון ופלסטיק[עריכה]

איסור כיבוס חל על בגדים ובדים, אבל רהיטי עץ וכלי פלסטיק מותר לנקות בעזרת מים ואין בזה חשש איסור של כיבוס. והטעם לכך, שאיסור כיבוס חל על דברים הבולעים את הלכלוך לתוכם כבדים ועורות, אולם רהיטי עץ וכלי מתכת אינם בולעים את הלכלוך, אלא הלכלוך נדבק על גביהם, וכשמנקים אותם מסירים את הלכלוך שעליהם, ואין זה בכלל איסור כיבוס.

לפי זה, נראה לכאורה שמותר לנקות מפות העשויות יריעות פלסטיק וניילון, שהואיל והן יריעות העשויות מקשה אחת, אינן בולעות ולא שייך בהן איסור כיבוס. וכן פסק הרב בן ציון אבא שאול, שמותר לשטוף ולנקות על ידי שפשוף מפות ובגדים העשוים פלסטיק או ניילון, ודינם כדין כוסות פלסטיק, שאף שהם רכים מותר לנקותם במים ולשפשפם מפני שאין הפלסטיק עצמו בולע את הלכלוך, וכן מפות הפלסטיק ובגדי הניילון העשויים מקשה אחת אינם בולעים (אור לציון ח"ב כד, ו).

אולם הרבה פוסקים, חששו להקל בזה, שהואיל ויריעות הפלסטיק הללו משמשות כבגדים ומפות, יש להחמיר שלא לשפשפם בחזקה כדרך כיבוס. אבל כיוון שאין הם בולעים מים, מותר לשוטפם ואף לשפשפם ברכות. וכן הורה הרב פיינשטיין והרב אוירבאך ובעל הציץ אליעזר (אג"מ יו"ד ב, עו; שש"כ טו, ה; צ"א ה, י; ילקוט יוסף שב, כב).

פוליסטר[עריכה]

לגבי בגד או מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליסטר) ישנה מחלוקת. לדעה המקילה, כיוון שחוטי הפלסטיק עצמם אינם בולעים לכלוך ומים, מותר לשוטפם במים אך אסור לכבסם בשפשוף. וגם לדעה זו ההיתר להשרותם במים הוא בתנאי שכל הבגד עשוי מחוטים סינטטיים בלבד, אך אם מעורב בהם אפילו חוט אחד טבעי, דינם כבגד רגיל ואף השרייתם במים אסורה (שש"כ טו, ו-ז; אז נדברו ז, לג).

ויש אומרים שגם אם כל החוטים עשויים חומר סינטטי אסור להשרותם במים, שאף שהחוטים עצמם אינם בולעים מים ולכלוך, מכל מקום בין החוטים יכול הלכלוך להבלע, ולכן אסור להשרותם במים (אור לציון ח"ב כד, ו).

ניעור בגד כהה מאבק[עריכה]

לעיתים קורה שבגד שחור מתכלכך מאבק, עד שבעליו מתבייש ללכת עימו כשהוא מלוכלך כל כך, והשאלה האם מותר לנער ממנו את האבק בשבת או שמא הניעור בכלל מלאכת כיבוס האסורה?

תשובה: לדעת פוסקים רבים (תוס', רא"ש) מלאכת כיבוס האסורה מהתורה היא רק כאשר נעזרים במים או חומר ניקוי אחר, לפיכך מותר לנער את הבגד מאבק. ואמנם חכמים אסרו לשפשף בגד יבש כדי להוריד ממנו לכלוך או כדי להצהירו, וזה מפני שפעולת השפשוף דומה לכיבוס, אבל ניעור הבגד מאבק אינו דומה למלאכת כיבוס, ולכן מותר לנער בשבת כל בגד מעפר ואבק.

אולם כמה מגדולי הראשונים (רש"י, ר"ח) סוברים שאיסור כיבוס מהתורה חל גם כאשר אין משתמשים במים או חומר ניקוי אחר, הכלל הוא שכל ניקוי בגד מלכלוך בכלל מלאכת כיבוס. לפיכך גם ניעור בגד מאבק אסור במקרים מסוימים. זה הכלל, כאשר מנקים בגד בעזרת מים או חומר ניקוי אחר - בכל מקרה הכיבוס אסור מהתורה.

אבל אם מנקים את הבגד בלא מים או חומר ניקוי, כיוון שאין הניקוי כדרך הכיבוס הרגיל במים, הדין תלוי בחומרת הלכלוך: אם אותו אדם רגיל שלא לילך בבגד שמלוכלך בכמות כזו של אבק, אזי ניקויו משמעותי, וכיוון שעושהו כדרך שרגיל לנקותו - איסורו מהתורה.

אולם אם גם בלא הניקוי אותו אדם יכול ללכת בבגד כזה, אזי אין הניקוי משמעותי כל כך, וכיוון שאין משתמשים במים או חומר ניקוי אחר, אין בזה איסור.

למעשה, כיוון שיש כאן ספק איסור תורה, למרות שדעת רוב הראשונים להקל, חששו האחרונים לדעת האוסרים. לפיכך אם נתלכלך הבגד באבק עד שבעליו רגיל שלא ללובשו עם לכלוך כזה, אסור לנערו מאבק. וכן אם יש על הבגד כתם בולט שבעליו מקפיד שלא ללכת בו, אסור לגרדו.

ויש אומרים, שמותר להסיר את האבק או את הכתם בשינוי, כגון שיכה בבגד באצבע צרידה וכך יסיר את האבק, ויגרד את הכתם בשינוי. והטעם לזה, שיש לנו כלל שכל מלאכה האסורה מהתורה, אם היא תעשה בשינוי איסורה יהיה מדברי חכמים בלבד, ואזי אם יסירו את האבק או הכתם בשינוי, נמצא שיהיה הדבר שנוי במחלוקת מדברי חכמים בלבד, ובזה אפשר לסמוך על דעת רוב הראשונים ולהקל. ובמיוחד שיש להתחשב כאן בכבוד הבריות שלא יצטרכו ללכת בבגד מלוכלך. והרוצה להקל בזה - רשאי.

נעלים[עריכה]

נעלי עור או פלסטיק שנתלכלכו באבק, לכל הדעות מותר להסירו ביד או במטפחת, מפני שרק בבגדים שהאבק והכתמים נבלעים בתוכם, נחלקו הפוסקים אם מותר להסירם בניעור או שפשוף, אך בנעליים, אין האבק נבלע, ולכן מותר להסירו. אבל להבריקן במברשת או מטלית אסור (ערוה"ש שכז, ד; שש"כ טו, לז).

ניקוי כתמים בשבת[עריכה]

לא רק כיבוס הבגד כולו אסור בשבת, אלא אף להסיר כתם אחד אסור, בין אם מסירו על ידי מים או רוק או כל חומר ניקוי אחר כנפט או בנזין. וכן אם נפל על הבגד דבר שומני, אסור לפזר עליו טלק בשבת כדי למנוע את הכתמתו (שש"כ טו, כד).

ופעמים שאפילו בלא מים או חומר ניקוי אסור להסיר כתם בשבת, ובשני תנאים חל האיסור, א' אם הכתם גורם שלא ניתן ללכת בבגד אסור להסירו. ב' גם כאשר מותר להסיר את הכתם, אסור להסירו בשפשוף כדרך שרגילים לשפשף בעת הכיבוס. ונפרט יותר:

הכלל הראשון הוא שאם הבגד התלכלך בכתם כזה שבעל הבגד רגיל להקפיד שלא לילך בו, אסור לו להסיר את הכתם בשבת, כי מהעובדה שבעליו מקפיד שלא לילך עימו, מוכח שהסרתו נחשבת כפעולה חשובה של כיבוס. ואם הלכלוך עבה, ואם יקנחו פעם אחת במטפחת רובו ירד אך ישאר ממנו רושם של לכלוך על הבגד, מותר להסירו, כי בזה שלא הסיר את כולו מוכח שאין זו פעולה של כיבוס.

הכלל השני הוא שאסרו חכמים לעשות פעולה שמנקה את הבגד או שמצהירה את מראהו כדרך שמנקים בעת הכיבוס, לפיכך אסור להסיר כתמים ולכלוכים בשפשוף כדרך שרגילים לשפשף את הבגד בעת הכביסה. השפשוף הרגיל בכביסה הוא צד אחד של הבגד על צידו השני, או שפשוף רצוף במברשת או ביד. אבל מותר לקנח את הלכלוך במטלית, או לגוררו בציפורן או סכין שאין זה דרך כיבוס. ואם הוא כתם שצריך לגרדו מספר פעמים בסכין או בציפורן כדי להסיר את כולו, נחלקו בזה האחרונים. לדעת הט"ז אין זה נראה כפעולת כיבוס ומותר. ולדעת בעל המשנה ברורה אם על ידי הגירוד הרצוף ירד כל הכתם, הרי זה נראה כפעולה של כיבוס ואסור.

ואם מונח על הבגד דבר לכלוך, שאינו דבוק כלל בבגד, אין בהסרתו שום צד של איסור כיבוס. לכן מותר להסיר מהבגד נוצה או סיבי צמר גפן או חוט וכדומה (רמ"א שב, א, שש"כ טו, ל).

סייגים למלאכת מלבן[עריכה]

מראית עין[עריכה]

אסרו חכמים לעשות דבר שעלול לגרום לרואים לחשוב שכיבס בגדיו בשבת ועבר על איסור תורה.

ולכן מי שנרטבו בגדיו בשבת, לא ייתלם על חבל או בכל מקום שרגילים לתלות את הבגדים לאחר הכביסה. אלא יניחם במקום שאין רגילים לתלות בגדים מכובסים, כגון על כסא (שו"ע שא, מה).

סייג לסחיטה[עריכה]

כדי שלא יגיע אדם לידי איסור תורה, אסרו חכמים ליקח בידיים בגד הספוג במים, שמא יסחטנו. אמנם אם לבש בגדים ונרטבו בגשם מותר לו להמשיך ללובשם, וגם אם הסירם, אם אין לו אחרים מותר לו לחזור ללובשם, אך לטלטלם סתם אסור (שו"ע שא, מה-מו).

וכבר למדנו שבמקרה שנשפכו מעט מים או מיץ על השולחן מותר לנגבם במגבת, אלא שאם נשפכו מים רבים על השולחן או על הרצפה מתעוררת בעיה, שמא לאחר שהמגבת תהיה ספוגה במים רבים יבוא לסוחטה ויעבור על איסור תורה.

וכמה פתרונות לכך:

א) אפשר להשתמש במספר מגבות, כך שכל אחת מהן תספוג מעט מים ולא יהיה חשש שמא יסחטנה (מ"ב שב, נא).

ב) יקח בד שאין רגילים להקפיד עליו לסוחטו אחר שנרטב במים (מ"ב שא, קעב).

ג) אם אין בידו מספר מגבות או בד שאינו רגיל להקפיד לסוחטו ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים, תחילה יניחו את המגבת על המים, ואח"כ יטלוה ויניחוה בדלי או במקום אחר. שכל מה שאסרו חכמים ליטול בגד הספוג במים הוא דווקא באדם אחד, אבל לשני אנשים מותר, שאם אחד ישכח ויבוא לסחוט, יעמוד חברו ויזכיר לו ששבת היום (שש"כ טו, הערה נג, מנחת אהבה ח"ב יב, יא, ושלא כמחמירים להצריך עשרה).

אם נפלה מטלית רטובה לתוך הכיור, אם היא כזו שלא אכפת לו שתהיה ספוגה במים, אין חשש שיבוא לסוחטה, ומותר להוציאה מהכיור (שש"כ טו, טו).