תבנית:הידעת?/כ"ד ניסן ה'תש"ע: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
נכדה אהובה הייתה ל[[רבי שלמה קלוגר]] זצ"ל. הייתה זו בת יחידה לבנו הגדול, ולשברון לב סבה, נפטרה על פניו ללא ילדים. את צערו העמוק ביטא הסב בהקדמת אחד מעשרות ספריו: | נכדה אהובה הייתה ל[[רבי שלמה קלוגר]] זצ"ל. הייתה זו בת יחידה לבנו הגדול, ולשברון לב סבה, נפטרה על פניו ללא ילדים. את צערו העמוק ביטא הסב בהקדמת אחד מעשרות ספריו: | ||
:"אבקש ואתחנן מכל אשר ילמד מחיבורי, להזכיר נשמתה ב[[יארצייט]] שלה, כ"ד [[ניסן]]. מי שאין זה העדר כבוד לו - יאמר בעצמו [[קדיש]] עבורה... ויהיה זה [[חסד של אמת]], אשר יעשו עם ה[[מת]] ועִמדי, ושכרם כפול מן השמים". | :"אבקש ואתחנן מכל אשר ילמד מחיבורי, להזכיר נשמתה ב[[יארצייט]] שלה, '''כ"ד [[ניסן]]'''. מי שאין זה העדר כבוד לו - יאמר בעצמו [[קדיש]] עבורה... ויהיה זה [[חסד של אמת]], אשר יעשו עם ה[[מת]] ועִמדי, ושכרם כפול מן השמים". | ||
[[הרב שלמה זלמן אוירבך]] זצ"ל, אף שהיה [[ראש ישיבה]] ו[[פוסק]] | [[הרב שלמה זלמן אוירבך]] זצ"ל, אף שהיה [[ראש ישיבה]] ו[[פוסק]]טרוד לעייפה, לא חשב ב[[ענוה|ענוותנותו]] שעובדה זו פוטרת אותו מאותה בקשה נרגשת, ולא היה זה בעיניו 'העדר כבוד' לומר קדיש מידי כ"ד בניסן, [[עילוי נשמה|לעילוי נשמת]] '''שאשא מינדל בת ר' חיים יהודא''' האלמונית, שנפטרה מאה [[שנים]] קודם, ואף גילה לצאצאיו שהוא ממלא את בקשתו-תחינתו של אותו גאון, ללמדם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. | ||
אך בשנתיים האחרונות לחייו, לאחר שמאן דהו הפיץ את דבר אמירת הקדיש ברבים - | אך בשנתיים האחרונות לחייו, לאחר שמאן דהו הפיץ את דבר אמירת הקדיש ברבים - חדל מאמירת אותו קדיש, כי "''לא ברעש ה'''"... {{מקור|אורו של עולם, הרב יוסף אליהו שליט"א, אלול ה'תשס"ט, עמ' 81|כן}} | ||
גרסה אחרונה מ־05:59, 20 באפריל 2023
|
|
נכדה אהובה הייתה לרבי שלמה קלוגר זצ"ל. הייתה זו בת יחידה לבנו הגדול, ולשברון לב סבה, נפטרה על פניו ללא ילדים. את צערו העמוק ביטא הסב בהקדמת אחד מעשרות ספריו:
- "אבקש ואתחנן מכל אשר ילמד מחיבורי, להזכיר נשמתה ביארצייט שלה, כ"ד ניסן. מי שאין זה העדר כבוד לו - יאמר בעצמו קדיש עבורה... ויהיה זה חסד של אמת, אשר יעשו עם המת ועִמדי, ושכרם כפול מן השמים".
הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, אף שהיה ראש ישיבה ופוסקטרוד לעייפה, לא חשב בענוותנותו שעובדה זו פוטרת אותו מאותה בקשה נרגשת, ולא היה זה בעיניו 'העדר כבוד' לומר קדיש מידי כ"ד בניסן, לעילוי נשמת שאשא מינדל בת ר' חיים יהודא האלמונית, שנפטרה מאה שנים קודם, ואף גילה לצאצאיו שהוא ממלא את בקשתו-תחינתו של אותו גאון, ללמדם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.
אך בשנתיים האחרונות לחייו, לאחר שמאן דהו הפיץ את דבר אמירת הקדיש ברבים - חדל מאמירת אותו קדיש, כי "לא ברעש ה'"... (אורו של עולם, הרב יוסף אליהו שליט"א, אלול ה'תשס"ט, עמ' 81)