נחלת שבט מנשה: הבדלים בין גרסאות בדף

מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט מנשה: בצהוב-ירוק -במרכז הארץ - מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי

נחלת שבט מנשה עלתה בגורל "בית יוסף", לאחר נחלת שבט אפרים. נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט שתי נחלאות , האחד, העבר הירדן המזרחי והשניה בעבר הירדן המערבי. מושב בני השבט משתרע מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה רבינו התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

הגורל אשר לפיו חולקו הנחלאות, היה מבוסס, בין השאר, על היכולת הכלכלית של חבל הארץ לפרנס את האוכלוסייה אותה הוא יישא. יהושע בן נון מציין מדוע דווקא השבטים לבית יוסף נחלו את חבל ארץ שומרון . בתחומי השבטים אלה, על פני שטח רחב, עדיין ישבו עמים זרים: הַפְּרִזִּי,ְהָרְפָאִים והַכְּנַעֲנִי, אלו הם עמים חזקים שרק שבטים חזקים יכולים להמודד עימם. כמו כן, יש בהר אפרים ובהר מנשה שטחי יערות, שאינם מאפשרים לעבד את האדמה. רק שבט חזק יכול לברות את היערות.

העובדה כי מדובר באזורים בעלי פוטנציאל כלכלי נמוך באה לידי ביטוי בדלילות האוכלוסייה בהם. בכתבי אל-עמארנה, המתארים את שמות הערים שנכבשו בארץ ישראל, לא מופיעות ערים מהר שומרון. מיעוט האוכלוסייה באיזור איפשר ל"שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ " לומר לבני יעקב, בבואו לבקש את דינה לבנו: "וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם" (בראשית, ל"ד, כ"א). ואכן בני יעקב מוצאים את המרחב נוח למרעה ורועים בו את צאנם בשכם :"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם"" (שם, ל"ז, י"ב).

תמיכה נוספת יש גם בממצאים הארכאולוגיים בסקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח שנערך בשומרון נמצאו מעט שרידים מהתקופות שקדמו לתקופת התנחלות בני ישראל .

יתרון החזק[עריכה]

בית יוסף אינו סבור כי די לו בשטחים הרחבים שעלו בגורלו והוא פונה בטענות כלפי יהושע בו נון: " וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה, גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד, וַאֲנִי עַם רָב, עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'( (מקור:ספר יהושע, י"ז, י"ד)).

יהושע משיב כי דווקא היותם "עם רב" נותן להם את היתרון להתנחל בהרים: " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה, וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים: כִּי-אָץ לְךָ, הַר-אֶפְרָיִם." ואז מסתבר כי השבטים מבקשים דןןקא שטחים חקלאיים במישור : " וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, לֹא-יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר; וְרֶכֶב בַּרְזֶל, בְּכָל-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ-הָעֵמֶק, לַאֲשֶׁר בְּבֵית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ, וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" ^[1] .

ובתאור נחלת שבט ממנשה מתואר המצב הקיים:" וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה, לְהוֹרִישׁ אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה; וַיּוֹאֶל, הַכְּנַעֲנִי, לָשֶׁבֶת, בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וַיְהִי, כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, לָמַס; וְהוֹרֵשׁ, לֹא הוֹרִישׁוֹ. ref>שם, שם,י"ב -י"ג</ref>.

יהושע מסכם, כי בעזרת כוחם ייתגברו על כך: " וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר: עַם רַב אַתָּה, וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ, גּוֹרָל אֶחָד. כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ, כִּי יַעַר הוּא, וּבֵרֵאתוֹ, וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו: כִּי-תוֹרִישׁ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק, הוּא ^[2]. מסתבר כי בשטח הרחב שניתן לשבטי בית יוסף היה עליהם להתגבר על העמים הזרים ועל היערות בהרים.

תאור הנחלה[עריכה]

תאור נחלת שבט מנשה בעבר בירדן המערבי לפי ספר יהושע הוא קצר במיוחד, כדלקמן:

" וַיְהִי גְבוּל-מְנַשֶּׁה, מֵאָשֵׁר, הַמִּכְמְתָת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי שְׁכֶם; וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל-הַיָּמִין, אֶל-יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ. לִמְנַשֶּׁה, הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ; וְתַפּוּחַ אֶל-גְּבוּל מְנַשֶּׁה, לִבְנֵי אֶפְרָיִם. וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל, עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם, בְּתוֹךְ, עָרֵי מְנַשֶּׁה; וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה. נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם, וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה, וַיְהִי הַיָּם, גְּבוּלוֹ; וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן, וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח. וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר, בֵּית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנוֹתֶיהָ, וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ, וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת, הַנָּפֶת. (י"ז,ז', י').

בתאור בולטים האזורים החריגים: "תפוח" בתחום מנשה אך שייכת לאפרים. ואילו לשבט מנשה יש אחיזה בנחלות של: יששכר ובאשר.

הגבול הדרומי של השבט מקביל לגבול הצפוני בנחלת שבט אפרים. נקודת המוצא היא מכמתת מזרחית לעיר שכם, עד עין תפוח, כולל ארץ תפוח, אבל לא את העיר תפוח. הגבול יורד בנחל קנה עד הים התיכון.

הגבול הצפוני מתואר רק באמצעות תחומי נחלת שבט יששכר ונחלת שבט אשר, כולל חמש ערים ו"בנותיהם".

תרשים הנחלה[עריכה]

נחלת שבט מנשה בעבר הירדן המערבי

עבר הירדן המזרחי[עריכה]

שבט מנשה קבל נחלה גם בעבר הירדן המזרחי. היא ניתנה לחצי-שבט המנשה עוד על ידי משה רבינו. וכך הנחלה מתוארת בספר יהושע: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה, לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה; וַיְהִי, לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי-מְנַשֶּׁה--לְמִשְׁפְּחוֹתָם. וַיְהִי גְבוּלָם, מִמַּחֲנַיִם כָּל-הַבָּשָׁן כָּל-מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן וְכָל-חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר. וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי, עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן, לִבְנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לַחֲצִי בְנֵי-מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.

נחלת שבט מנשה בעבר הירדן המזרחי

הערות שוליים[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

• יהודה אליצור ויהודה קיל,אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993
• זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967