תנועת המוסר: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ (←לקריאה נוספת) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תנועת המוסר''' היא תנועה שהקים רבי ישראל סלנטר. מטרת התנועה היתה הפצת המוסר והחדרתו בין שכבות העם, ובעיקר בקרב תלמידי הישיבות, הקמת "בתי מוסר" מיוחדים ללימוד מוסר, "ישיבות מוסריות" וכוללים לאברכים, על מנת להעלות את רמתם המוסרית של הלומדים. | '''תנועת המוסר''' היא תנועה שהקים [[רבי ישראל סלנטר]]. מטרת התנועה היתה הפצת המוסר והחדרתו בין שכבות העם, ובעיקר בקרב תלמידי הישיבות, הקמת "בתי מוסר" מיוחדים ללימוד מוסר, "ישיבות מוסריות" וכוללים לאברכים, על מנת להעלות את רמתם המוסרית של הלומדים. | ||
==רקע == | ==רקע == | ||
[[תנועת ההשכלה]] התגברה ואיימה בין על [[החסידות|החסידים]] ובין על המתנגדים (תנועת ההשכלה במובנה המצומצם התקיימה רק כמאה שנה - תק"מ-תר"מ 1880-1780, אך תוצאותיה ההרסניות ניכרות בעם ישראל עד היום הזה. היא ביקשה להביא לשינוי ביחסים שבין ישראל לעמים בעזרת טשטוש ההבדלים שבין היהודים לגויים). | |||
תנועת ההשכלה התגברה ואיימה בין על החסידים ובין על המתנגדים (תנועת ההשכלה במובנה המצומצם התקיימה רק כמאה שנה - תק"מ-תר"מ 1880-1780, אך תוצאותיה ההרסניות ניכרות בעם ישראל עד היום הזה. היא ביקשה להביא לשינוי ביחסים שבין ישראל לעמים בעזרת טשטוש ההבדלים שבין היהודים לגויים). | |||
מאידך גיסא, במתנגדים הליטאים נשארו אותן הבעיות שיצרו - כמאה שנה קודם לכן - את החסידות: דגש על השכל ולא על הרגש, ופער בין תלמידי החכמים לעם. | מאידך גיסא, במתנגדים הליטאים נשארו אותן הבעיות שיצרו - כמאה שנה קודם לכן - את החסידות: דגש על השכל ולא על הרגש, ופער בין תלמידי החכמים לעם. | ||
==הסטוריה== | ==הסטוריה== | ||
*בשנת ת"ר 1840 בערך מייסד רבי ישראל ליפקין מסלנט את תנועת המוסר, ומאז היא מתפשטת במהירות, משתלטת על ישיבות קיימות, ומייסדת ישיבות חדשות ובתי מוסר. תנועת המוסר היא כעין התנועה החסידית שקמה מאה שנה קודם לכן במזרח אירופה. מקומה מצומצם לליטא, וגם שם - רק לעולם הישיבות ולחוג מצומצם של לומדי תורה מחוץ לישיבות. זו תנועתן המובהקת של הישיבות הליטאיות, שלא כחסידות שהיא זרם המוני. דרשותיו של ר' ישראל סלנטר דומות לדרשותיהם של המגידים, אולם אלו של המגידים מיועדות להמוני העם, ותלמידי החכמים - ובפרט של ליטא - אף זלזלו בהן, אך לדרשותיו של ר' ישראל מקשיבים רוב תלמידי החכמים של ליטא. | |||
*בשנת ת"ר 1840 בערך מייסד | |||
*אגרת המוסר לר' ישראל סלנטר - היא ההצהרה הראשונה על דרכו המוסרית. | *אגרת המוסר לר' ישראל סלנטר - היא ההצהרה הראשונה על דרכו המוסרית. | ||
| שורה 145: | שורה 143: | ||
===חוגים רבניים בליטא === | ===חוגים רבניים בליטא === | ||
התנגדו בחריפות להכנסת שיטת המוסר לישיבות, כיוון שחששו שהיא עלולה לדחוק את רגלי התורה ולהביא להתגודדות כיתתית. בין מתנגדי המוסר נמנה [[הרב אברהם אהרן בורשטיין]], "הגאון מטבריג", ראש [[ישיבת מרכז הרב]]. כיום, פולומוס המוסר כמעט שכך, ותנועת המוסר מקובלת על רוב פלגי הציבור. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
* [[הרב דב כ"ץ]], '''[[תנועת המוסר (ספר)|תנועת המוסר]]''' | |||
== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* | * [[הרב אליעזר מלמד]], [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=219&id=9527&q=| סדרת תנועת המוסר] (אתר ישיבה) | ||
[[קטגוריה: | * צבי א. קורצווייל, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/israel-2.htm רבי ישראל מסלאנט ותנועת המוסר] (אתר דעת) | ||
[[קטגוריה:מוסר]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:31, 28 בפברואר 2012
|
|
תנועת המוסר היא תנועה שהקים רבי ישראל סלנטר. מטרת התנועה היתה הפצת המוסר והחדרתו בין שכבות העם, ובעיקר בקרב תלמידי הישיבות, הקמת "בתי מוסר" מיוחדים ללימוד מוסר, "ישיבות מוסריות" וכוללים לאברכים, על מנת להעלות את רמתם המוסרית של הלומדים.
רקע[עריכה]
תנועת ההשכלה התגברה ואיימה בין על החסידים ובין על המתנגדים (תנועת ההשכלה במובנה המצומצם התקיימה רק כמאה שנה - תק"מ-תר"מ 1880-1780, אך תוצאותיה ההרסניות ניכרות בעם ישראל עד היום הזה. היא ביקשה להביא לשינוי ביחסים שבין ישראל לעמים בעזרת טשטוש ההבדלים שבין היהודים לגויים).
מאידך גיסא, במתנגדים הליטאים נשארו אותן הבעיות שיצרו - כמאה שנה קודם לכן - את החסידות: דגש על השכל ולא על הרגש, ופער בין תלמידי החכמים לעם.
הסטוריה[עריכה]
- בשנת ת"ר 1840 בערך מייסד רבי ישראל ליפקין מסלנט את תנועת המוסר, ומאז היא מתפשטת במהירות, משתלטת על ישיבות קיימות, ומייסדת ישיבות חדשות ובתי מוסר. תנועת המוסר היא כעין התנועה החסידית שקמה מאה שנה קודם לכן במזרח אירופה. מקומה מצומצם לליטא, וגם שם - רק לעולם הישיבות ולחוג מצומצם של לומדי תורה מחוץ לישיבות. זו תנועתן המובהקת של הישיבות הליטאיות, שלא כחסידות שהיא זרם המוני. דרשותיו של ר' ישראל סלנטר דומות לדרשותיהם של המגידים, אולם אלו של המגידים מיועדות להמוני העם, ותלמידי החכמים - ובפרט של ליטא - אף זלזלו בהן, אך לדרשותיו של ר' ישראל מקשיבים רוב תלמידי החכמים של ליטא.
- אגרת המוסר לר' ישראל סלנטר - היא ההצהרה הראשונה על דרכו המוסרית.
- בשנת תרכ"ו 1866 ר' שמחה זיסל זיו - "הסבא מקלם", תלמידו של ר' ישראל סלנטר, מייסד ישיבה מוסרית שמדגישה את הצניעות, הסדר, הדיוק והעזרה לזולת.
- בשנת תרמ"ב 1882 ר' נתן צבי פינקל - "הסבא מסלבודקה" - מייסד את ישיבת סלבודקה.
- בשנת תרמ"ג 1883 ר' אליעזר שולוביץ, מצעירי תלמידי ר' ישראל סלנטר ומתלמידי הנצי"ב מוולוז'ין, מייסד את ישיבת לומז'ה, ישיבת המוסר הראשונה בפולין.
- בשנת תרנ"ו 1896 ר' יוסף יוזל הורביץ, מצעירי תלמידי ר' ישראל סלנטר, מייסד ישיבת מוסר קיצונית ביותר בנוהוברדוק, שמטרותיה לחזק ולחשל את כח עמידתם ורצונם של התלמידים, לא להתבייש מאיש, ולעבוד את ה' ללא מורא.
- במשך המאה העשרים תנועת המוסר כבר אינה תנועה אלא שיטה חינוכית, והגיעה גם לארצות הברית ולארץ ישראל.
רבנים[עריכה]
- ר' ישראל ליפקין מסלנט - מייסד התנועה.
- ר' נתן צבי פינקל - "הסבא מסלבודקה".
- ר' יוסף יוזל הורביץ.
- ר' שמחה זיסל זיו (תקפ"ד-תרנ"ח 1824-1898) - נולד בקלם וכונה "הסבא מקלם". בתחילה עסק במלאכה ורק לאחר מכן עמד בראש ישיבות קלם וגרודנה. הופקד על הפעילות החינוכית של התנועה.
- ר' יצחק בלאזר (תקצ"ז-תרס"ז 1837-1907) - הופקד על הצד הארגוני של התנועה, וגרם להתפשטותה וגידולה.
ספרים[עריכה]
- אגרת המוסר - ר' ישראל סלנטר, פירוט דרכו המוסרית.
- גשר צר ר' דוד זריצקי, פירוט דרכו המוסרית של ה'סבא מנורבהדוק'.
- למעלה מן השמש ר' דוד זריצקי, חייו ודרכו של רבי ישראל סלנטר.
יסודות[עריכה]
- עיקרה - לימוד המוסר: מטרת התנועה היתה הפצת המוסר והחדרתו בין שכבות העם, ובעיקר בקרב תלמידי הישיבות, הקמת "בתי מוסר" מיוחדים ללימוד מוסר, "ישיבות מוסריות" וכוללים לאברכים, על מנת להעלות את רמתם המוסרית של הלומדים.
- לימוד תורה אינו רק ש"ס ופוסקים, אלא גם ספרי מוסר, ולא עוד אלא שבלימוד המוסר חייב גם מי שפטור מלימוד תורה.
- שלושת העמודים של המוסר והדת: אמונה בשכר ועונש, יראה (ובייחוד יראת העונש), תשובה.
- בין אדם לחבירו, ואהבה לאדם מתוך רחמים עליו. ר' ישראל הדגיש את הבעיה שמקפידים על עבירות שבין אדם למקום ולא על גזל.
- רגש: כוחות נפש נוספים מלבד השכל.
- התלהבות מתוך עצבות - צערו של האדם על פגמיו.
- רצינות, כשיטת המתנגדים הליטאים.
- רוע: השקפתו של ר' ישראל על האדם פסימית - "יצר לב האדם רע מנעוריו".
- כוחות הנפש: ישנם שני סוגי כוחות בנפש האדם:
- הכוחות הברורים - המודעים, השכל, והם המרסנים את האדם.
- הכוחות הכהים - הבלתי מודעים, הדמיון, והם הנותנים לאדם חופש. מטבע ברייתם הם פורקי עול ביחס לכל מוסר ודת. עוצמתם גדולה מאוד והם חזקים בהרבה מהכוחות הברורים, ורק מקצתם מתגלים ביצרים, תאוות ותגובות רגשיות.
כיוון שהכוחות הכהים חזקים בהרבה מהברורים, המסקנה היא שצריך להפוך את המידות המוסריות והמצוות הדתיות למעין כוחות בלתי מודעים בנפש האדם. כדי להגיע לזה צריך ללמוד מוסר בהתפעלות, בחזרות רבות (הרגל) ובהתלהבות (אימון רגשי). גם בלימוד הסוגיות ההלכתיות צריך להדגיש גם את המוסר. באופן זה, המוסר נעשה לאויבם של הכוחות הכהים.
היצר הרע הוא אחת מהתגלמויותיהם של הכוחות הכהים, ועוד - הוא נציגו של כח הטומאה באדם.
העבודה נגד היצר הרע: אין להדחיק את היצר, כי הדחקה היא רק דחיית הפיתרון ולא הפיתרון עצמו. אלא יש שני יסודות לעבודה נגד היצר: כבישת היצר - עקירת הרע בלא לשרש את האנרגיה הנפשית שעליה הוא סומך, ותיקון היצר - הפניית אותה אנרגיה אל הטוב.
אם כן ישנם שלושה שלבים עיקריים בחינוך המוסרי: לימוד ואימון בתיקון המידות, כבישת היצר, תיקון היצר.
פלגים[עריכה]
שיטת קלם[עריכה]
מייסדה הוא רבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם", תלמידו של ר' ישראל).
יסודותיה הם:
חינוך מעשי ולא מעוף דמיוני.
רציפות - עבודה רצופה וממושכת ובלתי נגמרת לעולם, בלי היסח הדעת.
הדרגתיות - אין לדלג מדרגות אלא לעלות באיטיות.
מחשבה - להעלות את השכל מעל החושים, להתרגל לחשוב, ולהתבונן גם במילי דעלמא.
סדר ומשטר.
הצלפה עצמית, על האדם להכיר את כל יצריו השפלים.
לצפות לדין ומשפט.
שורש כל התשוקות והחמדות באהבת עצמו.
שיטת סלבודקה[עריכה]
מייסדה הוא רבי נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה", תלמידו של ר' שמחה זיסל).
יסודותיה הם:
בדורות הקודמים שבני האדם הלכו בגדולות ורוחם היתה עזה היה הכרח לשבור את גאוותם. אבל בדורותינו, שרוחם נכאה בקרבם, יש סכנה שרוחם תדוכא. לכן במקום להצביע על פחיתות ערך האדם, צריך לגלות לו את הצד הרוחני שבישותו: האדם הוא יצור עליון, צלם אלוקים, נשמה מגנזי מרומים, חלק אלוק ממעל, תכלית הבריאה.
כדי לראות את המדרגה העצומה של האדם באמת, צריך להסתכל על הדורות הראשונים וכן על אישי התנ"ך, ולהתבונן בגדלותם. מסיבה זו גם מטרתו של האדם להגיע למדרגות עליונות - בדומה לבורא. מתוך גדלות האדם כל מעשה טוב מקבל שכר עצום, ומאידך, כל סטייה קטנה באדם היא ליקוי גדול.
ה' רוצה שהאדם יתענג גם בעולם הזה (נגד דברי המסילת ישרים), וכל הצער שבעולם הזה הוא רק בגלל שהאדם עצמו קלקל ע"י יצרו.
התורה מוסיפה על השכל - כל מה ששכלי האדם חייב בו גם לולא התורה.
החולקים על שיטה זו: שיטת קלם טענה נגד שיטת סלבודקה שבמקום להעלות באופן הדרגתי היא מקפיצה מייד אל השאיפה לשלבים עליונים, אשר אין סיכוי להצליח להגיע אליהם.
בשם הרב קוק טוענים ששיטת סלבודקה גורמת לשאיפות עצומות אך לא נותנת תוכן למלא את החלל.
שיטת נוהוברדוק[עריכה]
מייסדה הוא רבי יוסף יוזל הורוביץ ("הסבא מנובהרדוק")
יסודותיה הם:
שאר השיטות מדריכות, כידוע, ללכת בדרך האמצע - להיות מעורב עם הבריות וליהנות מהמותר, אך לא לזוז מהיראה והחכמה. שיטת ר' יוזל טוענת שאלו פשרות, וזו סכנה, ובמיוחד בדורנו אין האנושות מוכשרת לזה. צריך להשתחרר מהרצונות, התאוות, הגופניות והחומריות, ויש להידבק אך ורק בתורה וברוח. יש לשבור את כל המידות בלי להשאיר מהם שום נטייה ושורש.
הנגיעות הורסות את שיקול הדעת למידות ולמעשים, ועל כן יש להיזהר מאוד מכל נגיעה: לחפש ולמצוא מהי הנגיעה ולבטל אותה (כגון אם מצא שהנגיעה שלו היא כבוד - צריך לבזות את עצמו עד שהיא תתבטל).
כשם ששיטת נוהוברדוק קיצונית בשבירת המידות, כך היא קיצונית בסוגיית הביטחון, והיא גורסת שכמעט ואין לעסוק בהשתדלות, אלא רק ביטחון.
לימוד מוסר בסערת נפש - ברעש, ולמשך שעות רבות. וכן יש להתפלל ברעש.
על התלמידים להתאגד בחבורה.
חולקים[עריכה]
חסידות[עריכה]
הבדלים בין החסידות לבין המוסר:
הבדלים בהרגשה: שיטת המוסר טוענת שיש לנהוג ברצינות, לעומת זאת החסידות מעדיפה התעלות, דביקות באלוקים, תחושת קרבה לאלוקים, שמחה.
הבדלים בהתלהבות: אף ששתי הגישות הללו מחנכות להתלהבות, יש חילוק באופן ההתלהבות: במוסר - ההתלהבות באה מתוך עצבות, אך בחסידות - מתוך שמחה על הקירבה לאלוקים.
חוגים רבניים בליטא[עריכה]
התנגדו בחריפות להכנסת שיטת המוסר לישיבות, כיוון שחששו שהיא עלולה לדחוק את רגלי התורה ולהביא להתגודדות כיתתית. בין מתנגדי המוסר נמנה הרב אברהם אהרן בורשטיין, "הגאון מטבריג", ראש ישיבת מרכז הרב. כיום, פולומוס המוסר כמעט שכך, ותנועת המוסר מקובלת על רוב פלגי הציבור.
לקריאה נוספת[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הרב אליעזר מלמד, סדרת תנועת המוסר (אתר ישיבה)
- צבי א. קורצווייל, רבי ישראל מסלאנט ותנועת המוסר (אתר דעת)