ציפורי מצורע: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
|||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ציפורי מצורע''' הן שתי ציפורי הדרור | '''ציפורי מצורע''' הן שתי ציפורי הדרור הנלקחות לטהרת ה[[מצורע]] ביום טהרתו. אחת מהציפורים נשחטת כחלק מטהרת המצורע, בעוד הציפור השניה משולחת לחופשי. | ||
==הדינים== | ==הדינים== | ||
ציפורי המצורע צריכות להיות ציפורי דרור טהורות החיות מחוץ לעיר {{הערה| משנה נגעים יד, א. רמב"ם טומאת צרעת יא, א}}. ציפורים שאינן ציפורי דרור על אף שהן טהורות אינן כשרות אף בדיעבד {{הערה| רמב"ן על התורה ויקרא יד, ד}}. מצווה לכתחילה ששתי ציפורים אלו תהיינה שוות במראה (שיהיה להן אותו גוון) ובקומה (שתהא קומתן שווה) ובדמים (שיהא מחירן שווה) וכן שייקנו בבת אחת. בדיעבד אף אם אף אחד מתנאים אלו לא התקיים- המצורע נטהר {{הערה| נגעים יד, ה. רמב"ם טומאת צרעת יא, ח}}. | |||
==דרך טהרת המצורע== | |||
את | לאחר שנרפא המצורע מנגעו, עליו להביא את שתי ציפורי הדרור יחד עם עץ ארז ושני תולעת ואזוב. בתחילה, הכהן שוחט את הציפור המובחרת משתי הציפורים {{הערה| רמב"ם טומאת צרעת יא, א}} אל כלי חרס שבתוכו נמצאים מי מעיין טהורים {{הערה| ויקרא יד,ה}} וממצה את דמה לתוך הכלי. לאחר השחיטה ומיצוי הדם, הכהן קובר את הציפור בפני המצורע המטהר משום שהיא אסורה בהנאה {{הערה| רמב"ם שם, פירוש ברטנורא על המשנה}}. | ||
בחלקה השני של הטהרה, הכהן כורך את עץ הארז {{הערה| אורכו אמה}} ושני התולעת והאזוב יחדיו ומצמיד אותם אל הציפור השניה (אך אינו כורך אותם). על הכהן להטביל את הציפור יחד עם אגודת האזוב במים ובדם שבכלי החרס, ומזה שבע פעמים על החלק האחורי של יד המצורע. לאחר ההזאה, הכהן משלח את הציפור מחוץ לעיר, ואף אם היא שבה אליו לאחר מכן עליו לשוב ולשלחה אפילו מאה פעמים {{הערה| רמב"ם שם}}. | |||
==הצורך בשתי ציפורים== | |||
בניגוד לכלל קורבנות הכפרה כמו החטאת והאשם, המצורע מביא 2 ציפורים לטהרתו, כאשר הכהן שוחט אחת מן הציפורים ואילו את הציפור השניה הוא משחרר. הגמרא {{הערה| ערכין טז,ב}} מסבירה כי המצורע מביא בכוונה ציפורים המפטפטות הרבה לסמל על כך שגם הוא חטא בכך שפטפט ואמר לשון הרע. אך עדיין לא מובן מדוע המצורע מביא ציפור נוספת שאותה הוא אינו שוחט אלא משלח? | |||
הכלי יקר {{הערה| יד,ד}} מפרש כי הציפור הנוספת מסמלת למצורע על חשיבותו של הדיבור. המצורע עלול לחשוב שהדרך הנכונה בשביל להימנע מלשון הרע היא להפסיק לדבר לחלוטין. אך למעשה כוח הדיבור הוא חלק משמעותי מהאדם שאסור לבטלו לחלוטין. אדם המתמקד רק בסור מרע, אינו יכול להשתמש בכוח הדיבור על מנת לעשות טוב. הציפור הנוספת מסמלת למצורע שעל אף החומרא הגדולה בחטא לשון הרע- אין הדבר אומר שיש לבטל את כוח הדיבור מעיקרו. את החלק הרע של הדיבור האדם שוחט ומתוודה עליו לה', בעוד החלק הטוב משוחרר לחופשי לעשות מעשים טובים באמצעותו {{הערה| רעיון כעין זה מובא גם בפירוש השפת אמת}}. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:נגעים]] | ||
[[קטגוריה:מקדש וקרבנות]] | [[קטגוריה:מקדש וקרבנות]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:44, 3 באפריל 2022
|
|
ציפורי מצורע הן שתי ציפורי הדרור הנלקחות לטהרת המצורע ביום טהרתו. אחת מהציפורים נשחטת כחלק מטהרת המצורע, בעוד הציפור השניה משולחת לחופשי.
הדינים[עריכה]
ציפורי המצורע צריכות להיות ציפורי דרור טהורות החיות מחוץ לעיר [1]. ציפורים שאינן ציפורי דרור על אף שהן טהורות אינן כשרות אף בדיעבד [2]. מצווה לכתחילה ששתי ציפורים אלו תהיינה שוות במראה (שיהיה להן אותו גוון) ובקומה (שתהא קומתן שווה) ובדמים (שיהא מחירן שווה) וכן שייקנו בבת אחת. בדיעבד אף אם אף אחד מתנאים אלו לא התקיים- המצורע נטהר [3].
דרך טהרת המצורע[עריכה]
לאחר שנרפא המצורע מנגעו, עליו להביא את שתי ציפורי הדרור יחד עם עץ ארז ושני תולעת ואזוב. בתחילה, הכהן שוחט את הציפור המובחרת משתי הציפורים [4] אל כלי חרס שבתוכו נמצאים מי מעיין טהורים [5] וממצה את דמה לתוך הכלי. לאחר השחיטה ומיצוי הדם, הכהן קובר את הציפור בפני המצורע המטהר משום שהיא אסורה בהנאה [6].
בחלקה השני של הטהרה, הכהן כורך את עץ הארז [7] ושני התולעת והאזוב יחדיו ומצמיד אותם אל הציפור השניה (אך אינו כורך אותם). על הכהן להטביל את הציפור יחד עם אגודת האזוב במים ובדם שבכלי החרס, ומזה שבע פעמים על החלק האחורי של יד המצורע. לאחר ההזאה, הכהן משלח את הציפור מחוץ לעיר, ואף אם היא שבה אליו לאחר מכן עליו לשוב ולשלחה אפילו מאה פעמים [8].
הצורך בשתי ציפורים[עריכה]
בניגוד לכלל קורבנות הכפרה כמו החטאת והאשם, המצורע מביא 2 ציפורים לטהרתו, כאשר הכהן שוחט אחת מן הציפורים ואילו את הציפור השניה הוא משחרר. הגמרא [9] מסבירה כי המצורע מביא בכוונה ציפורים המפטפטות הרבה לסמל על כך שגם הוא חטא בכך שפטפט ואמר לשון הרע. אך עדיין לא מובן מדוע המצורע מביא ציפור נוספת שאותה הוא אינו שוחט אלא משלח?
הכלי יקר [10] מפרש כי הציפור הנוספת מסמלת למצורע על חשיבותו של הדיבור. המצורע עלול לחשוב שהדרך הנכונה בשביל להימנע מלשון הרע היא להפסיק לדבר לחלוטין. אך למעשה כוח הדיבור הוא חלק משמעותי מהאדם שאסור לבטלו לחלוטין. אדם המתמקד רק בסור מרע, אינו יכול להשתמש בכוח הדיבור על מנת לעשות טוב. הציפור הנוספת מסמלת למצורע שעל אף החומרא הגדולה בחטא לשון הרע- אין הדבר אומר שיש לבטל את כוח הדיבור מעיקרו. את החלק הרע של הדיבור האדם שוחט ומתוודה עליו לה', בעוד החלק הטוב משוחרר לחופשי לעשות מעשים טובים באמצעותו [11].