רבי שניאור זלמן פרדקין: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי שניאור זלמן פרדקין המכונה "הגאון מלובלין", חסיד חב"ד, נודע כגאון גדול בכל תפוצות העם היהודי.

נעוריו[עריכה]

נולד בחודש אדר תק"צ בלאדי לאביו רבי שלמה ולאימו מרת איידל. רבי שניאור זלמן נולד אילם, ולא נמצאה תרופה לאילמותו. בהיותו בן שלוש, החלו לפתע לקלוח מפיו דברי תורה, והסתבר שכל אותן שלוש שנים היה רק מטה אוזן לתורה ולא יכל לדבר, ורק בגיל שלוש החל להוציא מילים מפיו.

ולא עוד, אלא שהדיבור הראשון שיצא מפיו היה פירוש לתרגום אונקלוס על הפסוק "ולנפש חיה".

מכל קצוות האיזור באו אנשים לחזות בפלא המופלא, אשר ילד בן שלוש כבר בקיא בחומש עם רש"י ואונקלוס.

בגיל חמש כבר ידע מסכתות שלמות על בורין, וכאשר ביקר בליאדי ה'צמח צדק' בחנו בתלמודו במשך שעתיים רצופות, ואחר כך נתן לו רבע רובל, נטל הילד את הכסף ואמר: "בספר 'שמואל' נתן שאול לאיש האלוקים-שמואל- רבע כסף, וכאן נותן לי איש האלוקים רבע כסף.." נהנה הצמח צדק ובירכו שיהפוך לגדול בתורה.

כבר בגיל אחת עשרה נתן לו הצמח צדק שאלות בהלכה בנושא עגונות שיחווה עליהם דעתו...

כאשר נקרעה ציציתו של ר' שניאור זלמן, נתן הצמח צדק לרבנית חיה מושקא שתתקן אותה ואמר "שניאור זלמן הוא נער נפלא".

לאחר שידוכיו נסע ללמוד אצל רבי אליהו יוסף מדריבין שם הפך לגדול בתורה,לאחר נישואיו החליט שלא להתפרנס מן הרבנות, אך לאחר שירד מנכסיו ציווה עליו הצמח צדק להתמנות לרבה של פולצק.

ואכן, בשנת תרט"ו מונה ר' שניאור זלמן לרבה של פולצק.

עם אדמו"רי חב"ד[עריכה]

בחצר הרבי הצמח צדק היו גאונים גדולים כר' יצחק אייזיק מהומיל ור' הלל מפאריטש, ובכל זאת נתנו לו בחצר מקום של כבוד, על פי הוראתו המפורשת של ה'צמח צדק' שהגדירו כ'גאון'.

כבר אז החל הצמח צדק להושיבו עימו בדיני תורה, ואמר עליו "הוא יודע כמה ווים יש בכל הש"ס", זקני החסידים מספרים, שהצמח צדק חגרו באבנט ובירך "אוזר ישראל בגבורה".

ה'צמח צדק' העריכו כל כך, עד שביקשו לתת 'הסכמה' לליקוטי תורה, ומכנהו שם בשם "גדול גאוני זמננו".

כאשר ר' אליהו יוסף ריבלין עלה לארץ ישראל, ביקש לעבור דרך פלוצק, אמר לו הצמח צדק, אל תעבור שם, כדי לא לבטל את ר' שניאור זלמן מתלמודו.

למרות זכרונו המופלא היה עוסק כל יום שלוש שעות בלימוד תורת הצמח צדק, באומרו שלא תיתכן התקשרות לצדיק בלא לימוד תורתו בכל יום.

גם לאדמו"ר המהר"ש היה מקושר מאוד, והיה אחד משלושת הגאונים שהכתירו את אדמו"ר המהר"ש לנשיאות.

התורת חסד גם נתן סמיכה לאדמו"ר המהר"ש בהלכות איסור והיתר, ביחד עם הגאונים הרבנים יצחק אייזיק מהומיל הלל מפריטש ויצחק אייזיק מויטבסק.

פעם, כאשר דעתו הייתה בדוחה עליו, חזר בפני המהר"ש דף גמרא דף מהרש"א ודף 'קינות'...

אדמו"ר הרש"ב העריכו מאוד והתבטא עליו: "בדורות קדומים היה נחשב לגאון!"

בלובלין[עריכה]

במלאות לו י"ג שנה לישיבתו בפלוצק, התמנה כרב ואב"ד בלובלין, היה זה כבוד גדול, היות ובודדים הורשו להתמנות שם כרבנים.

עזיבתו את פלוצק הייתה תמוהה, יש שאמרו שהסיבה לכך הייתה נעוצה בעובדה שרוב חסידי חב"ד בעיר פלוצק נתקשר לחסידות קאפוסט, ור' שניאור זלמן המשיך להתקשר לליובאוויטש, ועל רקע זה נגרם פילוג בינהם.

בימי שבתו בלובלין לקח פעם אחת לביתו ספר ללילה שלם, ואחר כך החזירו ואמר למוכר: "אשלם לך על כך שהספר נמצא במוחי, אבל לא אקחו כי אינו מוצא חן בעיני..."

בשבתו בלובלין נקשר במיוחד אל רבי צדוק הכהן מלובלין, ומשך שעות היו עוסקים בתורת החסידות.

כ' שנים מלך רבי שניאור זלמן בלובלין, ושם הפך לגדול הדור, שאלות מכל קצוות תבל הגיעו איליו, מניו יורק שבאמריקה ועד מלבורן שבאוסטרליה. גאונותו הייתה כה גדולה עד שאפילו הרוגצ'ובר-רבי יוסף רוזין נסע ללמוד אצלו בלובלין.

בירושלים[עריכה]

בשנת ה'תרנ"ב הביע לראשונה ר' שניאור זלמן את חפצו לעלות לירושלים, אך בני עדותו עצרו בעדו.

למרות זאת רבי שניאור זלמן היה נחוש בדעתו, הוא נסע כביכול למעינות מרפא, ומשם "ברח" לירושלים בדרך בלתי ליגאלית, ורק בהגיעו לירושלים שיגר את התפטרותו מלובלין.

בקבלת הפנים השתתפו כל יהודי ירושלים ובראשם מנהיג הפרושים רבי שמואל סלנט ומנהיג הספרדים רבי יעקוב שאול אלישר.

רבי שניאור זלמן חולל מהפכה בירושלים, הוא הקים בית דין חסידי ומשחטה נוסח ליובאוויטש, הוא ניהל את כולל חב"ד ועמד בראש בית הכנסת צמח צדק.

לא רחקו הימים ורבי שניאור זלמן הפך לרבם של חסידי חב"ד בארץ הקודש.

בירושלים נפטרה עליו זוגתו הראשונה, ואז התחתן עם זוגתו בזויוג שני מרת יוכבד, בחתונה השתתפו כל גדולי ירושלים כר' שמואל סלנט ורבי יהושע לייב דיסקין.

לימים כתב הרב דיסקין לבנו שכדאי היה לו לעלות לירושלים רק כדי לחזות בתורתו של ה'תורת חסד'.

בירושלים קראו עליו את הפסוק "תורת חסד על לשונו".

הענקת ברכות[עריכה]

הרב מלובלין נוהג היה לקבל פתקאות ברכה, וידוע היה שאם היה מביט מיד לאחר הקריאה בפניו של האיש, היה זה סימן טוב, אבל אם היה מניח הפתק מיד על השולחן, לא היה זה סימן טוב.

ועוד סימן היה, כאשר היו מבקשים מהגאון בקשה על חולה והוא היה אומר "ער וועט זיין געזונט" (הוא יהיה בריא) היה זה סימן טוב, אבל אם היה אומר "ער זאל זיין געזונט" ידעו שנגזרה גזרה ר"ל.

תורת חסד[עריכה]

כבר בהיותו בפלוצק היה ר' זלמן פוסק גדול - צא וראה מי מעיד עליו "אני טרוד ואיני יכול לענות...ויפנה למו"ה זלמן מפאלצק, שעליו יוכל לסמוך" (הצמח צדק)-ואת אלפי תשובותיו אסף ר' שניאור זלמן ליצירת הענק: "תורת חסד".

רק חלק מהיצירה נדפס, ("דרשתו הראשונה בלובלין" ועוד שבעה תשובות עם ענינים נוספים בשמו נדפסו לאחר מכן בספר "הגאון מלובלין").

פטירתו[עריכה]

אף כי בשנותיו האחרונות היה חולה, דבריו בחודש אדר תרס"ב הפתיעו את מקורביו: "לא אוכל לסבול יותר את עלמא דשיקרא הזה!!"

ובה' ניסן תרס"ב, החזיר ר' שניאור זלמן את נשמתו לבוראה, ובאותו רגע פרצה סערת ברקים ורעמים בחוצות ירושלים.

מנוחתו כבוד בחלקת חב"ד בהר הזיתים.

משפחתו[עריכה]

בניו:

• הגאון רבי שלמה לאדיער זצ"ל אשר נפטר בגיל 21 בלבד.

• הגאון רבי דוב בער לאדיער ממלא מקום אביו.

ביתו:

• הגב' שפירא אם משפחת שפירא החב"דית-ירושלמית.

נכדיו:

• רבי אליעזר לאדיער גאון עצום ומגדולי חסידי חב"ד.
• יצחק שדה - מייסד הפלמ"ח (בן בתו)

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב י. חננאל, הגאון מלובלין, בהוצאת כולל חב"ד, ירושלים.
• אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות חלק ב', בני ברק תשמ"ו, עמ' ט- כ
• הרב ישראל אלפנביין, חסידים הראשונים חלק א', הוצאת כפר חב"ד.