יהדות פרס: הבדלים בין גרסאות בדף

היסטוריה[עריכה]

העת העתיקה[עריכה]

לפי המקרא, העברים הראשונים שהגיעו לאזור פרס היו חלק מבני עשרת השבטים שהוגלו לשם על ידי האשורים, לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 772 לפנה"ס. גורלם של יהודים אלה אינו ידוע עד ימינו.

בשנת 586 לפנה"ס, לאחר חורבן ממלכת יהודה, גל חדש של יהודים הוגלה לאזור פרס על ידי צבאות בבל. נראה, לפי המסורת היהודית, שהיהודים הקימו קהילות חזקות. דוגמה לכך ניתן למצוא במסורת שאיספהאן נקראה בעבר "יהודייה" ושהיא הוקמה על ידי גולי יהודה. אסמכתה נוספת לכך ניתן למצוא בתיאור של מגילת אסתר, שלפיו התקיימה בפרספוליס (שושן הבירה) קהילה יהודית שנהנתה משוויון זכויות. שינוי דרמטי במצבם של היהודים קרה בשנת 538 לפנה"ס כאשר התיר כורש מלך פרס ליהודים לחזור למולדתם. גם לאחר שיבת ציון נשארה קהילה יהודית בפרס.

עד המאה ה-7, נהנו היהודים משלטונות נוחים יחסית, וקיימו קשרים רוחניים וכלכליים עם היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, וכמובן עם היישוב בבבל: סרו למרותם של ראש הגולה בבבל ושל מרכזי התורה בסורא, נהרדעא ופומבדיתא, שפרחו תחת השושלת הפרתית. בשנת 225 עם כיבושם של הסאסאנים, מעמד כוהני הדת של זרתוסטרא הקנאית התחזק ומצבן של הקהילות היהודיות התערער. הם סבלו מגזירות ורדיפות ורבים מתו על קידוש השם בין השנים 459 ו-484 לספירה נערכו פרעות רבות ביהודי איראן בעת שלטונו של המלך פירוז הראשון.

תחת השלטון המוסלמי[עריכה]

לאחר הכיבוש המוסלמי-הערבי בשנת 636, חלה הרעה במצבה של הקהילה. בתקופה זו נודעה לקראים השפעה על הקהילה לאורך תקופה ארוכה. במאה השמינית הופיע בקרב יהודי פרס משיח שקר, החייט אבו עיסא מאספהאן, שניסה לדחוק ביהודים להצטייד בנשק ולמרוד בערבים המוסלמים. בסופו של דבר המרד יצא אל הפועל, אולם הוא נכשל כישלון חרוץ והיהודים סבלו רבות בעקבותיו.

החל משנת 1100 החלו יהודים מאיראן להקים קהילות יהודיות לאורך נתיבי הסחר לסין והמזרח הרחוק. בין השנים 1221 ו-1258 נכבש אזור איראן המודרנית על ידי האימפריה המונגולית. תחת שלטון המונגולים השתפר מצב היהודים, וחלקם הגיעו לעמדות בכירות בשלטון המקומי.

בין השנים 1501 ל-1736 הורע מצב היהודים באיראן לאחר שהשושלת הסאפאווית השתלטה על איראן, השליטה את הזרם השיעי כדת המדינה, ועודדה פרעות אלימות בקרב האוכלוסייה היהודית.

יהודי משהד[עריכה]

ערך מורחב - אנוסי משהד

בשנת 1747 התיישבו היהודים הראשונים בעיר הקדושה משהד. חמישים שנה לאחר מכן נחרבה קהילת תבריז. בשנת 1839 החל תהליך שבו מאסלמים בכוח את יהודי משהד - רבים נרצחו ונפצעו בפרעות שנלוו לכך. היהודים במשהד שמרו על יהדותם בסתר עד שנות ה-30 של המאה ה-20.

העת החדשה[עריכה]

בערך באמצע המאה ה-19 החלו יהודי אירופה להתעניין בגורל אחיהם בפרס, וביקשו מנאצר א-דין לשפר את מצב היהודים. בשנת 1884 התבצע טבח אכזרי ביהודי בארפורוש. בערך באותה התקופה החלה הגירה יהודית מאיראן לארץ ישראל, בערך בשנת 1884, במקביל לעלייה הראשונה מאירופה ולעליית אעלה בתמר מתימן. עם השנים, לקראת סוף המאה ה-19, השתפר מצב היהודים במדינה, והם החלו לקבל זכויות בדרכם לאמנציפציה. בשנת 1898 נפתח בטהראן בית הספר של "כל ישראל חברים". זיקתם של יהודי פרס לארץ ישראל באה לידי ביטוייה הרבים ללא כל קשר לפעילות התנועה הציונית המודרנית, אלא היא דתית מעיקרה. שלוחי ארץ ישראל פקדו מאז ומתמיד את איראן והתקבלו בהערצה, ויהודים מאיראן עלו לרגל לירושלים (קיבלו את התואר חאג').

במאה ה-20 ואילך[עריכה]

לאחר עליית שושלת המלוכה האחרונה בפרס (שושלת פהלווי), זכו יהודי איראן לאמנציפציה מלאה. בתחילת המאה ה-20 החלה בקהילה היהודית התעניינות ערה בציונות, ואף פורסמו מספר ספרים ציוניים בשפה הפרסית. ערב הקמת המדינה היו באיראן כ-100,000 יהודים, וכ-20,000 יהודים פרסיים בארץ ישראל. עד לשנת 1968 עלו ארצה כ-70,000 מיהודי איראן, מתוכם כ-10,000 יהודים חזרו לאיראן. מאז המהפכה האיסלאמית ועלייתו לשלטון של האאיתולה חומייני, התערער מצבה של הקהילה היהודית באיראן, עד לשנת 1990 עזבו את שטחה כ-55,000 יהודים: כ-30,000 יהודים לארצות הברית, כ-20,000 לישראל וכ-5,000 לאירופה. עם זאת מקבלת הקהילה אוטונומיה תרבותית יחסית, ולרוב אינה סובלת מפרעות והתנכלויות מצד המוסלמים.

כיום (2008) יש באיראן כ-15,000 יהודים.

ראו גם[עריכה]

אנוסי משהד

לקריאה נוספת[עריכה]

חיים סעדון (עורך), איראן, בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכה]

בן ציון יהושוע, אניסות והמרות דת בקרב יהודי אפגניסטן ואיראן, במאות התשע-עשרה והעשרים

קהילת נאש דידן - היסטוריה, מנהגים ועוד