בית הלל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
מ (שוחזר מעריכות של יוסף שמח בוט (שיחה) לעריכה האחרונה של טישיו) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
* ארץ נבראת תחילה ואחר כך נבראו שמים - המציאות הגשמית היא העיקר {{מקור|בבלי חגיגה יב א}}. | * ארץ נבראת תחילה ואחר כך נבראו שמים - המציאות הגשמית היא העיקר {{מקור|בבלי חגיגה יב א}}. | ||
* קצח (ריחו קשה וטעמו טוב {{מקור|בבלי ברכות מ א}}) - טמא, וכן למעשרות {{מקור|עוקצין ג-ו}}, כי מסתכלים על המציאות הגשמית: הטעם הוא חוש גשמי, והרי טעמו טוב. | * קצח (ריחו קשה וטעמו טוב {{מקור|בבלי ברכות מ א}}) - טמא, וכן למעשרות {{מקור|עוקצין ג-ו}}, כי מסתכלים על המציאות הגשמית: הטעם הוא חוש גשמי, והרי טעמו טוב. | ||
==ראו עוד== | |||
עיינו עוד בשיטתו של הלל, [[הלל|בערכו]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה אחרונה מ־08:23, 27 באוגוסט 2012
|
|
- ערך זה עוסק בבית מדרש בימי התנאים, תלמידי הלל הזקן. אם התכוונתם לפירוש על השולחן ערוך, עיינו בערך רבי הלל צבי.
בית הלל היא שיטה תלמודית ידועה, הנחלקה בקביעות עם בית שמאי.
על פי פרשני התלמוד, הם פוסקים ע"פ המציאות. לכן נוהגים במידת החסד, מתחשבים גם בצרכים שונים ופוסקים לפי מה שקרה בפועל.
- מתחשבים גם באנשים ובצרכים שונים ממידת החסד - ספרי הקבלה והחסידות, הובאו בספר לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי וב"ה".
- מקלים ברוב המחלוקות - מקלים בשעת הצורך, ולא פוסקים ע"פ חששות בבלי יומא פ א.
- הלל גייר גם את אלו שרצו להתגייר נגד הדין בבלי שבת לא א.
- לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים משנה אבות דרבי נתן ב ט.
- מותר לשקר בשביל ליפות את המקח בעיני לוקחו, וכן בשביל ליפות את האשה בעיני בעלה - "כלה נאה וחסודה". מתחשבים באנשים כתובות יז א.
- לעולם יהא אדם ענוותן כהלל - מתחשב באנשים בבלי שבת ל ב.
- פוסקים ע"פ מה שקרה (בפועל) ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמוד 647, הובא בלקט חידושים וביאורים שבת כא:, לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי ובית הלל"
- בנרות חנוכה מוסיף והולך כנגד הימים היוצאים, כי הולכים ע"פ הימים שכבר היו במציאות - בפועל שבת כא:, ומהר"ל חידושי אגדות שם.
- ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט, שרק אז הפרי נראה בפועל ראש השנה ב., ושביבי אורות לטו בשבט א.
- חושב לשלוח יד בפיקדון פטור, שעדיין לא עשה שום מעשה גשמי בפועל בבא מציעא מג ב.
- שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי, שבפועל עדיין לא נגבה בבלי סוטה כה א.
- כתב גט לאשתו ונמלך התחרט, לא פסלה מן הכהונה, שעדיין לא נתנו לה גיטין פא א.
- מוציא את אשתו - יבמה שעשה בה מאמר לא נחשבת ככנוסה, שעדיין לא כנסה בבלי יבמות כט א.
- מותר לעשות מעשה בערב שבת שיגרום למלאכה בשבת, כי לא עשה כלום בפועל בבלי שבת יז ב.
- הכמות היא העיקר, ומתחשבים גם במציאות מפענח צפונות א-ג, ולקח טוב המובא בו בהערה ג, משנת הרוגאצ'ובי עמ' 20
- איבעית אימא כגון דבית הלל רובא הווי יבמות יד. - בית הלל סברו שהעיקר היא הכמות, ולכן הלכה צריכה להיות כמותם: הללו אומרים הלכה כמותנו בבלי ערובין יג ב.
- ארץ נבראת תחילה ואחר כך נבראו שמים - המציאות הגשמית היא העיקר בבלי חגיגה יב א.
- קצח (ריחו קשה וטעמו טוב בבלי ברכות מ א) - טמא, וכן למעשרות עוקצין ג-ו, כי מסתכלים על המציאות הגשמית: הטעם הוא חוש גשמי, והרי טעמו טוב.
ראו עוד[עריכה]
עיינו עוד בשיטתו של הלל, בערכו