מילון הראי"ה:הוד(בחיים): הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה עוסק בהוד(בחיים). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך הוד (פירושונים).

הצביון המעטר את המציאות ביסודו [קובץ ז מד]. רוח החן והקדושה [ע"ר א רלד]. היפעה האצילית אשר במעמקי החיים פנימה [שם רז]. ההתאמה הנאה, של כל אורות החיים וכל כחות ההויה כולם בהסתדרותם הנפלאה. התוכן העליון, המקיף ברב עזו את כל ערכי המציאות ביפעת כבודם [ע"ר א יב]. הוד הנאצל - הצד המתעלה, המקודש, הנמצא בכל המציאות כולה, הוא מה שנמשך מכל חלק לפי המגמה היותר עליונה, אשר אם נקבץ במדענו את כל נשגב ונחמד, את כל אהוב וחביב, את כל קדוש וטהור, את כל חן ותפארת, ונארגם יחד, וניקח את הציור היותר עליון העולה מזוהר כולם יחד, אחרי הרחקתנו מצללים הכהים שנמזגים בהם במחשבותינו, אז נוכל רק לדמות צל קל וקטן של זוהר (עליונות המגמה הזו) [עפ"י קבצ' ב נד־ה]. הוד - (בחיים) - גילוי הביטוי המקורי, של חדות הקודש, בשלמות טבעיותו [עפ"י הרצי"ה ע"ר ב תלח]. הוד פנימי - ◊ ההוד הפנימי מתגלה בחיים כשמתגלה בהם המוסר האלהי. כשחפץ הטוב מתגבר ממקור הטוב הנשמתי העליון, מתגלה נעם החיים וגבורת חירותם ואשרם, והנשמה יונקת מנחל עדנים, וכשהכשרון המעשי לוקח לו את התמצית של ההרגשות הנעימות הללו, יוצא לאור המוסר הטהור העליון, המצליח את החיים בהודו [עפ"י א"ש יד ו, הרצי"ה ע"ר ב תלח]. הוד המוסר ונצחו - ◊ נמשך על פי התגלות חזיונות הגודל של כל האפשרות של אושר הקודש, בהויה כולה [א"ק א ריב].