מפיהם ולא מפי כתבם: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (8 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''עדות מתוך הכתב פסולה''' {{מקור| | '''עדות מתוך הכתב פסולה''' {{מקור|הוזכר בגיטין עא. ויבמות לא:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה יט|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', אילם לא יכול להעיד ע"י כתיבה {{מקור| | '''לדוגמא''', אילם לא יכול להעיד ע"י כתיבה {{מקור|בבלי:גיטין עא.|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק בעדות "על פי" - מפיהם ולא מפי כתבם. ודנו המפרשים לאיזה פסוק הכוונה {{מקור| | '''מקורו''' מהפסוק בעדות "על פי" - מפיהם ולא מפי כתבם. ודנו המפרשים לאיזה פסוק הכוונה {{מקור|ספר המקנה יט-א ד"ה בפר'|כן}}: | ||
@ "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" {{מקור|דברים יט-טו. כך כתב רש"י על החומש שם|כן}}. | |||
@ "על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת" {{מקור|דברים יז-ו. כך כתב רש"י גיטין עא. ד"ה מפיהם, אמנם ספר המקנה שם כתב שיש לגרוס בו "על פי שני עדים"|כן}}. | |||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''בפירוש הדין''' - מתי העדות פסולה ומתי כשרה - מצאנו חמש דעות בראשונים {{מקור| | '''בפירוש הדין''' - מתי העדות פסולה ומתי כשרה - מצאנו חמש דעות בראשונים {{מקור|וספר המקנה יט-ה ליקטם|כן}}: | ||
@ הפסול הוא כשהעדים שולחים את העדות באיגרת לבית דין. אך אם הם מביאים את הכתב לבין דין ואומרים שזוהי עדותם - עדותם כשרה {{מקור|רש"י דברים יט-טו, וכן ביאר ספר המקנה שם אות ב בדעת הריטב"א מכות ו ד"ה שלא|כן}}. | |||
@ הפסול הוא כשהעדים לא זוכרים את העדות ומעידים בבית דין רק לפי מה שרואים בכתב שכתבו. אך כשזוכרים את העדות ושולחים אותה בכתב לבית דין - עדותם כשרה {{מקור|שיטה מקובצת כתובות כ|כן}}. | |||
@ הפסול הוא רק כשהעד אילם, אך עד שיכול לדבר וכתב את עדותו - עדותו כשרה {{מקור|ר"ת, דן בזה הקצוה"ח מו-יט בתחילתו. ואין חילוק בין אם כותב עדות ובין אם כותב שטר: אילם פסול תמיד, ומי שיכול לדבר כשר תמיד|כן}}. אמנם יש אומרים שכל מה שהתיר ר"ת הוא רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות {{מקור|מרדכי, שו"ת הרמ"א יב|כן}}. ויש אומרים שהתיר רק כשלא צריך להעיד בפני הבעל דין {{מקור|תומים|כן}}. | |||
@ הפסול הוא בעדות, אך שטר כשר {{מקור|תוס' כתובות כ. ד"ה ורבי, שו"ע ושאר פוסקים, דן בזה הקצוה"ח מו-יט בתחילתו. ואין חילוק בין אילם למי שיכול לדבר: עדות פסולה תמיד ושטר כשר תמיד|כן}}. בהגדרת החילוק בין עדות לשטר יש שלוש שיטות {{מקור|בתוס' שם|כן}}: [א] שטר הוא בשני עדים ועדות היא בעד אחד, [ב] שטר הוא בלשון שטר ועדות היא בלשון זכרון דברים, [ג] שטר הוא כשהמתחייב הסכים שיכתבוהו ועדות היא כשנכתבה שלא מדעת המתחייב {{מקור|וכן בעל המאור חילק שמדעת המתחייב כשר ושלא מדעתו פסול|כן}}. | |||
@ הפסול הוא אפילו על שטרות, וכל מה ששטר מועיל הוא רק מדרבנן {{מקור|רמב"ם, אך רש"י רמב"ן ור"ת סוברים ששטר כשר מדאורייתא. הביאם הקצוה"ח כח-ו|כן}}. וביארו האחרונים שכל דבריו הם רק אם אין העדים קיימים, אך אם הם קיימים וראויים להעיד בבית דין - השטר כשר {{מקור|לחם משנה ותומים|כן}}. | |||
@ '''יש עוד שיטה''' של הבכור שור (דברים יט טו) שלא מוזכרת במקנה שהמיעוט ולא ע"פ כתבן הוא דוקא אם כל עד כתב עדות בנפרד ומסר לב"ד, אבל אם שניים כתבו עדותם בשטר אחד, וחתמו שכך וכך היה, מקבלים דבריהם אפילו בשטר, אפילו אם הם שלחו את העדות לב"ד. וז"ל: "על פי שני עדים. על פיהם ולא על פי כתבם, שיכתוב עדותו בשטר, אבל כששניהם כותבים שטר אחד ומכוונים דבריהם הוה כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי". | |||
'''פסק בית דין''' כשר ובית דין אחר יכולים לדון על פיו אע"פ שהוא כתב. ובטעם לזה יש שהסבירו שפסק בית דין אינו עדות, ולכן לא שייך בו "מפיהם ולא מפי כתבם" {{מקור|תוס'|כן}}, ויש אומרים שכיוון שכאשר באו בעלי הדין לבית הדין הסכימו שבית דין יכתבו את הפסק, נחשב שנכתב מרצונם, וכשר {{מקור|חתם סופר, וספר המקנה יט-א הביאו וחולק עליו|כן}}. | |||
'''פסק בית דין''' כשר ובית דין אחר יכולים לדון על פיו אע"פ שהוא כתב. ובטעם לזה יש שהסבירו שפסק בית דין אינו עדות, ולכן לא שייך בו "מפיהם ולא מפי כתבם" {{מקור| | |||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין | * [[אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]] | ||
* [[עדים]] | |||
* [[פסולי עדות]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:סדרי הדיון]] | [[קטגוריה:סדרי הדיון]] | ||
גרסה אחרונה מ־15:39, 3 בספטמבר 2018
|
|
הגדרה[עריכה]
עדות מתוך הכתב פסולה (הוזכר בגיטין עא. ויבמות לא:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה יט).
לדוגמא, אילם לא יכול להעיד ע"י כתיבה (גיטין עא.).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מהפסוק בעדות "על פי" - מפיהם ולא מפי כתבם. ודנו המפרשים לאיזה פסוק הכוונה (ספר המקנה יט-א ד"ה בפר'):
- "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" (דברים יט-טו. כך כתב רש"י על החומש שם).
- "על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת" (דברים יז-ו. כך כתב רש"י גיטין עא. ד"ה מפיהם, אמנם ספר המקנה שם כתב שיש לגרוס בו "על פי שני עדים").
פרטי הדין[עריכה]
בפירוש הדין - מתי העדות פסולה ומתי כשרה - מצאנו חמש דעות בראשונים (וספר המקנה יט-ה ליקטם):
- הפסול הוא כשהעדים שולחים את העדות באיגרת לבית דין. אך אם הם מביאים את הכתב לבין דין ואומרים שזוהי עדותם - עדותם כשרה (רש"י דברים יט-טו, וכן ביאר ספר המקנה שם אות ב בדעת הריטב"א מכות ו ד"ה שלא).
- הפסול הוא כשהעדים לא זוכרים את העדות ומעידים בבית דין רק לפי מה שרואים בכתב שכתבו. אך כשזוכרים את העדות ושולחים אותה בכתב לבית דין - עדותם כשרה (שיטה מקובצת כתובות כ).
- הפסול הוא רק כשהעד אילם, אך עד שיכול לדבר וכתב את עדותו - עדותו כשרה (ר"ת, דן בזה הקצוה"ח מו-יט בתחילתו. ואין חילוק בין אם כותב עדות ובין אם כותב שטר: אילם פסול תמיד, ומי שיכול לדבר כשר תמיד). אמנם יש אומרים שכל מה שהתיר ר"ת הוא רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות (מרדכי, שו"ת הרמ"א יב). ויש אומרים שהתיר רק כשלא צריך להעיד בפני הבעל דין (תומים).
- הפסול הוא בעדות, אך שטר כשר (תוס' כתובות כ. ד"ה ורבי, שו"ע ושאר פוסקים, דן בזה הקצוה"ח מו-יט בתחילתו. ואין חילוק בין אילם למי שיכול לדבר: עדות פסולה תמיד ושטר כשר תמיד). בהגדרת החילוק בין עדות לשטר יש שלוש שיטות (בתוס' שם): [א] שטר הוא בשני עדים ועדות היא בעד אחד, [ב] שטר הוא בלשון שטר ועדות היא בלשון זכרון דברים, [ג] שטר הוא כשהמתחייב הסכים שיכתבוהו ועדות היא כשנכתבה שלא מדעת המתחייב (וכן בעל המאור חילק שמדעת המתחייב כשר ושלא מדעתו פסול).
- הפסול הוא אפילו על שטרות, וכל מה ששטר מועיל הוא רק מדרבנן (רמב"ם, אך רש"י רמב"ן ור"ת סוברים ששטר כשר מדאורייתא. הביאם הקצוה"ח כח-ו). וביארו האחרונים שכל דבריו הם רק אם אין העדים קיימים, אך אם הם קיימים וראויים להעיד בבית דין - השטר כשר (לחם משנה ותומים).
- יש עוד שיטה של הבכור שור (דברים יט טו) שלא מוזכרת במקנה שהמיעוט ולא ע"פ כתבן הוא דוקא אם כל עד כתב עדות בנפרד ומסר לב"ד, אבל אם שניים כתבו עדותם בשטר אחד, וחתמו שכך וכך היה, מקבלים דבריהם אפילו בשטר, אפילו אם הם שלחו את העדות לב"ד. וז"ל: "על פי שני עדים. על פיהם ולא על פי כתבם, שיכתוב עדותו בשטר, אבל כששניהם כותבים שטר אחד ומכוונים דבריהם הוה כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי".
פסק בית דין כשר ובית דין אחר יכולים לדון על פיו אע"פ שהוא כתב. ובטעם לזה יש שהסבירו שפסק בית דין אינו עדות, ולכן לא שייך בו "מפיהם ולא מפי כתבם" (תוס'), ויש אומרים שכיוון שכאשר באו בעלי הדין לבית הדין הסכימו שבית דין יכתבו את הפסק, נחשב שנכתב מרצונם, וכשר (חתם סופר, וספר המקנה יט-א הביאו וחולק עליו).