חמץ משש שעות ולמעלה: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | |||
'''חמץ בערב פסח משש שעות ולמעלה - אינו ברשותו של אדם, ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו להתחייב עליו''' {{מקור|פסחים ו: ורש"י ד"ה דאמר|כן}}. | '''חמץ בערב פסח משש שעות ולמעלה - אינו ברשותו של אדם, ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו להתחייב עליו''' {{מקור|פסחים ו: ורש"י ד"ה דאמר|כן}}. | ||
גרסה אחרונה מ־11:54, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
חמץ בערב פסח משש שעות ולמעלה - אינו ברשותו של אדם, ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו להתחייב עליו (פסחים ו: ורש"י ד"ה דאמר).
לדוגמא, משש שעות ולמעלה אינו יכול לבטל את חמצו, משום שכבר אינו ברשותו (פסחים ו:).
מקור וטעם[עריכה]
הטעם שאינו ברשותו הוא שהרי אסור בהנאה (רש"י בבא קמא כט: ד"ה משש).
הטעם שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו הוא שהאדם רוצה בקיומו של החמץ (ליקוטי הרמב"ן, הובא בשיטה מקובצת פסחים (ר' יהודה גרשוני) ו: ד"ה עשאן הכתוב).
במהות הדין יש לחקור האם החמץ אסור בהנאה ואע"פ שאינו ברשותו עובר עליו בבל יראה, או שלעניין בל יראה נחשב כאילו אינו אסור בהנאה, וברשותו (המידות לחקר ההלכה ו-ט).
בהגדרת "אינו ברשותו" רש"י כתב שאינו שלו (פסחים ו: ד"ה דלאו), אך דין זה תלוי במחלוקת הראשונים והאחרונים האם איסורי הנאה שייכים לאדם, שיש דעות שהם כן שלו, ורק לא נחשבים ברשותו (בשליטתו)[1].
פרטי הדין[עריכה]
חמץ של איסורי הנאה, כגון כלאי הכרם, שגם לולא דין החמץ, לא היה ברשותו - הסתפק התשובה מאהבה האם עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו (ח"א קצט, הובא בשיטה מקובצת פסחים (ר' יהודה גרשוני) ו: ד"ה עשאן הכתוב).
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הארכנו במחלוקת זו, בשיטות השונות, בחילוקים ובנפק"מ בערך בעלות באיסורי הנאה בסעיף "מקור וטעם".