ספק רשות היחיד, טמא: הבדלים בין גרסאות בדף

מי שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא כשהיה ברשות היחיד, וניתן לשואלו על כך, כי יש בו דעת, אלא שבמקרה זה אין הוא יודע אם הוא אכן נטמא או לא - ספקו טמא.דבר המוטל בספק אם הוא נטמא, ולא ניתן לשואלו על כך, מפני שאין בו דעת - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד, ולא אמרו חכמים "ספק רשות היחיד - טמא", אלא במקרה שהדבר שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא הוא דבר "שיש בו דעת להישאל", כלומר, שאם שואלים אותו אם הוא נגע בטומאה מסויימת, הוא יודע להשיב: "כן" או: "לא" או: "איני יודע", וכשאומר: "איני יודע" - ספקו טמא. אבל אם אין בו דעת להישאל - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד<ref> זאת למדים מסוטה, שאסורה לבעלה מספק, כמו שאמרו בגמרא (סוטה כח, א): "מה תלמוד לומר [בסוטה] 'והיא נטמאה'~, 'והיא לא נטמאה'~? אם נטמאה, למה שותה? אם לא נטמאה, למה משקה? מגיד לך הכתוב, שהספק אסורה. מכאן אתה דן [קל וחומר] לשרץ [היינו לכל טומאה]: ומה סוטה, שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון, עשה בה ספק כוודאי; שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון, אינו דין שיעשה בו ספק כוודאי?! וממקום שבאת [הואיל ואין למדים דין ספק טומאה אלא מסוטה, הרי ממקום זה חוזרים ולמדים]: מה סוטה רשות היחיד [שהרי נסתרה], אף שרץ רשות היחיד; ומה סוטה דבר שיש בו דעת להישאל [שיש בה דעת להישאל אם נטמאה], אף שרץ דבר שיש בו דעת להישאל. מכאן אמרו: דבר שיש בו דעת להישאל - ברשות היחיד ספקו טמא, ברשות הרבים ספקו טהור; ושאין בו דעת להישאל - בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ספקו טהור".</ref>.לכן, למשל: חרש, שוטה או קטן שנמצאו ברשות היחיד במקום שיש בו טומאה, וישנו ספק אם נגעו בטומאה ונטמאו או לא - הרי אלו טהורים, לפי שאין בהם דעת להישאל, וכל שאין בו דעת להישאל, ספקו טהור אפילו ברשות היחיד.כמו כן: חמור העומד בין הקברות, ויש ספק שמא נכנס במקום הטומאה ונטמאו שם כליו {{מקור|המרדעת והאוכף|כן}} על ידי שנגעו בקבר או האהילו עליו - כליו טהורים, לפי שאין בחמור ובכליו דעת להישאל.

==הערות שוליים==

<references />

[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]