ייעוד: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ייעוד''' הוא דין מקראי שמשמעו כי מי שברשותו [[אמה עבריה]], שהיא בת הנמכרת על ידי אביה לעבוד ברשות הקונה, בעודה קטנה, מצווה עליו להתחתן עימה, על ידי שמייעדה ומייחדה לאישות. | '''ייעוד''' הוא דין מקראי שמשמעו כי מי שברשותו [[אמה עבריה]], שהיא בת הנמכרת על ידי אביה לעבוד ברשות הקונה, בעודה קטנה, מצווה עליו להתחתן עימה, על ידי שמייעדה ומייחדה לאישות. | ||
==כיצד מייעד== | ==כיצד מייעד== | ||
הייעוד [[חלות|חל]] על ידי שאומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי, והחל מהייעוד, היא נעשית אשתו לכל דבר | הייעוד [[חלות|חל]] על ידי שאומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי, והחל מהייעוד, היא נעשית אשתו לכל דבר ועליו להתנהג עימה כאשה ולא כעובדת. | ||
==במה מייעד== | ==במה מייעד== | ||
המעות הראשונות שנתן לאביה כדי לקנותה לשפחה – נהפכים למפרע למעות קידושין. לפי דעתו של [[רבי יוסי ברבי יהודה]], הקידושין נעשים בחוב המעות שנותר מתוך המעות הראשונות, המחייב אותה להשלים את העבודה שנתן לאביה, ולכן דווקא אם מתוך שש השנים שנמכרה נותר זמן עבודה השווה [[פרוטה]], היא מקודשת.<ref>קידושין י"ט ע"ב</ref> לפי דעת חכמים, המעות הראשונות נהפכות למפרע למעות קידושין, ולכן אם הלך האב וקידש את בתו לאחר שמכר אותה לאמה עבריה, יכול עדיין האדון לקיים בה את מצוות ייעוד, שכן בכך הוא מברר למפרע שהמעות הראשונות ניתנו לקידושין על ידו, ולא יכול היה השני לקדשה. בגמרא גם ישנה דעה אחרת, האומרת כי למרות זאת יש צורך שישאר בזמן שנשאר עליה לעבוד, שווי של שווה פרוטה, שכן נלמד מהפסוק "והפדה". | |||
==למי מייעד== | ==למי מייעד== | ||
התורה דורשת שאמה עבריה תמכר רק למי שיכול לקיים בה את מצוות ייעוד; הוא – או לחלופין בנו, ולכן אינו יכול למוכרה למי שאינה יכול להנשא עימו, כמו לבנו (שהוא אחיה) שאינו יכול להנשא עימה, לא הוא שהוא אחיה ולא בנו שהיא אחות אביו. אך דין זה תקף רק באופן שאין קרובים אלו יכולים להנשא עימה בשום אופן, וגם אם קידשו אותה אין חלים עליה קידושין. לעומת זאת, מותר למוכרה למי שהיא יכולה להנשא עימו באיסור, כמו אלמנה לכוהן גדול, שהאיסור הוא איסור לאו ולא איסור כרת, וכאשר הוא מקדש אותה תופסין הקידושין וחלין עליה. | התורה דורשת שאמה עבריה תמכר רק למי שיכול לקיים בה את מצוות ייעוד; הוא – או לחלופין בנו, ולכן אינו יכול למוכרה למי שאינה יכול להנשא עימו, כמו לבנו (שהוא אחיה) שאינו יכול להנשא עימה, לא הוא שהוא אחיה ולא בנו שהיא אחות אביו. אך דין זה תקף רק באופן שאין קרובים אלו יכולים להנשא עימה בשום אופן, וגם אם קידשו אותה אין חלים עליה קידושין. לעומת זאת, מותר למוכרה למי שהיא יכולה להנשא עימו באיסור, כמו אלמנה לכוהן גדול, שהאיסור הוא איסור לאו ולא איסור כרת, וכאשר הוא מקדש אותה תופסין הקידושין וחלין עליה. | ||
גרסה אחרונה מ־23:27, 6 בדצמבר 2021
|
|
ייעוד הוא דין מקראי שמשמעו כי מי שברשותו אמה עבריה, שהיא בת הנמכרת על ידי אביה לעבוד ברשות הקונה, בעודה קטנה, מצווה עליו להתחתן עימה, על ידי שמייעדה ומייחדה לאישות.
כיצד מייעד[עריכה]
הייעוד חל על ידי שאומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי, והחל מהייעוד, היא נעשית אשתו לכל דבר ועליו להתנהג עימה כאשה ולא כעובדת.
במה מייעד[עריכה]
המעות הראשונות שנתן לאביה כדי לקנותה לשפחה – נהפכים למפרע למעות קידושין. לפי דעתו של רבי יוסי ברבי יהודה, הקידושין נעשים בחוב המעות שנותר מתוך המעות הראשונות, המחייב אותה להשלים את העבודה שנתן לאביה, ולכן דווקא אם מתוך שש השנים שנמכרה נותר זמן עבודה השווה פרוטה, היא מקודשת.[1] לפי דעת חכמים, המעות הראשונות נהפכות למפרע למעות קידושין, ולכן אם הלך האב וקידש את בתו לאחר שמכר אותה לאמה עבריה, יכול עדיין האדון לקיים בה את מצוות ייעוד, שכן בכך הוא מברר למפרע שהמעות הראשונות ניתנו לקידושין על ידו, ולא יכול היה השני לקדשה. בגמרא גם ישנה דעה אחרת, האומרת כי למרות זאת יש צורך שישאר בזמן שנשאר עליה לעבוד, שווי של שווה פרוטה, שכן נלמד מהפסוק "והפדה".
למי מייעד[עריכה]
התורה דורשת שאמה עבריה תמכר רק למי שיכול לקיים בה את מצוות ייעוד; הוא – או לחלופין בנו, ולכן אינו יכול למוכרה למי שאינה יכול להנשא עימו, כמו לבנו (שהוא אחיה) שאינו יכול להנשא עימה, לא הוא שהוא אחיה ולא בנו שהיא אחות אביו. אך דין זה תקף רק באופן שאין קרובים אלו יכולים להנשא עימה בשום אופן, וגם אם קידשו אותה אין חלים עליה קידושין. לעומת זאת, מותר למוכרה למי שהיא יכולה להנשא עימו באיסור, כמו אלמנה לכוהן גדול, שהאיסור הוא איסור לאו ולא איסור כרת, וכאשר הוא מקדש אותה תופסין הקידושין וחלין עליה.
הערות שוליים
- ↑ קידושין י"ט ע"ב