רבי ישכר דב רוקח (הראשון): הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי ישכר דב רוקח''' (הראשון) (מכונה '''מהרי"ד''') היה ה[[אדמו"ר]] השלישי בשושלת אדמו"רי [[חסידות בעלז|בעלז]]. | '''רבי ישכר דב רוקח''' (הראשון) (מכונה '''מהרי"ד''') היה ה[[אדמו"ר]] השלישי בשושלת אדמו"רי [[חסידות בעלז|בעלז]]. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נולד בבעלז בשנת תרי" | נולד בבעלז בשנת תרי"א לאביו [[רבי יהושע רוקח]]- רב העיירה והאדמו"ר השני (בנו של מייסד השושלת [[רבי שלום רוקח]]) ואמו רבקה מרים, נינת [[רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא]]. מילדותו הצטיין בפקחות, ודבק באביו שלמדו דרכי לימוד תורה וחסידות. בשהת תרכ"ח, בהיותו בן 17, נשא את בתיה רוחמה טברסקי, נכדת [[רבי אהרן טברסקי]] מ[[חסידות טשרנוביל|טשרנוביל]] (בת [[רבי זושא טברסקי]]). לאחר נישואיו עבר להתגורר בחצר האדמו"ר מטשרנוביל, והושפע רבות גם ממנו. בטשרנוביל המשיך לשקוד על התורה, וחסה בצל ר' אהרן במשך ארבע שנים. לאחר פטירתו, נשאר שש שנים נוספות תחת הנהגת חמיו ר' זושא, ובסביבות שנת תרל"ו חזר לבעלז. בשנת תרנ"ד נפטר אביו, והוא התמנה תחתיו לכהן כרב העיר וכאדמו"ר. הוא המשיך את דרכו של אביו במלחמתו במשכילים, וכאביו אף הוא הפך לאחד ממנהיגי יהדות גליציה. בייחוד פעל לביטול הגזירה המחייבת רבנים לרכוש השכלה כללית. כמו כן, היה מראשי הלוחמים בתנועה הציונית, ודחה כל אפשרות לפעול דרכה. כמו כן ייסד בתי מדרשות ותלמודי תורה, וחיזק את ארגון "מחזיקי הדת" שייסד אביו. בימיו גדלה חסידות בעלז, וחסידים רבים מרומניה, צ'כיה והונגריה החלו לנהור אליו. | ||
בזמן מלחמת העולם הראשונה נאלף לגלות מבית, והשתקע בראצפערט שבהונגריה, בה היו לו חסידים רבים. הוא הציל את יהודי העיר מפרעות של חיילים השבים מהמלחמה בזכות גבורתו ואומץ לבו, וכן פעל לשחרר יהודים רבים מחובת המלחמה. בשנת תרע"ח עבר למונקאטש, אולם נאלץ לעזוב אותה בשל מחלוקת שפרצה בינו לבין [[רבי חיים אלעזר שפירא]]- רב העיר והאדמו"ר, והוא שב לגליציה. ביתו שבבעלז נהרס במלחמה, ולכן התיישב בהולשיץ, ושב לבעלז רק לאחר שביתו שופץ, בשנת תרפ"ה. | בזמן מלחמת העולם הראשונה נאלף לגלות מבית, והשתקע בראצפערט שבהונגריה, בה היו לו חסידים רבים. הוא הציל את יהודי העיר מפרעות של חיילים השבים מהמלחמה בזכות גבורתו ואומץ לבו, וכן פעל לשחרר יהודים רבים מחובת המלחמה. בשנת תרע"ח עבר למונקאטש, אולם נאלץ לעזוב אותה בשל מחלוקת שפרצה בינו לבין [[רבי חיים אלעזר שפירא]]- רב העיר והאדמו"ר, והוא שב לגליציה. ביתו שבבעלז נהרס במלחמה, ולכן התיישב בהולשיץ, ושב לבעלז רק לאחר שביתו שופץ, בשנת תרפ"ה. | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
אשת נעוריו נפטרה בצעירותה בהשאירה בן אחד, ולאחר כמה שנים נשא את חיה דבורה בת ר' שמואל מברעזנא (שהיה נינו של ר' אהרן מטשרנוביל), וממנה נולדו לו עוד שלושה בנים ושלוש בנות. | אשת נעוריו נפטרה בצעירותה בהשאירה בן אחד, ולאחר כמה שנים נשא את חיה דבורה בת ר' שמואל מברעזנא (שהיה נינו של ר' אהרן מטשרנוביל), וממנה נולדו לו עוד שלושה בנים ושלוש בנות. | ||
נפטר ממחלה בכ" | נפטר ממחלה בכ"ב ב[[חשוון]] תרפ"ז ונקבר בבעלז סמוך לאביו וסבו. | ||
התכתב עם גדולי דורו, שהעריכוהו מאד כגדול בתורה וצדיק. מעט מתשובותיו בהלכה שרדו, וחלקן הודפסו בתוך ספר "שם הכהן". | התכתב עם גדולי דורו, שהעריכוהו מאד כגדול בתורה וצדיק. מעט מתשובותיו בהלכה שרדו, וחלקן הודפסו בתוך ספר "שם הכהן". חלק מאגרותיו וכתבי ידו נדפסו בקובץ הזכרון '''אגרא דבי הילולי''', הכולל גם סיפורים והנהגות. | ||
בנו בכורו, [[רבי אהרן רוקח]], המשיכו באדמו"רות. | בנו בכורו, [[רבי אהרן רוקח]], המשיכו באדמו"רות. | ||
גרסה אחרונה מ־05:29, 19 בדצמבר 2023
|
|
רבי ישכר דב רוקח (הראשון) (מכונה מהרי"ד) היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי בעלז.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בבעלז בשנת תרי"א לאביו רבי יהושע רוקח- רב העיירה והאדמו"ר השני (בנו של מייסד השושלת רבי שלום רוקח) ואמו רבקה מרים, נינת רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. מילדותו הצטיין בפקחות, ודבק באביו שלמדו דרכי לימוד תורה וחסידות. בשהת תרכ"ח, בהיותו בן 17, נשא את בתיה רוחמה טברסקי, נכדת רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל (בת רבי זושא טברסקי). לאחר נישואיו עבר להתגורר בחצר האדמו"ר מטשרנוביל, והושפע רבות גם ממנו. בטשרנוביל המשיך לשקוד על התורה, וחסה בצל ר' אהרן במשך ארבע שנים. לאחר פטירתו, נשאר שש שנים נוספות תחת הנהגת חמיו ר' זושא, ובסביבות שנת תרל"ו חזר לבעלז. בשנת תרנ"ד נפטר אביו, והוא התמנה תחתיו לכהן כרב העיר וכאדמו"ר. הוא המשיך את דרכו של אביו במלחמתו במשכילים, וכאביו אף הוא הפך לאחד ממנהיגי יהדות גליציה. בייחוד פעל לביטול הגזירה המחייבת רבנים לרכוש השכלה כללית. כמו כן, היה מראשי הלוחמים בתנועה הציונית, ודחה כל אפשרות לפעול דרכה. כמו כן ייסד בתי מדרשות ותלמודי תורה, וחיזק את ארגון "מחזיקי הדת" שייסד אביו. בימיו גדלה חסידות בעלז, וחסידים רבים מרומניה, צ'כיה והונגריה החלו לנהור אליו.
בזמן מלחמת העולם הראשונה נאלף לגלות מבית, והשתקע בראצפערט שבהונגריה, בה היו לו חסידים רבים. הוא הציל את יהודי העיר מפרעות של חיילים השבים מהמלחמה בזכות גבורתו ואומץ לבו, וכן פעל לשחרר יהודים רבים מחובת המלחמה. בשנת תרע"ח עבר למונקאטש, אולם נאלץ לעזוב אותה בשל מחלוקת שפרצה בינו לבין רבי חיים אלעזר שפירא- רב העיר והאדמו"ר, והוא שב לגליציה. ביתו שבבעלז נהרס במלחמה, ולכן התיישב בהולשיץ, ושב לבעלז רק לאחר שביתו שופץ, בשנת תרפ"ה.
אשת נעוריו נפטרה בצעירותה בהשאירה בן אחד, ולאחר כמה שנים נשא את חיה דבורה בת ר' שמואל מברעזנא (שהיה נינו של ר' אהרן מטשרנוביל), וממנה נולדו לו עוד שלושה בנים ושלוש בנות.
נפטר ממחלה בכ"ב בחשוון תרפ"ז ונקבר בבעלז סמוך לאביו וסבו.
התכתב עם גדולי דורו, שהעריכוהו מאד כגדול בתורה וצדיק. מעט מתשובותיו בהלכה שרדו, וחלקן הודפסו בתוך ספר "שם הכהן". חלק מאגרותיו וכתבי ידו נדפסו בקובץ הזכרון אגרא דבי הילולי, הכולל גם סיפורים והנהגות.
בנו בכורו, רבי אהרן רוקח, המשיכו באדמו"רות.
| תקופת חייו של רבי ישכר דב רוקח (הראשון) על ציר הזמן |
|---|
 |
| הקודם: רבי יהושע רוקח |
אדמו"רי בעלז | הבא: רבי אהרן רוקח |