רבי יחיאל מפאריז: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
נולד בעיירה ביאו בצרפת. למד אצל [[רבי יצחק שירליאון]] בפאריז, ולאחר פטירתו בשנת ד'תתקפ"ד עמד בראשות ישיבתו. בין תלמידיו נמנה [[רבנו פרץ]]. הוא נחשב לאחד מגדולי דורו בצרפת. חיבר תוספות על התלמוד שהובאו כמה פעמים בדברי ה[[ראשונים]], וכן הוא מוזכר ב[[תוספות]] שלנו. פסקיו הובאו בספרי הראשונים שבאו אחריו, וביחוד בספר "ארחות חיים" ל[[רבי אהרן הכהן מלוניל]], שמכנה אותו "מורי" או "החסיד". פירושיו לתורה הובאו בחיבור "דעת זקנים" המלקט את פירושי בעלי התוספות. | נולד בעיירה ביאו בצרפת. למד אצל [[רבי יצחק שירליאון]] בפאריז, ולאחר פטירתו בשנת ד'תתקפ"ד עמד בראשות ישיבתו. בין תלמידיו נמנה [[רבנו פרץ]]. הוא נחשב לאחד מגדולי דורו בצרפת. חיבר תוספות על התלמוד שהובאו כמה פעמים בדברי ה[[ראשונים]], וכן הוא מוזכר ב[[תוספות]] שלנו. פסקיו הובאו בספרי הראשונים שבאו אחריו, וביחוד בספר "ארחות חיים" ל[[רבי אהרן הכהן מלוניל]], שמכנה אותו "מורי" או "החסיד". פירושיו לתורה הובאו בחיבור "דעת זקנים" המלקט את פירושי בעלי התוספות. | ||
בימיו פנה המומר | בימיו פנה המומר ניקולאי לאפיפיור גריגורי התשיעי בטענה כי בתלמוד ישנם דברי חירוף כנגד ה[[נצרות]] ומייסדה. האפיפיור פנה למלכי ארצות אירופה וציווה עליהם לבער את התלמוד ממדינותיהם. רבי יחיאל הוזמן על ידי מלך צרפת לודוויג התשיעי, יחד עם עוד חכמים, על מנת להשיב טענותיו של המומר. ויכוח זה, שארע בשנת ה' אלפים, הונצח בחוברת "'''ויכוח רבינו יחיאל מפאריס'''". אחת הטענות המרכזיות המועלות בויכוח היא, כי [[ישו]] המוזכר בתלמוד ובתוספתא איננו מחולל הנצרות אלא אדם אחר. למרות נצחונו בויכוח, לאחר ארבע שנים נגזרה בצרפת שריפת התלמוד, ובפאריז עצמה נשרפו 24 קרונות מלאים בספרי תלמוד וספרים קודש נוספים, בערב שבת [[פרשת חוקת]], שנת ד'. יום זה נקבע כיום צום בצרפת ובאשכנז, ונכתבו עליו קינות, שהמפורסמת שבהן היא קינתו של ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] "שאלי שרופה באש". | ||
למרות שריפת התלמוד המשיך ר' יחיאל ללמד את תלמידיו בישיבתו, אולם עקב הצרות הרבות החליט להעלות את ישיבתו ל[[ארץ ישראל]]. הוא התיישב ב[[עכו]] בסביבות שנת י', שם חי עד לפטירתו בשנת כ"ח. הוא נקבר למרגלות [[הר הכרמל]], באיזור [[חיפה]]. | למרות שריפת התלמוד המשיך ר' יחיאל ללמד את תלמידיו בישיבתו, אולם עקב הצרות הרבות החליט להעלות את ישיבתו ל[[ארץ ישראל]]. הוא התיישב ב[[עכו]] בסביבות שנת י', שם חי עד לפטירתו בשנת כ"ח. הוא נקבר למרגלות [[הר הכרמל]], באיזור [[חיפה]]. | ||
חתנו ותלמידו היה [[רבי יצחק מקורביל]], בעל ה[[סמ"ק]]. | |||
{{מיון רגיל:יחיאל מפראיז}} | {{מיון רגיל:יחיאל מפראיז}} | ||
גרסה אחרונה מ־21:36, 14 במאי 2015
|
|
רבי יחיאל ב"ר יוסף מפאריז היה מגדולי בעלי התוספות. חי בסוף האלף החמישי ותחילת האלף השישי.
נולד בעיירה ביאו בצרפת. למד אצל רבי יצחק שירליאון בפאריז, ולאחר פטירתו בשנת ד'תתקפ"ד עמד בראשות ישיבתו. בין תלמידיו נמנה רבנו פרץ. הוא נחשב לאחד מגדולי דורו בצרפת. חיבר תוספות על התלמוד שהובאו כמה פעמים בדברי הראשונים, וכן הוא מוזכר בתוספות שלנו. פסקיו הובאו בספרי הראשונים שבאו אחריו, וביחוד בספר "ארחות חיים" לרבי אהרן הכהן מלוניל, שמכנה אותו "מורי" או "החסיד". פירושיו לתורה הובאו בחיבור "דעת זקנים" המלקט את פירושי בעלי התוספות.
בימיו פנה המומר ניקולאי לאפיפיור גריגורי התשיעי בטענה כי בתלמוד ישנם דברי חירוף כנגד הנצרות ומייסדה. האפיפיור פנה למלכי ארצות אירופה וציווה עליהם לבער את התלמוד ממדינותיהם. רבי יחיאל הוזמן על ידי מלך צרפת לודוויג התשיעי, יחד עם עוד חכמים, על מנת להשיב טענותיו של המומר. ויכוח זה, שארע בשנת ה' אלפים, הונצח בחוברת "ויכוח רבינו יחיאל מפאריס". אחת הטענות המרכזיות המועלות בויכוח היא, כי ישו המוזכר בתלמוד ובתוספתא איננו מחולל הנצרות אלא אדם אחר. למרות נצחונו בויכוח, לאחר ארבע שנים נגזרה בצרפת שריפת התלמוד, ובפאריז עצמה נשרפו 24 קרונות מלאים בספרי תלמוד וספרים קודש נוספים, בערב שבת פרשת חוקת, שנת ד'. יום זה נקבע כיום צום בצרפת ובאשכנז, ונכתבו עליו קינות, שהמפורסמת שבהן היא קינתו של המהר"ם מרוטנבורג "שאלי שרופה באש".
למרות שריפת התלמוד המשיך ר' יחיאל ללמד את תלמידיו בישיבתו, אולם עקב הצרות הרבות החליט להעלות את ישיבתו לארץ ישראל. הוא התיישב בעכו בסביבות שנת י', שם חי עד לפטירתו בשנת כ"ח. הוא נקבר למרגלות הר הכרמל, באיזור חיפה.
חתנו ותלמידו היה רבי יצחק מקורביל, בעל הסמ"ק.