שפת סימנים: הבדלים בין גרסאות בדף
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
*רומז ונרמז | *רומז ונרמז | ||
<noinclude> | <noinclude> | ||
ראה תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ה עמוד ב | ראה תלמוד בבלי מסכת <makor>בבלי חגיגה דף ה עמוד ב</makor> | ||
"רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. אחוי ליה: ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה, במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו". | "רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. אחוי ליה: ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה, במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו". | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
יוצא שהיתה מעין שפת סימנים מקובלת שנחשבה כחכמה, שמי שמשתמש בה ואינו בקי בה נחשב יהיר. | יוצא שהיתה מעין שפת סימנים מקובלת שנחשבה כחכמה, שמי שמשתמש בה ואינו בקי בה נחשב יהיר. | ||
וכן ברכות מו: שואל רב ששת את ריש גלותא מה עושים הפרסיים בסעודה כשרוצים לדבר זה עם זה (לפי נימוסיהם שיושבים בסדר שונה משל חכמי ישראל), עונה לו שהם "מחוי במחוג", כלומר מראים בידיהם ובאצבעותיהם ברמיזה" (רש"י). | וכן <makor>בבלי ברכות מו: שואל רב</makor> ששת את ריש גלותא מה עושים הפרסיים בסעודה כשרוצים לדבר זה עם זה (לפי נימוסיהם שיושבים בסדר שונה משל חכמי ישראל), עונה לו שהם "מחוי במחוג", כלומר מראים בידיהם ובאצבעותיהם ברמיזה" (רש"י). | ||
</noinclude> | </noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־14:08, 6 במאי 2009
|
|
תזאורוס לוגי[עריכה]
- מחוי במחוג
- רומז ונרמז
ראה תלמוד בבלי מסכת בבלי חגיגה דף ה עמוד ב
"רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. אחוי ליה: ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה, במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו".
תרגום: ריב"ח הוה עומד בבית הקיסר. סימן לו אותו מין (נוצרי) "עם שהחזיר אדונו את פניו ממנו". סימן לו: "ידו נטויה עלינו". אמר הקיסר לר"י: "מה סימן לך?" - "עם שהחזיר אדונו פניו ממנו, ואני סימנתי לו: ידו נטויה עלינו". אמרו לו לאותו המין: "מה סימנת לו?" - "עם שהחזיר אדונו פניו ממנו". - "ומה סימן לך?" - "לא יודע". אמרו: "אדם שאינו יודע מה מסמנים לו, יסמן לפני המלך?" הוציאוהו והרגוהו.
יוצא שהיתה מעין שפת סימנים מקובלת שנחשבה כחכמה, שמי שמשתמש בה ואינו בקי בה נחשב יהיר.
וכן בבלי ברכות מו: שואל רב ששת את ריש גלותא מה עושים הפרסיים בסעודה כשרוצים לדבר זה עם זה (לפי נימוסיהם שיושבים בסדר שונה משל חכמי ישראל), עונה לו שהם "מחוי במחוג", כלומר מראים בידיהם ובאצבעותיהם ברמיזה" (רש"י).