מיקרופדיה תלמודית:איפה ואיפה: הבדלים בין גרסאות בדף
Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.) |
Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מיקרופדיה תלמודית}} | {{מיקרופדיה תלמודית}} | ||
'''הגדרה'''<ref>א טור' תשלה – תשלו.</ref> | |||
- האיסור להשהות ברשותו מידה שאינה מדוייקת. | |||
==האיסור ומקורו== | |||
== | ===הלאוין=== | ||
אסור להשהות ברשותו מידה שאינה מדוייקת; וכל מי שמשהה בביתו או בחנותו מידה חסרה או משקל חסר, או מידה ומשקל יתירים, עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה (דברים כה יד). | |||
איסור זה נמנה בין הלאוין (רמב"ם ספר המצות לא תעשה רעב; סמ"ג לאוין קנב; חינוך תרב). | |||
יש אומרים שמה שנאמר''':''' לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה (דברים כה יג), אינה אזהרה נוספת לעבור על האיסור בשני לאוין, אלא פסוק זה בא להשלים דיני המצוה עד שיתפרשו שני השיעורים של מדידה ומשקל (רמב"ם ספר המצוות שם); ויש שמונים אותם לשני לאוין (מנין המצות לבעל הלכות גדולות רעו ורעז)<ref>וראה ביאור רבי ירוחם פרלא לספר המצות לרב סעדיה גאון קמא וקמב, שדעתו שיחוד הלאוין הוא לא על אבן לחוד ועל איפה לחוד, אלא על כיסך וביתך.</ref>. | |||
המשקר במידות ומשקלות, הרי זה מחלל את השם, שנאמר: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה (ויקרא יט לה), אם לדין הרי כבר אמור: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (שם טו), אלא מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עול ומחלל את השם (תורת כהנים קדושים פרק ח; סמ"ג לאוין קנב)<ref>וראה רוקח סי' שסו שאין מברכים על מצות מידות ומשקלות, כדין כל המצוות שאף בני נח הוזהרו עליו.</ref>. | |||
'''עשה בידים ''' | |||
' | אף אם עשה בידים מידה שאינה מכוונת - עובר משום לאו זה של לא יהיה לך וגו' (מהר"ם לובלין בבא מציעא סא ב ד"ה היינו גזל; מהר"ם שיף שם סא ב ד"ה לטומן)<ref>וראה במהר"ם שיף שם בפירוש הראשון, שכתב שאם עשה משקל חסר או יתר אינו עובר משום שהמוכר יבחין בכך, ורק אם הטמינם במלח כדי לעשות את המשקל קל יותר עובר משום שהמוכר לא לא יבחין בזה.</ref>. | ||
ויש מצדדים לומר שאם עשה בידים מידה או משקל חסרים עובר על לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא יט לה), כדרך שאמרו (בבא מציעא סא ב) במטמין משקלותיו במלח, שעובר עליו משעת עשייה (מנחת חינוך מצוה רנח ד). | |||
'''השהה בביתו''' | |||
באיסור זה הקפידה תורה על כל מי שמשהה מידה שאינה מכוונת בביתו, גם אם אינו לוקח ומוכר במידה זו, ואפילו עשה מהמידה עביט של מי רגלים אסור להשהותה בביתו (בבא בתרא פט ב), שמא יבוא מי שאינו יודע שהיא חסרה וימדוד בה (רמב"ם גנבה ז ג; טוש"ע חושן משפט רלא ג), או שמא ימדוד לו ערב שבת בין השמשות ולא ירגישו (יראים השלם ריח). ואפילו אין דעתו לשקול ולמדוד אלא לגוים אסור, שגם עליהם הזהירה תורה (יראים שם). | |||
ויש סוברים שלא אסרה תורה אלא כשעושה על מנת למדוד בה, אבל המשהה שלא לצורך מדידה אינו אסור אלא מדרבנן, שחששו שמא יבוא למדוד בה, ואף בעביט חששו כן שמא ירחצנו ויעביר טינופו וימדוד בו (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה שישהא וד"ה ואפילו; מנחת חינוך תרב ב, בדעת הרמב"ם). | |||
עבר והשהה מידות אלו ברשותו, אף על פי שעבר בלא תעשה אינו לוקה, לפי שהוא לאו שאין בו מעשה (רמב"ם שם; חינוך תרב), שהרי אינו עובר אלא על השהייה, ואין זו מעשה (רמב"ם שם; חינוך תרב)<ref>וראה במנחת חינוך רנח ב-ג, שכתב שאם עשה מידה שאינה מכוונת בידים אפשר שלוקה כיון שיש בזה מעשה.</ref>. | |||
'''איפה חסרה המותרת''' | |||
היו המידות והמשקלות של בני אותה העיר חתומים בחותם ידוע, ואותה המידה או המשקל החסרים שברשותו הם בלא חותם, הרי זה מותר להשהותם לשאר תשמישי הבית (בבא בתרא פט ב; רמב"ם גניבה ז ד; טוש"ע חו"מ רלא ג). | |||
גם אם באים הממונים של מלך לבדוק את המידות - אסור להשהות מידה שאינה נכונה (בבא בתרא שם), לפי שיש לחוש שמא ישקול בין השמשות בשעה שהכל טרודים ולא יראוהו, או שהלוקח בעצמו טרוד ולא יתן אל לבו והמוכר יבוא לרמותו (בבא בתרא שם, וברשב"ם ד"ה דמתרמי). | |||
יש מהאחרונים שכתב שבמקום שנהגו להשתמש בשני סוגי מידות גדולות וקטנות אין איסור להשתמש בהם, ובלבד שלא ישתמש בהם כדי לרמות ולהרויח, שלא יקנה בגדולה וימכור בקטנה (מלבי"ם כי תצא קסב). | |||
==הערות שוליים== | |||
== | |||
<references/> | <references/> | ||
גרסה אחרונה מ־09:54, 25 באוגוסט 2014
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - האיסור להשהות ברשותו מידה שאינה מדוייקת.
האיסור ומקורו
הלאוין
אסור להשהות ברשותו מידה שאינה מדוייקת; וכל מי שמשהה בביתו או בחנותו מידה חסרה או משקל חסר, או מידה ומשקל יתירים, עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה (דברים כה יד).
איסור זה נמנה בין הלאוין (רמב"ם ספר המצות לא תעשה רעב; סמ"ג לאוין קנב; חינוך תרב).
יש אומרים שמה שנאמר: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה (דברים כה יג), אינה אזהרה נוספת לעבור על האיסור בשני לאוין, אלא פסוק זה בא להשלים דיני המצוה עד שיתפרשו שני השיעורים של מדידה ומשקל (רמב"ם ספר המצוות שם); ויש שמונים אותם לשני לאוין (מנין המצות לבעל הלכות גדולות רעו ורעז)[2].
המשקר במידות ומשקלות, הרי זה מחלל את השם, שנאמר: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה (ויקרא יט לה), אם לדין הרי כבר אמור: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (שם טו), אלא מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עול ומחלל את השם (תורת כהנים קדושים פרק ח; סמ"ג לאוין קנב)[3].
עשה בידים
אף אם עשה בידים מידה שאינה מכוונת - עובר משום לאו זה של לא יהיה לך וגו' (מהר"ם לובלין בבא מציעא סא ב ד"ה היינו גזל; מהר"ם שיף שם סא ב ד"ה לטומן)[4].
ויש מצדדים לומר שאם עשה בידים מידה או משקל חסרים עובר על לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא יט לה), כדרך שאמרו (בבא מציעא סא ב) במטמין משקלותיו במלח, שעובר עליו משעת עשייה (מנחת חינוך מצוה רנח ד).
השהה בביתו
באיסור זה הקפידה תורה על כל מי שמשהה מידה שאינה מכוונת בביתו, גם אם אינו לוקח ומוכר במידה זו, ואפילו עשה מהמידה עביט של מי רגלים אסור להשהותה בביתו (בבא בתרא פט ב), שמא יבוא מי שאינו יודע שהיא חסרה וימדוד בה (רמב"ם גנבה ז ג; טוש"ע חושן משפט רלא ג), או שמא ימדוד לו ערב שבת בין השמשות ולא ירגישו (יראים השלם ריח). ואפילו אין דעתו לשקול ולמדוד אלא לגוים אסור, שגם עליהם הזהירה תורה (יראים שם).
ויש סוברים שלא אסרה תורה אלא כשעושה על מנת למדוד בה, אבל המשהה שלא לצורך מדידה אינו אסור אלא מדרבנן, שחששו שמא יבוא למדוד בה, ואף בעביט חששו כן שמא ירחצנו ויעביר טינופו וימדוד בו (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה שישהא וד"ה ואפילו; מנחת חינוך תרב ב, בדעת הרמב"ם).
עבר והשהה מידות אלו ברשותו, אף על פי שעבר בלא תעשה אינו לוקה, לפי שהוא לאו שאין בו מעשה (רמב"ם שם; חינוך תרב), שהרי אינו עובר אלא על השהייה, ואין זו מעשה (רמב"ם שם; חינוך תרב)[5].
איפה חסרה המותרת
היו המידות והמשקלות של בני אותה העיר חתומים בחותם ידוע, ואותה המידה או המשקל החסרים שברשותו הם בלא חותם, הרי זה מותר להשהותם לשאר תשמישי הבית (בבא בתרא פט ב; רמב"ם גניבה ז ד; טוש"ע חו"מ רלא ג).
גם אם באים הממונים של מלך לבדוק את המידות - אסור להשהות מידה שאינה נכונה (בבא בתרא שם), לפי שיש לחוש שמא ישקול בין השמשות בשעה שהכל טרודים ולא יראוהו, או שהלוקח בעצמו טרוד ולא יתן אל לבו והמוכר יבוא לרמותו (בבא בתרא שם, וברשב"ם ד"ה דמתרמי).
יש מהאחרונים שכתב שבמקום שנהגו להשתמש בשני סוגי מידות גדולות וקטנות אין איסור להשתמש בהם, ובלבד שלא ישתמש בהם כדי לרמות ולהרויח, שלא יקנה בגדולה וימכור בקטנה (מלבי"ם כי תצא קסב).
הערות שוליים
- ↑ א טור' תשלה – תשלו.
- ↑ וראה ביאור רבי ירוחם פרלא לספר המצות לרב סעדיה גאון קמא וקמב, שדעתו שיחוד הלאוין הוא לא על אבן לחוד ועל איפה לחוד, אלא על כיסך וביתך.
- ↑ וראה רוקח סי' שסו שאין מברכים על מצות מידות ומשקלות, כדין כל המצוות שאף בני נח הוזהרו עליו.
- ↑ וראה במהר"ם שיף שם בפירוש הראשון, שכתב שאם עשה משקל חסר או יתר אינו עובר משום שהמוכר יבחין בכך, ורק אם הטמינם במלח כדי לעשות את המשקל קל יותר עובר משום שהמוכר לא לא יבחין בזה.
- ↑ וראה במנחת חינוך רנח ב-ג, שכתב שאם עשה מידה שאינה מכוונת בידים אפשר שלוקה כיון שיש בזה מעשה.