מיקרופדיה תלמודית:בריה: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה^[1] - דבר שלם בברייתו, בנוגע לשיעורו ולביטולו

גדרה

מהותה

מהותה של בריה שהיא שלימה כברייתה, פרט לנתרסקה או נתרסק ממנה אבר, שאינה בכלל בריה (מכות טז ב; רא"ש חולין ז לה; טור יורה דעה קא; שו"ע ק א).

תנאים נוספים

ראשונים הגדירו מהותה של בריה בנוגע לאיסורים עוד בתנאי אחר:

• כל דבר שאם יחלק אין שמו עליו נקרא בריה, כמו עוף טמא שנקרא בריה (ראה חולין קב ב), לפי שכשהוא שלם הוא נקרא עוף, וכשאינו שלם אין קוראים אותו עוף אלא חתיכת עוף; וכן גיד-הנשה (ראה ערכו) שנקרא בריה (ראה חולין ק א), לפי שכשחותכים אותו נקרא חתיכת גיד (ראה חולין קב ב); אבל נבלה (ראה ערכו) אפילו חתיכה ממנה נקראת נבלה (תוספות מכות יז א ד"ה ורבנן, וחולין צו א ד"ה מאי טעמא; טוש"ע יורה דעה ק א)^[2].

• אבל נחלקו ראשונים בתנאי זה של אם יחלק אין שמו עליו באיזה שם המדובר: יש סוברים ששם האיסור של התורה הוא שצריך שיתבטל כשיחלק, ולכן חיטה של טבל אף על פי שאם תיחלק אין שמה חיטה, מכל מקום אינה בריה, לפי שלא אמרה תורה "לא תאכל חטה", אלא "לא תאכל טבל", ושם האיסור, היינו טבל, לא יתבטל אפילו כשתיחתך החיטה (ראה תוספות חולין צו א ד"ה מאי טעמא); ויש סוברים שהדבר תלוי בשם של המציאות, וחיטה כיון שאם תיחתך אין שם חיטה עליה אלא קמח, ולכן היה ראוי לקרותה בריה, אלא שהם מצריכים גם תנאי של בריית נשמה (ראה להלן בדעת הר"ן חולין ק א), ולכן אין חיטה בכלל בריה (הרשב"א בתורת הבית הארוך ד א).

• ויש מהראשונים (ר"ן חולין ק א) שאינם סוברים כלל תנאי זה של אם יחלק אין שמו עליו, אבל הגדירו מהותה של בריה - נוסף על התנאי שתהיה שלימה - בשני תנאים אחרים: (א) שיהיה איסורו מגופו, כגון גיד הנשה וכיוצא בו, שהוא אסור מתחילת ברייתו, פרט לציפור טהורה שנתנבלה, כיון שדבר אחר גרם לה להיאסר, אינה בריה (ראה חולין קב ב, ורש"י ד"ה טמאה); (ב) שתהא בו בריית נשמה כגון ציפור טהורה בחייה, או גיד הנשה, שהיתה בו חיות קודם לכן, פרט לחיטה של איסור, וכיוצא בזה, שאינה בכלל בריה (ראה מכות יג א, ושם יז א. ר"ן חולין שם).

• ויש סוברים כל ארבעה התנאים למהות בריה:

דבר שלם,

איסור עצמי שמתחילת ברייתו,

בריית נשמה,

ושאם יחלק אין שמו עליו (רשב"א תורת הבית הארוך בית ד שער א; שו"ע ק א).

תולעים המתהוים בפירות

דבר שנאסר שלא מתחילת ברייתו, אבל הוא איסור עצמי שמגופו ולא נאסר מחמת דבר אחר, נחלקו בו אחרונים אם הוא בריה:

• יש סוברים שלדעת הראשונים המצריכים גם תנאי זה שמתחילת ברייתו, אין זה בריה, ולפיכך אותם תולעים קטנים המתהוים בפירות, שכל זמן שלא פירשו לחוץ מותרים ואינם קרויים שרץ-הארץ (ראה ערכו. וראה ערך שרץ הארץ, וערך תולעים, וערך בדיקת תולעים), ואם כן לא נאסרו משעה שנוצרו אלא אחר שרחשו, אינם בכלל בריה (כרתי ופלתי ק סק"ד).

• ויש חולקים וסוברים שעיקר התנאי הוא שיהיה איסורו מחמת עצמו, פרט לשקיבל איסורו מדבר אחר, ולא אמרו שיהיה אסור מתחילת ברייתו אלא מפני שמן הסתם דבר שאסור מחמת עצמו הוא אסור מתחילת ברייתו, ולפיכך אותם תולעים שאיסורם מגופם נקראים בריה, ולהיפך נבלה וטרפה אפילו מן הבטן אינן בריה, שדבר אחר גרם להן להיאסר, שמחמת עצמן בכלל בקר וצאן הן שהתורה התירתם (ראה רש"י חולין עב ב ד"ה שיש)^[3].

ביצה

ביצה אסורה, כגון ביצת עוף טמא (ראה ערך ביצה (א): ביצת מין טמא) - יש סוברים שהיא בריה (רשב"א חולין צז ב ד"ה א"ל, בשם הראב"ד; ש"ך יורה דעה פו ס"ק טז, בדעת הרמב"ם); ויש חולקים וסוברים שאינה בריה, שהרי היא כחיטה שאין בה בריית נשמה (רשב"א שם בשם הרמב"ן, והסכים לו).

ביצה שיש בה אפרוח (ראה ערכו), יש סוברים שהיא בריה (רמב"ם מאכלות אסורות טו יט; שו"ע ק א) מחמת האפרוח שבה היא בריה שלימה (רשב"א חולין צח א ד"ה איתמר, בדעת הרמב"ם; בית יוסף יורה דעה קי), ולכן אפילו אם ביצת עוף טמא אינה בריה, ביצת אפרוח היא בריה (משנה ראשונה שם, לדעת הר"ש והרע"ב); ויש חולקים וסוברים שביצת אפרוח אינה בכלל בריה, שאין האפרוח כבריית נשמה (שו"ת הרשב"א א מו בסופו).

ביצה האסורה מפני שיש בה טיפת דם, אינה בריה, שאין בה שום חיות (בדק הבית לבית יוסף קי; ש"ך ק ס"ק ב); ועוד שאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת טיפת הדם (פליתי ק סק"ד)^[4].

בשיעורים

השיעור וטעמו

אף על פי שכל איסורי אכילה אין חייבים עליהם אלא בשיעור כזית (ראה ערך אכילה: שיעורה), "בריה" לוקים עליה אפילו בכל שהוא (מכות יג א, יז א, ושבועות כא ב; רמב"ם מאכלות אסורות ב כא).

בטעם הדבר שבריה חיובה בכל שהוא נחלקו ראשונים: יש אומרים שהוא משום חשיבותה של הבריה (רש"י שבועות כא ב ד"ה מפרש); ויש אומרים לפי שבריה כיון שנקראת בשמה על שם שלימותה (ראה לעיל התנאי של אם יחלק אין שמו עליו), הרי כשאמרה תורה לא תאכל אותה, בין גדולה ובין קטנה במשמע, והרי זה כאילו פירטה התורה שאסורה בכל שהוא (תוספות חולין צו א ד"ה מאי, ורא"ש חולין ז לג)^[5].

נמלה

לכן האוכל נמלה כל שהוא חייב (מכות ושבועות שם; רמב"ם שם) משום שרץ הארץ (רש"י שם. וראה ערכו), בין שאכלה מתה, ובין שאכלה חיה (רמב"ם שם, על פי חולין קב ב).

גיד הנשה

וכן גיד הנשה שאכלו כולו ואין בו כזית, חייב מפני שהוא בריה (חולין צו א; רמב"ם מאכלות אסורות ח ב)^[6].

בריה סרוחה

הבריה, אפילו שנסרחה ונשתנית צורתה, לוקה עליה כשאכלה כולה (רמב"ם מאכלות אסורות יב כא); ויש שחלקו בין דברים הפגומים בעצמם כנמלה וזבוב וכיוצא, שמכל מקום אסרתם תורה, ולכן שוב אין הבדל בין אם נסרחו אחר כך ללא נסרחו, לבין דברים החשובים מצד עצמם, ונפגמו אחר כך מן החוץ עד שאינם ראויים לאכילת אדם, שאין עליהם דין בריה (פרי חדש קג א, על פי הרמ"א בשו"ע שם א).

בביטול

בריה אינה בטלה אפילו באלף (חולין ק א, ותוספות ד"ה בריה; רמב"ם מאכלות אסורות טז ו; טוש"ע יורה דעה ק א)^[7].

מדאורייתא ומדרבנן

מן התורה הבריה בטלה ככל האיסורים (ראה ערך ביטול איסורים), ומדרבנן הוא שאמרו שאינה בטלה, לפי שיש לה חשיבות מן התורה לענין מלקות, שלוקים עליה בכל שהוא (ראה לעיל: בשיעורים), ולכן אף חכמים החמירו לומר שאינה בטלה (ריטב"א חולין ק א ד"ה ובריה.; איסור והיתר שער כה דין ב).

טעמה בטל

לא אמרו שבריה אינה בטלה אלא גופה ועיקרה, אבל טעמה בטל, ולכן בריה שנתבשלה עם היתר, בזמן שמכיר את הבריה – זורקה, ואם יש בהיתר ששים כנגד הבריה הכל מותר (ראה ערך בטול בששים); ואם אינו מכירה, הרי כל החתיכות של היתר שהבריה נתערבה בתוכן אסורות אפילו הן אלף, והרוטב מותר אם יש בכל ההיתר ששים כנגד הבריה (טוש"ע יו"ד ק ב, על פי משנה חולין צו ב)^[8].

קדרה של מרק שנפלה לשם בריה ונאבדה, באופן שאין אפשרות לסננה, אסור הכל (שו"ת הרשב"א א קא; שו"ע יורה דעה ק ג, וש"ך ס"ק י), שאין הבדל בבריה בין שנתערבה במינה לשנתערבה שלא במינה (ראה ט"ז קא ס"ק יב, וש"ך קי סק"א, שלא כדעת איסור והיתר).

ספק בריה

ספק בריה בטל, שהרי כל החומר של בריה לענין ביטול הוא מדרבנן (ראה לעיל), וספק דרבנן להקל (איסור והיתר שער כה דין ז; ט"ז ק סק"א). ודוקא כשהספק הוא אם זהו בריה או לא, אבל אם הוא ודאי בריה אלא שהוא ספק איסור - אינו בטל (שם. וראה ש"ך קא סק"ב), שאין ספק איסור תורה שנתגלגל אחר כך לאיסור דרבנן נעשה על ידי זה ספק דרבנן (פרי מגדים קא משבצות זהב סק"ב. וראה ערך ספק דרבנן על ספק תורה שנתגלגל לדרבנן. וראה ערך דבר חשוב על כל הדברים שאינם מתבטלים מחמת חשיבותם בספק איסור).

מטעם זה שספק בריה להקל, נמלה שחסרה כל שהוא, בדבר שאין החיות תלויה בו - בטלה, שכיון שהדבר ספק אם יש לה תורת בריה (ראה נזיר נא ב, נב א ותופסות ד"ה נמלה וד"ה מי), הרי ספק דרבנן להקל (ר"ן חולין שם)^[9].

לברכה

ברכה מעין שלש

בברכה-מעין-שלש (ראה ערכו) שאחר אכילת פירות, אף על פי שאין מברכים אותה אלא אחר אכילת שיעור כזית (ראה ערך ברכה מעין שלש: השיעור), אכל פרי שלם כברייתו, כגון גרגיר אחד של ענב, או גרגיר אחד של רמון - יש סוברים שטעון ברכה לאחריו, לפי שהוא בריה (ירושלמי ברכות ו א; תוספות ברכות לט א ד"ה בצר; טוש"ע אורח חיים רי א).

פרי בלא הגרעין

אם הוציא הגרעין מהפרי, אינו נקרא שוב בריה (תוספות ברכות לט א ד"ה בצר; רמ"א בשו"ע שם). ושלש דעות בדבר:

• יש אומרים שאם הובא לפניו הפרי שלם, אפילו שהשליך הגרעין ולא אכלו, כיון שאכל מה שדרכו לאכול, הרי זה בריה - ואף על פי שבאיסורים כל שלפני האכילה הסיר קצת אינו בריה, לברכה הרי זה בריה (פרי מגדים או"ח רי באשל אברהם סק"ד) - אבל אם הובא לפניו בלא גרעין, אינו בריה (רא"ש ברכות ו טז); ואם היה פרי שדרכו לאכול גם הגרעין, אפילו שהובא לפניו שלם, צריך שיאכלנו כולו דוקא, עם הגרעין (מגן אברהם רי סק"ד, בדעת הרא"ש).

• יש אומרים שבפרי שאין דרך לאכול הגרעין שבו, כגון זית, אינו בריה אפילו אם אכל את הגרעין; ובפרי שדרך לאכול הגרעין, אפילו שאוכלים רק התוך של הגרעין ולא קליפתו, ואכלו כמו שדרכו לאכלו, הרי זה בריה, ואם לאו אינו בריה (רבינו יונה ברכות לט א ד"ה אני, וראה מגן אברהם שם).

• ויש אומרים שאם אכל עם הגרעין, אף שאין דרכו לאכלו, הרי זה בריה; ואם לא אכלו, אף שהובא שלם אינו בריה (רשב"א ברכות לט א ד"ה ההוא).

נחתך מעט מהפרי עצמו, ודאי שאינו בריה לדברי הכל (משנה ברורה רי סק"ח).

נפל ממנו קצת על ידי בישול, כמו שרגיל הוא להתפרפר – לדעת הסוברים שעל ידי דבר שאין דרכו לאכול לא נתבטל שם בריה, נקרא עדיין בריה (מגן אברהם שם, לדעת הרא"ש); ולדעת החולקים - אינו בריה (משנה ברורה שם סק"ח, וראה שם בשער הציון ס"ק כג, שכן יש לנהוג למעשה).

הערות שוליים