הרב אהרן הכהן: הבדלים בין גרסאות בדף
שלום בן משה (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{רב |שם=הרב אהרן הכהן |תמונה=200px{{תמונה להחלפה}} |כיתוב= |תאריך לידה=תמוז ה'ת...") |
|||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{רב | {{רב | ||
|שם=הרב אהרן הכהן | |שם=הרב אהרן הכהן | ||
|תמונה= | |תמונה= | ||
|כיתוב= | |כיתוב= | ||
|תאריך לידה= | |תאריך לידה=תמוז תר"א | ||
|תאריך פטירה=ל' ב[[שבט]] תרצ"ד | |||
|תאריך פטירה=[[ | |מקום פעילות=צנעא | ||
|מקום פעילות= | |||
|השתייכות= | |השתייכות= | ||
|נושאים בהם עסק= | |נושאים בהם עסק= | ||
|תפקידים נוספים= | |תפקידים נוספים=דיין בצנעא, ראש ישיבת בית שרעבי, חזן ופייטן. | ||
|רבותיו= הרב חיים קרח | |רבותיו=[[הרב חיים קרח]]; [[הרב יחיא קאפח]] | ||
|תלמידיו= בנו הרב אברהם הכהן, הרב חיים כסאר | |תלמידיו=בנו הרב אברהם הכהן, [[הרב חיים כסאר]] הרב שלום קלזאן ועוד. | ||
|חיבוריו= | |||
}} | }} | ||
'''הרב אהרן הכהן''' היה [[דיין]] בצנעא שבתימן, ראש ישיבת "בית שרעבי" בעיר, חזן ופייטן. | |||
הרב אהרן הכהן | |||
==תולדות חייו== | |||
נולד בצנעא בתמוז תר"א לאביו, רבי שלום הכהן. אמו היתה בת למשפחת צעדי המפורסמת, שהיתה משפחה של תלמידי חכמים בצנעא. בנעוריו למד אצל [[הרב חיים קרח]] בישיבת "בית אלשיך", והוא קרבו והעריכו על אף גילו הצעיר. מעמדו היה הרם ביותר מבין תלמידי הישיבה. בשנת תרכ"ד נשא את ג'זאל בת הרב סאלם גנדיל. בשנת התרס"ה, בעקבות המלחמה עם העתמאנים, תנאי המחיה בצנעא היו קשים מנשוא. בתים רבים בעיר נחרבו במלחמה, ובנוסף היער הוכתה בבצורת ורעב קשים. הקהילה היהודית התפוררה, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הוא גלה עם משפחתו לכפר סיאן, עד שהמצב בצנעא חזר לשגרה, אז שב לעיר וחזר לתלמודו עם חכמי העיר. למד עם בנו רבי אברהם בישיבתו של [[הרב יחיא קאפח]]. לפרנסתו עסק בתפירה, ואף עסק בתפירה ותיקון בגדים לחצר המלוכה ולנכבדי תימן, ונחשב לאדם אמיד. האימאם של תימן, שהעריך אותו מאד, מינה אותו לראש הרבנים בעיר. אמנם לאחר כמה חודשים הצליח לשכנע את האימאם לפטר אותו ממשרה זו, אך באופן לא רשמי נשאר המסכות הרוחנית העליונה בקרב היהודים, וכן שימש כדיין בבית דינו של [[רבי יחיא יצחק הלוי]]- בית הדין הכללי של כל יהדות תימן, במשך כ-30 שנה. מצויים פסקי דין רבים וכן תשובות, בחתימת ידו. מנהגו היה לעודד את הצדדים לעשות פשרה ביניהם ולהשכין שלום, ולעיתים אף הוציא מכספו לשם כך. גם מחוץ לבית הדין עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וכן היה ממונה על קופת "צדקת רבי מאיר בעל הנס" לעניי ארץ ישראל. | |||
בשנת | בשנת תר"פ ייסד, יחד עם בנו, ישיבה בצנעא, שנודעה בשם "כניס בית אלשרעבי"- ישיבת בית שרעבי. הוא עמד בראשות הישיבה עד לפטירתו, והעמיד תלמידים רבים. בישיבתו פתחו את סדר היום בעוד לילה בלימוד [[קבלה]], ולאחר מכן לימוד עיוני ב[[תלמוד]] וב[[משנה תורה]] ל[[רמב"ם]] עד הבוקר, ולאחר תפילת שחרית למדו הלכה בעיון רב. בבית מגרש זה שימש כמורה הוראה, ורבים שיחרו לפתחו לשאלות בהלכה. | ||
==אישיותו== | |||
[[הרב עמרם קורח]] כתב עליו: "חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה". | |||
נוסע יהודי בשם יום טוב צמח שביקר בביתו ב[[ליל הסדר]] מתאר את רשמיו: "זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה... עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה." | |||
כבעל קול נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצווה. נהג ללמד בביתו בכל [[מוצאי שבת]] את שירתו של [[רבי שלום שבזי]]. כמו כן, שימש חזן ראשי בבית שרעבי. בתפלות [[ימים נוראים]] רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בלילות שבת רבים היו באים לשמוע אותו שר את ה[[פיוט]] "בר יוחאי", ואף הערבים נהגו לבוא לשמוע את שירתו. | |||
בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו, והוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו. עם זאת, הוא המשיך לקום בחצות הלילה לבית המדרש כדי ללמוד עם בניו. נפטר בגיל 93, בא' דר"ח אדר, ל' ב[[שבט]] תרצ"ד. | |||
במלאות שישים שנה לפטירתו, בשנת תשנ"ד, הוקם לזכרו בעיר מודיעין-עילית "מכון מרא"ה", הכולל: ספריה תורנית, מכון מחקר תורני והוצאה לאור. כ | |||
==תלמידיו== | ==תלמידיו== | ||
* בנו [[הרב אברהם הכהן]]- ממשיכו בראשות ישיבת "בית שרעבי" ולאחר מכן נשיא ישיבת "אהל תורה" ב[[תל אביב]]. | |||
* | * בנו הרב חיים הכהן- שימש כרב ביהכ"נ בית שרעבי, ולימים רב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן. | ||
* בנו רבי שמואל הכהן- רב בית הכנסת "נוה שלום הכהן" ברמת גן ופייטן. | |||
*הרב חיים הכהן | * הרב שלום יצחק הלוי (הזקן). | ||
*רבי שמואל הכהן | * [[הרב חיים כסאר]]. | ||
* [[הרב שלום קלזאן]]. | |||
*הרב שלום יצחק הלוי (הזקן). | |||
* | |||
* | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
* נרות זכריה, בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס. | * '''נרות זכריה''', בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס. | ||
* מראה אהרן, מכון מרא"ה | * '''מראה אהרן''', בהוצאת מכון מרא"ה, מודיעין עילית, תשס"ד. | ||
* המשרת בקודש, מכון מרא"ה | * '''המשרת בקודש''', מכון מרא"ה, ניו יורק תשע"ג. | ||
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1841|מספר שנים=93}} | |||
{{מיון רגיל:הכהן | {{מיון רגיל:הכהן אהרן}} | ||
[[קטגוריה:רבנים תימנים]] | [[קטגוריה:רבנים תימנים]] | ||
[[קטגוריה:ראשי ישיבות בתימן]] | |||
[[קטגוריה:כהנים]] | |||
גרסה אחרונה מ־09:35, 12 במאי 2015
|
|
| הרב אהרן הכהן | |
|---|---|
| תאריך לידה | תמוז תר"א |
| תאריך פטירה | ל' בשבט תרצ"ד |
| מקום פעילות | צנעא |
| תפקידים נוספים | דיין בצנעא, ראש ישיבת בית שרעבי, חזן ופייטן. |
| רבותיו | הרב חיים קרח; הרב יחיא קאפח |
| תלמידיו | בנו הרב אברהם הכהן, הרב חיים כסאר הרב שלום קלזאן ועוד. |
הרב אהרן הכהן היה דיין בצנעא שבתימן, ראש ישיבת "בית שרעבי" בעיר, חזן ופייטן.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בצנעא בתמוז תר"א לאביו, רבי שלום הכהן. אמו היתה בת למשפחת צעדי המפורסמת, שהיתה משפחה של תלמידי חכמים בצנעא. בנעוריו למד אצל הרב חיים קרח בישיבת "בית אלשיך", והוא קרבו והעריכו על אף גילו הצעיר. מעמדו היה הרם ביותר מבין תלמידי הישיבה. בשנת תרכ"ד נשא את ג'זאל בת הרב סאלם גנדיל. בשנת התרס"ה, בעקבות המלחמה עם העתמאנים, תנאי המחיה בצנעא היו קשים מנשוא. בתים רבים בעיר נחרבו במלחמה, ובנוסף היער הוכתה בבצורת ורעב קשים. הקהילה היהודית התפוררה, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הוא גלה עם משפחתו לכפר סיאן, עד שהמצב בצנעא חזר לשגרה, אז שב לעיר וחזר לתלמודו עם חכמי העיר. למד עם בנו רבי אברהם בישיבתו של הרב יחיא קאפח. לפרנסתו עסק בתפירה, ואף עסק בתפירה ותיקון בגדים לחצר המלוכה ולנכבדי תימן, ונחשב לאדם אמיד. האימאם של תימן, שהעריך אותו מאד, מינה אותו לראש הרבנים בעיר. אמנם לאחר כמה חודשים הצליח לשכנע את האימאם לפטר אותו ממשרה זו, אך באופן לא רשמי נשאר המסכות הרוחנית העליונה בקרב היהודים, וכן שימש כדיין בבית דינו של רבי יחיא יצחק הלוי- בית הדין הכללי של כל יהדות תימן, במשך כ-30 שנה. מצויים פסקי דין רבים וכן תשובות, בחתימת ידו. מנהגו היה לעודד את הצדדים לעשות פשרה ביניהם ולהשכין שלום, ולעיתים אף הוציא מכספו לשם כך. גם מחוץ לבית הדין עסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וכן היה ממונה על קופת "צדקת רבי מאיר בעל הנס" לעניי ארץ ישראל.
בשנת תר"פ ייסד, יחד עם בנו, ישיבה בצנעא, שנודעה בשם "כניס בית אלשרעבי"- ישיבת בית שרעבי. הוא עמד בראשות הישיבה עד לפטירתו, והעמיד תלמידים רבים. בישיבתו פתחו את סדר היום בעוד לילה בלימוד קבלה, ולאחר מכן לימוד עיוני בתלמוד ובמשנה תורה לרמב"ם עד הבוקר, ולאחר תפילת שחרית למדו הלכה בעיון רב. בבית מגרש זה שימש כמורה הוראה, ורבים שיחרו לפתחו לשאלות בהלכה.
אישיותו[עריכה]
הרב עמרם קורח כתב עליו: "חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה".
נוסע יהודי בשם יום טוב צמח שביקר בביתו בליל הסדר מתאר את רשמיו: "זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה... עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה."
כבעל קול נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצווה. נהג ללמד בביתו בכל מוצאי שבת את שירתו של רבי שלום שבזי. כמו כן, שימש חזן ראשי בבית שרעבי. בתפלות ימים נוראים רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בלילות שבת רבים היו באים לשמוע אותו שר את הפיוט "בר יוחאי", ואף הערבים נהגו לבוא לשמוע את שירתו.
בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו, והוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו. עם זאת, הוא המשיך לקום בחצות הלילה לבית המדרש כדי ללמוד עם בניו. נפטר בגיל 93, בא' דר"ח אדר, ל' בשבט תרצ"ד.
במלאות שישים שנה לפטירתו, בשנת תשנ"ד, הוקם לזכרו בעיר מודיעין-עילית "מכון מרא"ה", הכולל: ספריה תורנית, מכון מחקר תורני והוצאה לאור. כ
תלמידיו[עריכה]
- בנו הרב אברהם הכהן- ממשיכו בראשות ישיבת "בית שרעבי" ולאחר מכן נשיא ישיבת "אהל תורה" בתל אביב.
- בנו הרב חיים הכהן- שימש כרב ביהכ"נ בית שרעבי, ולימים רב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן.
- בנו רבי שמואל הכהן- רב בית הכנסת "נוה שלום הכהן" ברמת גן ופייטן.
- הרב שלום יצחק הלוי (הזקן).
- הרב חיים כסאר.
- הרב שלום קלזאן.
לקריאה נוספת[עריכה]
- נרות זכריה, בני ברק ה'תש"ן, עמ' רנט - רס.
- מראה אהרן, בהוצאת מכון מרא"ה, מודיעין עילית, תשס"ד.
- המשרת בקודש, מכון מרא"ה, ניו יורק תשע"ג.
| תקופת חייו של הרב אהרן הכהן על ציר הזמן |
|---|
 |