הרב יחיא נחום: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(3 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
ה[[רב]] '''יחיא נחום''' נולד בכפר [[שגאדרה]] שב[[תימן]] בסביבות שנת התרל"ה ([[1875]]), נפטר ב[[תל אביב]] ב[[י"ג באדר א']] [[ה'תשכ]] ([[1962]]). שימש כשליח המפורסם ביותר של בית דין צנעא לבדוק ולבחון ולהסמיך את כל הרבנים והשוחטים בכל מחוזות תימן. לאחר עלייתו לארץ ישראל נתמנה לרב שכונת "[[כרם התימנים]]".
'''הרב יחיא נחום''' היה מחכמי תימן ששימש כשליח בית הדין הגדול בצנעא לשאר הערים בתימן, ולאחר עלייתו ל[[ארץ ישראל]] שימש כרב שכונת "כרם התימנים" ב[[תל אביב]] וממונה על מחלקת הכשרות בעיר.  


==ביוגרפיה==
==תולדות חייו==
הרב נחום למד והוסמך להוראה אצל הרב עואץ' מידעי. התפרנס כ[[סוחר]] בדים ולשם כך היה מגיע ליישובים רבים, ידוע כי אהב לסחור במיוחד בעיר [[צנעא]] שם היה לומד תורה עם חכמי העיר. הרב נחום היה מבאי בית מדרשו של הרב הראשי [[יחיא יצחק הלוי]] וזה, אחר שעמד על גדלותו בתורה, מינהו להיות שליח [[בית דין (הלכה)|בית הדין]] שתפקידו לבדוק את כל רבני הקהילות בתימן בהלכות [[גיטין]], [[קידושין]], [[שחיטה]], [[טרפה|טרפות]] ועוד ובתפקיד זה שימש שנים רבות. הרב נחום היה בעל זיכרון יוצא דופן {{מקור}} ובקיאותו ב[[תורת ישראל]] הייתה רבה. הרב נחום ניחן בקול ערב ונחשב למומחה ב[[זמרה|שירה]] וב[[פיוט]] (קהילתו [[שגאדרה]], הייתה ידועה בלחנים מיוחדים ובבעלי קולות ערבים במיוחד), עד כדי כך שבצנעא הבירה רבו עליו מתפללי בתי הכנסת השונים.
נולד בכפר שגאדרה בסביבות שנת תרל"ה. למד והוסמך להוראה אצל הרב עואץ' מידעי. היה בעל זכרון מופלג, ובקיאותו בתורה היתה גדולה. לפרנסתו, עסק בסחר בבדים, ולשם כך נסע לערים רבות. בהגיעו לעיר צנעא, אהב ללמוד בחברת חכמי העיר, והיה מבאי בית מדרשו של ראש הרבנים בצנעא ובתימן [[הרב יחיא יצחק הלוי]]. לאחר שהרב יצחק-הלוי הבחין בגדלותו בתורה של הרב נחום, מינה אותו לשליח בית הדין של צנעא ליתר הערים במדינה, לפקח על ה[[רב]]נים וה[[שחיטה|שוחטים]]. במסגרת זו, בחן את הרבנים בהלכות [[קידושין]], שחיטה, [[טירפה|טריפות]] ועוד. כמו כן, היה בעל קול ערב, ושימש כחזן בבתי כנסת רבים בצנעא.  


הרב נחום סייע בידי הרב הראשי להילחם ב[[דרדעים]] - המתנגדים החריפים ל[[ספר הזוהר]] ול[[מקובלים]], שהחלו להתפשט בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[צנעא]] בהדרכת מנהיגם ה[[דיין (משפט עברי)|דיין]] הרב [[יחיא קאפח]]. הרב נחום היה בין ה[[הסכמה|מסכימים]] על הספר אמונת ה' (ספר פולמוסי כנגד ספרו האנטי קבלי של הרב יחיא קאפח מלחמות ה'). הרב נחום פעל רבות להצלת יתומים יהודים מידי השלטונות שביקשו [[אסלאם|לאסלם]] אותם בכפייה, הוא אף הושלך לכלא מספר פעמים על פעילות זו ועונה קשות. בסביבות שנת [[1935]] הוא נאסר שוב על ידי מושל העיר [[כוחלאן]] ורק לאחר מאמצים מרובים שהופעלו על מלך תימן, ה[[אימאם]] [[יחיא חמיד אדין]], הוא שוחרר. בעקבות כך, החליט לברוח מתימן ובדרך רגלית ארוכה ומסוכנת עלה ל[[ארץ ישראל]] למרות שמשפחתו נשארה בתימן. הרב נחום התיישב ב[[תל אביב]] בשכונת [[כרם התימנים]] והקדיש חלק מביתו ל[[חסר בית|חסרי בית]] ועסק רבות ב[[גמילות חסדים]]. [[הראשון לציון]], הרב [[בן ציון מאיר חי עוזיאל]], מינה אותו לרב שכונת כרם התימנים ולמפקח על ה[[כשרות]] בתל אביב. לפני מינויו, התכתב עם הרב עוזיאל בהלכות שחיטה וטריפות וחלק עליו בתוקף. כשסבר הרב עוזיאל שאין להכשיר שום סירכא בכבשים ועיזים תמה עליו הרב נחום במכתבו בזו הלשון: "יסלח נא כבוד תורתו לציין לנו באיזה מקום כתב מרן דין סרכות בכבשים שהוא חלוק מבהמה גסה?". הרב נחום שימש כמגיד שיעור בישיבת אוהל תורה בתל אביב עד למותו.
בשנת תרע"ד, עם פרוץ המחלוקת אודות [[ספר הזוהר]], עמד לימין הרב יצחק-הלוי ו[[הרב סעיד עזיירי]] כנגד [[הרב יחיא קאפח]] והדרדעים. הוא נתן את הסכמתו לספר "אמונת ה'", שנכתב כנגד ספר "מלחמות ה'" של הרב קאפח. כמו כן, היה פעיל להצלת יתומים יהודים מהתאסלמות כפויה (שכן על פי החוק בתימן, יתום יהודי נשלח לגדול אצל משפחה מוסלמית ולקבל חינוך מוסלמי). על פעילות זו נאסר מספר פעמים, ועבר עינויים קשים. לאחר אחד ממעצריו, בשנת תרצ"ה, החליט לברוח מתימן. חרף הסכנה הכרוכה בכך, הוא יצא במסע רגלי ל[[ארץ ישראל]], כאשר משפחתו נותרה בתימן. בנו יוסף, מילא את מקומו כשליח בית הדין בצנעא. בהגיעו לא"י, התיישב בשכונת ,כרם בתימנים" בתל אביב, שם התפרסם כאיש חסד גדול, ואף שיכן בביתו מחוסרי דיור. [[הראשון לציון]] ו[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי לישראל]], [[הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל]], מינה אותו לרב השכונה ולמפקח על הכשרות בעיר, על אף שלפי כן התכתב עמו בהלכה וחלק עליו בהלכות טריפות. כמו כן, העביר שיעורים בישיבת "אוהל תורה" בתל אביב.  
בניו היו תלמידי חכמים ידועים ובפרט הרב יוסף נחום ששימש בתפקיד שליח בי"ד צנעא לאחר בריחת אביו מתימן.
 
נפטר בת"א בי"ג ב[[אדר א']] תשכ"ב.


== קישורים חיצוניים ==  
== קישורים חיצוניים ==  
*  אהרן גימאני, [http://www.tau.ac.il/humanities/zionism/zionut23.pdf הרב יחיא נחום ועלייתו לארץ], '''הציונות''' כ"ג, עמ' 141-160
*  אהרן גימאני, [http://www.tau.ac.il/humanities/zionism/zionut23.pdf הרב יחיא נחום ועלייתו לארץ], '''הציונות''' כ"ג, עמ' 141-160


{{מיון רגיל:נחום, יחיא}}
{{מיון רגיל:נחום יחיא}}
[[קטגוריה:רבנים תימנים]]
[[קטגוריה:רבנים תימנים]]
[[קטגוריה:תל אביב-יפו: רבני שכונות]]
[[קטגוריה:רבני שכונות בתל אביב]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]
[[קטגוריה:רבנים תימנים ישראלים]]
[[קטגוריה:כרם התימנים]]

גרסה אחרונה מ־03:18, 23 באוקטובר 2016

הרב יחיא נחום היה מחכמי תימן ששימש כשליח בית הדין הגדול בצנעא לשאר הערים בתימן, ולאחר עלייתו לארץ ישראל שימש כרב שכונת "כרם התימנים" בתל אביב וממונה על מחלקת הכשרות בעיר.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בכפר שגאדרה בסביבות שנת תרל"ה. למד והוסמך להוראה אצל הרב עואץ' מידעי. היה בעל זכרון מופלג, ובקיאותו בתורה היתה גדולה. לפרנסתו, עסק בסחר בבדים, ולשם כך נסע לערים רבות. בהגיעו לעיר צנעא, אהב ללמוד בחברת חכמי העיר, והיה מבאי בית מדרשו של ראש הרבנים בצנעא ובתימן הרב יחיא יצחק הלוי. לאחר שהרב יצחק-הלוי הבחין בגדלותו בתורה של הרב נחום, מינה אותו לשליח בית הדין של צנעא ליתר הערים במדינה, לפקח על הרבנים והשוחטים. במסגרת זו, בחן את הרבנים בהלכות קידושין, שחיטה, טריפות ועוד. כמו כן, היה בעל קול ערב, ושימש כחזן בבתי כנסת רבים בצנעא.

בשנת תרע"ד, עם פרוץ המחלוקת אודות ספר הזוהר, עמד לימין הרב יצחק-הלוי והרב סעיד עזיירי כנגד הרב יחיא קאפח והדרדעים. הוא נתן את הסכמתו לספר "אמונת ה'", שנכתב כנגד ספר "מלחמות ה'" של הרב קאפח. כמו כן, היה פעיל להצלת יתומים יהודים מהתאסלמות כפויה (שכן על פי החוק בתימן, יתום יהודי נשלח לגדול אצל משפחה מוסלמית ולקבל חינוך מוסלמי). על פעילות זו נאסר מספר פעמים, ועבר עינויים קשים. לאחר אחד ממעצריו, בשנת תרצ"ה, החליט לברוח מתימן. חרף הסכנה הכרוכה בכך, הוא יצא במסע רגלי לארץ ישראל, כאשר משפחתו נותרה בתימן. בנו יוסף, מילא את מקומו כשליח בית הדין בצנעא. בהגיעו לא"י, התיישב בשכונת ,כרם בתימנים" בתל אביב, שם התפרסם כאיש חסד גדול, ואף שיכן בביתו מחוסרי דיור. הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, מינה אותו לרב השכונה ולמפקח על הכשרות בעיר, על אף שלפי כן התכתב עמו בהלכה וחלק עליו בהלכות טריפות. כמו כן, העביר שיעורים בישיבת "אוהל תורה" בתל אביב.

נפטר בת"א בי"ג באדר א' תשכ"ב.

קישורים חיצוניים[עריכה]