פרשני:בבלי:נדרים מז ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים מז ב

חברותא[עריכה]

או דילמא, טעם האיסור במשנתינו הוא משום דחילופין כגידולין דמי, ומדרבנן נאסרו על המחליף עצמו, ואם כן, לא שנא אם אסרם על עצמו, והחליף הוא, ולא שנא כשאסרם על חבירו, והחליפם חברו - ייאסרו?
אמר רב אחא בר מניומי, תא שמע: האומר לאשתו: "קונם שאני נהנה ליך", לווה האשה מעות לצרכיה, ובעלי חובין באין ונפרעין מן הבעל.
שאמנם נאסרו עליה נכסי בעלה, אבל הרי עדיין נכסיו משועבדים לצרכיה, ולכן בעלי החוב חוזרין וגובים מהבעל  13 .

 13.  כתב הר"ן, דהיינו אפילו לשיטת חנן, שסובר שהמפרנס אשת חבירו - הניח מעותיו על קרן הצבי, הני מילי כשהעלה לה מזונותיה. אבל כשהיא לווה, הרי חייבת היא במה שלוותה, ובעלי חובין נפרעין מן הבעל. עיי"ש.
ואם הדין הוא שחילופין כגידולין דמו, מאי טעמא בעלי חובין נפרעין? הרי אנן סהדי, שנתכוין המלווה להלוות לאשה על דעת שהיא עצמה תחזיר לו, ולא נתן לה על דעת שיגבה את המעות מהבעל. שהרי מה שהוא מלוה לאשה - חילופי נכסי הבעל הם, ואם כן, אם מלוה לה על דעת שיגבה מהבעל, הרי ייעשה איסור על ידו, שהרי היא תיהנה מחילופי נכסי הבעל!
אלא וודאי נתן לה על דעת שיגבה ממנה עצמה, ומדוע יכול לחזור ולגבות מהבעל!?
אלא לאו - משום דחילופין לאו כגידולין דמו, ולכן באמת מותר להלוות לה על דעת שיגבו מהבעל, כיון שסוף סוף אינה נהנית מנכסי הבעל עצמם, אלא מחילופיהן!
ודוחה הגמרא את הראיה:
אמר רבא: דילמא לכתחילה הוא דלא, כלומר, כשבא להחליף איסור בהיתר לכתחילה, אסור, והחילופין נאסרים. ואי עבד - עבד (ואם נעשו חליפין בדיעבד - מותר).
ולכן, כאן שבשעה שלוותה, שעדיין אינם חלופי איסור ממש, מותר לה ללוות ולאכול. ואף שאחר כך נפרעין מן הבעל, דיעבד הוא, שאז נעשו המעות חליפין למה שהיא אכלה.
אלא, תא שמע מהמשנה במסכת קידושין: המקדש אשה בפירות ערלה - אינה מקודשת. והטעם, משום שאסור ליהנות מפירות ערלה.
אבל אם מכרן, וקידש אשה בדמיהן - הרי זו מקודשת. ואם הדין הוא שחילופין כגידולים, אם כן, למה כשקידש בחילופין - הרי זו מקודשת, הרי גם החילופין אסורים בהנאה!
ודחינן: הכא נמי, לכתחילה הוא דלא. כלומר, לכתחילה באמת אסור ליהנות אף מן החילופין. ואי עבד (ואם עבר ונהנה מהם) - עבד (חלו מעשיו). משום שבאמת החליפין מותרים.  14 

 14.  כתב הר"ן, דלענין הלכה, לגבי נודר עצמו שאמר "אלו", אפילו אם החליפן אחר, הנודר אסור בהן. אבל כשהדירו אדם אחר, וכן בנודר עצמו כשלא אמר "אלו", מסתבר שאזלינן לקולא. אבל הרמב"ם (פ"ה מהלכות נדרים הלכה ט"ז) כתב: הרי גדוליהן וחלופיהן ספק, לפיכך חברו אסור בגידולי פירות אלו וחלופיהן.
מתניתין:
אם אמר אדם לחבירו: "הריני עליך חרם", כלומר, שיהא אסור לך ליהנות ממני, כפי שאסור ליהנות מחרם שהחרים אדם לצורך בדק הבית  1  - הדין הוא שהמודר (חבירו) אסור ליהנות ממנו.

 1.  כלומר, שאמר אדם על חפץ או בהמה שהרי הוא חרם, ומדובר בגליל, ששם סתם חרמים - לבדק הבית הם. ונחלקו בזה רבותינו, אם סתם חרמים לבדק הבית, או לכהנים. עיי' לעיל יח ב. ועיי' ברש"י על החומש (ויקרא כז כח). ועיין בדברי הר"ן בתחילת פרק ראשון בביאור החרם האמור שם!
ואם אמר אדם לחבירו: "הרי את עלי חרם", כלומר, שיהא אסור לי ליהנות ממך כפי שאסור ליהנות מחרם - אזי הנודר (זה שאמר) אסור ליהנות מחבירו.
ואם אמר לו: "הריני עליך חרם, ואת עלי (דהיינו, וגם אתה חרם עלי) " - אזי הדין הוא ששניהם אסורין. כלומר, כל אחד אסור בנכסיו של חבירו.
ושניהם מותרין בדבר של "עולי בבל", וכפי שתבאר המנה להלן, משום שהפקירום עולי בבל לכל ישראל.

דרשני המקוצר[עריכה]