אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
(ייפוי לשון קל, תבנית:להשלים וסידור) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הערך=כן}} | |||
==הגדרה== | |||
אין בית דין חייבים לטרוח ולחפש ממונה שיפקח על נכסי אנשים מבוגרים ובני דעת {{מקור|בבלי:בבא מציעא לט א$ב"מ לט.|כן}}. | |||
==מקור וטעם== | |||
הטעם הוא, שדווקא כשמדובר באפוטרופסות על יתומים קטנים סביר שייענו הציבור להתמנות לתפקיד, משום המצווה שיש בדבר; לעומת זאת, כשמדובר בגדולים, יש להניח שלא יימצא בקלות מי שיהיה נכון לקבל על עצמו את התפקיד. ואף על פי שאנשים מוכנים לקיים מצוות השבת אבדה, שעניינה מניעת הפסד, אין זה מחייב שיסכימו גם להתמנות כאפוטרופוסים לנכסי גדולים, תפקיד שעניינו השבחת נכסים והבאת רווחים. | הטעם הוא, שדווקא כשמדובר באפוטרופסות על יתומים קטנים סביר שייענו הציבור להתמנות לתפקיד, משום המצווה שיש בדבר; לעומת זאת, כשמדובר בגדולים, יש להניח שלא יימצא בקלות מי שיהיה נכון לקבל על עצמו את התפקיד. ואף על פי שאנשים מוכנים לקיים מצוות השבת אבדה, שעניינה מניעת הפסד, אין זה מחייב שיסכימו גם להתמנות כאפוטרופוסים לנכסי גדולים, תפקיד שעניינו השבחת נכסים והבאת רווחים. | ||
==פרטי הדין== | |||
*שוטה דינו כקטן שכן ממנים עבורו אפוטרופוס<ref>בית יוסף חו"מ סי' רפה בשם הרשב"א</ref> | |||
*אם בכל זאת כן העמידו בית דין אפוטרופוס לגדול נחלקו הראשונים אם המינוי תקף או שהגדול יכול למחות<ref>פתחי תשובה חו"מ סי' רלה</ref> | |||
*דין זה נוהג דווקא כשצריך לטרוח בנכסים לעבוד אותם שהוא טורח גדול ואין אדם רוצה לטרוח בזה אלא בנכסי יתומים אבל כשאין צריך לטרוח בנכסים כגון קמה מוכנת לקצור וענבים לבצור וכיוצא מעמידין אפוטרופוס אף לגדולים<ref>יד מלאכי כללי הדינים כלל עד</ref> | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:דיני ממונות]] | |||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:33, 4 באפריל 2013
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
הגדרה[עריכה]
אין בית דין חייבים לטרוח ולחפש ממונה שיפקח על נכסי אנשים מבוגרים ובני דעת (ב"מ לט.).
מקור וטעם[עריכה]
הטעם הוא, שדווקא כשמדובר באפוטרופסות על יתומים קטנים סביר שייענו הציבור להתמנות לתפקיד, משום המצווה שיש בדבר; לעומת זאת, כשמדובר בגדולים, יש להניח שלא יימצא בקלות מי שיהיה נכון לקבל על עצמו את התפקיד. ואף על פי שאנשים מוכנים לקיים מצוות השבת אבדה, שעניינה מניעת הפסד, אין זה מחייב שיסכימו גם להתמנות כאפוטרופוסים לנכסי גדולים, תפקיד שעניינו השבחת נכסים והבאת רווחים.
פרטי הדין[עריכה]
- שוטה דינו כקטן שכן ממנים עבורו אפוטרופוס[1]
- אם בכל זאת כן העמידו בית דין אפוטרופוס לגדול נחלקו הראשונים אם המינוי תקף או שהגדול יכול למחות[2]
- דין זה נוהג דווקא כשצריך לטרוח בנכסים לעבוד אותם שהוא טורח גדול ואין אדם רוצה לטרוח בזה אלא בנכסי יתומים אבל כשאין צריך לטרוח בנכסים כגון קמה מוכנת לקצור וענבים לבצור וכיוצא מעמידין אפוטרופוס אף לגדולים[3]