פרשני:בבלי:עבודה זרה נה א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה נה א

חברותא[עריכה]

וכן הוא אומר (צפניה א)  "אסוף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה"', הקב"ה אומר לנביא צפניה, וכי אכלה את הכל?! ונאמר שם עוד "אסף אדם ובהמה, אסף עוף השמים ודגי הים, והמכשלות את הרשעים (- כל דבר שהרשעים נכשלים בו) ",
ודרשינן, וכי מפני שהרשעים נכשלים בהן - יאבדם מן העולם?!וכי אכלה את האדם והבהמה, עוף השמים ודגי הים, וכל דבר שהרשעים נכשלים בהם?!
והלא אף לאדם הן עובדין, (לשון המשך הכתוב:) "והכרתי את האדם מעל פני האדמה? נאם ה"'.
ושם, בהמשך הכתוב נאמר, שהקב"ה, אכן, יטה ידו ויכרית את עובדי האלילים, וכומריו וכהניו.
ובענין זה מביאה הגמרא ויכוח נוסף.
שאל אגריפס שר צבא (גוי רומאי בימי אגריפס המלך) את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם (דברים ד) "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אל קנא!".
ושאל אותו: כלום אדם מתקנא - אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר! אם כן, מהי קנאתו באלילים?! וכי ידמו לו?! וכי ישוו לו?!
אמר לו רבן גמליאל: אמשול לך משל: למה הדבר דומה? לאדם שנשא אשה שניה, בנוסף על אשתו. כאשר השנייה חשובה ממנה - אין הראשונה מתקנאה בה, ואין מקפדת על בעלה, ואילו כאשר השנייה פחותה ממנה - מתקנאה בה, ומקפדת עליו לשנאותו.
והנמשל: אין הקב"ה מקנא על האלילים חדלי הערך עצבי מעשי ידי אדם, אלא, על עובדיהם העוזבים א - להים ומלך עולם, לעבוד אלילים  90 .

 90.  מבואר על פי המהרש"א.
הגמרא מביאה משלו של רבי עקיבא בענין האלילים.
אמר לו אדם מישראל  91  ושמו זונין לרבי עקיבא: לבי ולבך ידע (גירסת עין יעקב: ידעין) דעבודת כוכבים לית בה מששא, אין בה ממש! שאלתי היא: והא קחזינן, אנו רואים, גברי דאזלי כי מתברי, אנשים חגרים שאבריהם מפורקים מחמת מחלה, ההולכים לעבודת כוכבים, ואתו, והם חוזרים כי מצמדי, באיברים מצומדים, כלומר: שמתרפאים שם. -

 91.  כן כתב רש"י. וכתב המהרש"א: אם קבלה היא בידי רש"י - נקבלה. אבל אם רש"י אומר כן משום שזונין אמר: לבי ולבך יודעין שאין בה ממש, אין זה מוכרח - אדרבה! מה שמגלה את מה שבלבו, משמע שבסתר לבו אינו מודה בעבודת כוכבים, ואילו בפרהסיה עובד עבודת כוכבים, משמע שהיה גוי. ועיין בהגהות היעב"ץ.
מאי טעמא? למה הוא כן, הלא אין בה שום כח?
אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל: למה הדבר דומה? לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידים אצלו פקדונות, שלא בעדים. ובא אדם אחד, ולא סמך על נאמנותו והפקיד לו בעדים.
פעם אחת, שכח, והפקיד אצלו שלא בעדים. אמרה לו אשתו של הנאמן: בוא ונכפרנו! ולא נאבד את נאמנותינו, מפני שתמיד מפקיד אצלינו בעדים, יאמינו לנו שעתה הפעם לא הפקיד אצלינו! אמר לה: וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן - אנו נאבד את אמונתינו?!ואף אם לא נחשד בעיני אחרים - לא נמעול באמונתינו.
והנמשל: אף, באלילים - כך הוא: יסורין אלו, כגון מי שנתפרקו איבריו מחמת מחלה, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן, מן השמים, ואומרים להן: שלא תלכו אלא ביום פלוני! ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי רופא פלוני, ועל ידי סם פלוני! כיון שהגיע זמנן לצאת - הלך זה לבית עבודת כוכבים  92 !

 92.  כתב המהרש"א: הטעם למה היסורים יוצאים כשהלך לבית עבודת כוכבים, הוא: כמו שאמרה הגמרא לקמן: הבא לטמא פותחין לו. עיין שם במהרש"א באריכות.
אמרו יסורין: דין הוא - שלא נצא! שלא ייראה כאילו יצאנו באמצעות האלילים.
וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן - אנו נאבד שבועתינו, שהשביעו אותנו לצאת?!
ומבארת הגמרא: מה שאמר רבי עקיבא שמשביעין את היסורין והם מקיימים את שבועתן - והיינו דאמר רבי יוחנן:
מאי פירוש דכתיב (דברים כח) "וחלים רעים ונאמנים", מהי רעותם? ומהי נאמנותם? -
רעים בשליחותן, שמייסרים את הגוף, ונאמנים בשבועתן, מקיימים את שבועתן.
ובענין זה מביאה הגמרא עוד מאמר אמוראים.
אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה: האיכא, הרי ישנו, בית עבודת כוכבים באתרין, במקומנו, דכי מצטריך עלמא למטרא, כשהעולם צריך לגשם, מתחזי להו בחלמא מתראה לפני עובדיה בחלום, ואמר להו: שחטו לי גברא ואייתי מטרא, שחטו לי איש ואביא לכם גשם! ואכן עשו כן, שחטו לה גברא, ואתי מטרא, ובא גשם!
אמר ליה רב יהודה: טוב ששאלת אותי שאלה זו בעודי בין החיים, השתא עתה, אי הוי שכיבנא, אם כבר הייתי מת, לא אמרי לכו הא מילתא, לא הייתי אומר לכם דבר זה:
דאמר רב: מאי פירוש דכתיב (דברים ד) "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ... ופן תשא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים".
מה הפירוש: חלק אותם ה' לכל העמים?
מלמד: שהחליקן בדברים, הקב"ה מניח אותם לטעות באלילים  93 , כדי לטורדן מן העולם, ולהענישם על עובדם את האלילים.

 93.  כן כתב רש"י. וביתר ביאור בפירוש רבינו חננאל: שהחליקם בדברים שמראין כי יש ממש בעבודת כוכבים, כדי לטורדן מן העולם אם יטעו אחריהם.
ודרשה זו היינו דאמר ריש לקיש:
מאי דכתיב (משלי ג) "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" - "אם ללצים", דהיינו, מי שבא לטמא, את עצמו ולהיות רשע - "הוא יליץ" פותחין לו את פתח הטומאה ליכנס בו ונותנין לו את האפשרות, ואין מונעין אותו מן השמים ואין מעכבין עליו, וגם לא יסייעו לו.
"ולענוים" מי שבא לטהר את עצמו - "יתן חן" מסייעין אותו, ומכינים לו פתח, והקב"ה נותן לו חן וסיוע  94 .

 94.  מבואר על פי רש"י במסכת יומא (לח ב).
וכן הגוים הבאים ליטמא ולעבוד לכל צבא השמים, מחליקן הקב"ה בדברים, ופותח להם פתח -
ולפיכך הצליח האליל להביא גשם כששחטו איש לפניו.

מתניתין:
לוקחין, מותר לקנות, גת בעוטה, עם הענבים והיין, מן העובד כוכבים. ולא נאסר היין במגע הגוי.
אף על פי, שהוא, הגוי נוטל בידו, את הענבים אחרי דריכתם והיין כבר התחיל לירד מהם, ונותן, את הענבים לתפוח, ונמצא שהגוי נגע ביין בתחילת ירידתו - בכל זאת ואינו (גירסת הב"ח: אינו  98 ) עושה יין נסך עד שירד לבור, ולא בתהליכים הקודמים, לפני ירידתו לבור.

 98.  גירסת הב"ח מובאת בתוס', והם מוסיפים עוד גירסא "שאינו". ולגירסאות אלו מתפרשת המשנה כפשוטה: למרות שהגוי נוגע ביין שבגת, מכל מקום, "אינו" עושה יין נסך עד שירד לבור. או, מכל מקום, מותר, מפני "שאינו" יין עד ירידתו לבור. את הגירסא "ואינו" מפרשים התוס': "לוקחים גת בעוטה מן העובד כוכבים - אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח". והטעם, מפני שבהיותו בתפוח עדיין אינו יין. וממשיכה המשנה: ולא רק שבתפוח אינו יין, אלא אף אחרי שזב מן התפוח בדרכו לבור, גם כן אינו יין, אלא "ואינו" עושה יין נסך עד שירד לבור, ולא בדרכו לבור.
כאשר ירד לבור, אם נגע בהם הגוי  99 , מה שבבור - אסור, והשאר מותר, אפילו לשתותו.

 99.  כן פירש רש"י. ועיין בתוס' המוכיחים את דברי רש"י מהסוגיא. אבל הרשב"ם סובר, שאף אם הגוי לא נגע, מכל מקום, נאסר היין שבבור, מחמת "כחו" של הגוי, מעת שדרכם. ובכל זאת נאסר רק היין שבבור, ולא שבגת - למרות שגם הוא נמשך מ"כחו" של הגוי - הואיל ואינו קרוי יין.
בעקבות סברתו של התנא של משנתינו שאינו נעשה יין נסך עד שירד לבור, מתחדשת עוד הלכה:
דורכין, מותר לישראל להשכיר עצמו בדריכת ענבים עם העובד כוכבים בגת, כיון שעדיין אינו יין נסך האסור בהנאה, ועדיין מותר אפילו בשתיה.
ואילו אם היינו סוברים שהיין אסור במגע הגוי עוד בעודו בגת טרם ירידתו לבור, היה אסור לדרוך עם הגוי, מפני שנמצא שהישראל לוקח שכר על איסורי הנאה, ונהנה מן יין האסור בהנאה.
וכן אין לאסור לדרוך עם הגוי, מטעם שהישראל "מסייע ידי עוברי עבירה", שיש איסור לטמאות פירות ארץ ישראל, כמו שיבואר.
מפני שאין הגוי עובר עבירה כשיטמאם, כי הגוים לא נצטוו לשמור על פירות ארץ ישראל בטהרתם, והגוי המטמאם אינו עובר עבירה.
ולכאורה, היה לנו עוד טעם לאסור:
מפני שהגת של הגוי טמאה היא, ונמצא שהענבים נטמאים מהגת, אחרי תחילת דריכתם (והיא המכשרתם לקבלת טומאה, שהיין היוצא בתחילת הדריכה "מכשיר" את הענבים לקבל טומאה. כידוע, שאין שום מאכל מקבל טומאה עד שיבלל תחילה באחד משבעה משקים, ואחד מהם הוא יין, המכשיר את המאכלים לקבל טומאה) -
ונמצא שהישראל המסייעו - הוא עצמו גורם לטמאות פירות ארץ ישראל.
בכל זאת, מתיר התנא של משנתינו, הואיל והפירות כבר נטמאו בתחילת דריכת הגוי, נמצא שהישראל אינו מוסיף כלום בטומאתם.

דרשני המקוצר[עריכה]