משלי כרם וגפן בתנ"ך: הבדלים בין גרסאות בדף

קיימים בתנ"ך משלים רבים שמשתמשים בכרם, בגפן, בענבים וביין. משלים אלה עוסקים בשאלות קיום יהודיות.

משל הכרם של ישעיה

משל הגפן של יותם

בספר שופטים מופיע משל העצים של יותם. חלק ממשל העצים עוסק בגפן.

משלי גפן וכרם ביחזקאל

משל עץ הגפן מעצי היער - ספר יחזקאל פרק טו

(א) וַיְהִי דְבַר יְדוָד אֵלַי לֵאמֹר:

(ב) בֶּן אָדָם מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן \ מִכָּל עֵץ הַזְּמוֹרָה \ אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר:

(ג) הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה \ אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלוֹת עָלָיו כָּל כֶּלִי:

(ד) הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה \ אֵת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ \ וְתוֹכוֹ נָחָר הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה:

(ה) הִנֵּה בִּהְיוֹתוֹ תָמִים לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלָאכָה \ אַף כִּי אֵשׁ אֲכָלַתְהוּ וַיֵּחָר \ וְנַעֲשָׂה עוֹד לִמְלָאכָה:

(ו) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד \ כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר \ אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה \ כֵּן נָתַתִּי אֶת ישְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:

(ז) וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם \ מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם \ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדוָד \ בְּשׂוּמִי אֶת פָּנַי בָּהֶם:

(ח) וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה \ יַעַן מָעֲלוּ מַעַל \ נְאֻם אֲדֹנָי יֱדֹוִד:

המסר של המשל:

גורלו המיוחד של העם היהודי, תלוי בייעוד המיוחד שלו.

למרות מעלתה הגדולה של הגפן, הגזע שלה לא יצלח לכל מלאכה, בניגוד לעצי היער שגזעם מועיל לעשיית כלים ודברים רבים.

דבר זה מצביע על ייעודו הגדול של גזע זה שכולו מיועד להצמחת היין. חסרונו של גזע הגפן מצביע על חשיבותה.

כך עם ישראל, שונה הוא מכל העמים - וייעודו שונה מכל העמים. אין לו קיום מבלעדי ייעודו.

עניין המשל:

רד"ק על יחזקאל פרק טו פסוק ד וענין המשל, כי המשיל ישראל לעץ גפן שהוא עץ דק ורפה מכל העצים ובישראל נאמר כי אתם המעט מכל העמים וכשיוצ' פרי טוב יצא ממנו היין המשמח אלהים ואנשים הנה העץ הזה [-הגפן] אין בו תועלת אלא בפריו וישראל הוא עץ הגפן כמו שהמשילו ישעיהו ואמר כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויטעהו שורק ויקו לעשות ענבים ויעש באושים והנה הוא זמורת היער ואין בו צורך אלא לאש. וישראל כיון שעשה מעשים רעים אין לו תקנה אלא ליסרו למשפט ברעב ובחרב ובדבר והוא האש והנה שני קצותיו אכלה האש כמו שאמר ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה אמר ותלהטהו ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב ואמר ובתוכו נחר זה ירושלם שהיא באמצע ארץ ישראל ובכל הרעה שראו שבאה לעשרת השבטים ולכל ערי יהודה לבד ירושלם ואף על פי כן יושבי ירושלם שנחרו מן האש ובאו להם ארבעת השפטים לא לקחו מוסר ומה תקוה יש בהם אם ימלטו מן האש שלא תאכל' לגמרי הנה לא יצליחו למלאכה כלומר לא יחזרו בתשובה ולא ייטיבו מעשיה' הנה אין להם תקנה אלא להחזירם לאש לאכלם ולהחרימם גם ירושלם שתהיה שממה וזהו שאמר מהאש יצאו והאש תאכלם ואמרתי שירושלם נמלטה מן האש ששלחתי אליהם השכם והערב שישובו בתשובה והעיר לא תשרף באש ולא שמעו אם כן האש תאכלם: טקסט מוגדל

לקריאה נוספת

• מעשה מחדל וגנטיקה בשיר הכרם של ישעיהו , יהודה פליקס
• הערך גפן כרם באתר דעת