מלוח כרותח: הבדלים בין גרסאות בדף

מאכל צונן שנמלח במלח, פולט טעם כדבר רותח. לדוגמא: בשר שהומלח במלח, המלח יגרום שהבשר ייעשה כרותח, וכל מאכל אשר יגע בבשר (או שיעמוד סמוך מאוד לבשר עד שפליטת הבשר תיגע בו), יבלע טעם מהבשר. מקור הדין במסכת חולין, פרק גיד הנשה, דף צז ע"ב.

שיעור המליחות

מלוח כרותח, היינו שנמלח עד שאינו נאכל מחמת מלחו.

שיעור התפשטות הבליעה על ידי המליחות

הרא"ש (פרק גיד הנשה סימן כד) והרשב"א (תוה"ק ב"ד ש"א) והר"ן (חולין מב ע"ב ד"ה דג) סוברים שמלוח כרותח מבליע כדי קליפה.

דעת רמב"ן (חולין קיב ע"ב ד"ה ורבינו שלמה) שמלוח כרותח והבליעה מתפשטת בכולו ואוסרת הכל.

דעת הרא"ה (ב"ד ש"א) שעל ידי המליחות מתפשטת הבליעה עד שיעור נטילת מקום.

ביטול בשישים בבליעה על ידי מליחה

הראשונים דנים אם בליעה שעל ידי מליחה מתפשטת בכל החתיכה בשווה, ותתבטל בששים, או שלא בוודאות שהבליעה מתפשטת בשווה, ואין להתיר בביטול בששים.

הבית יוסף בסימן קה ד"ה ולעניין הלכה כותב שגם בבליעה על ידי מליחה, קיים ביטול בששים (אלא שצריך ליטול כדי נטילה במקום שהחתיכות נגעו זו בזו).

מלוח כרותח בכלים

לא שייך מליחה אלא באוכלים ולא בכלי, ולכן גבינות שנעשו בכלים של גויים שאינם כשרים, אף על פי שנמלחו הגבינות בתוך הכלים, אין המלח מוציא הטעם מהכלים, ונחשב כאיסור תפל (ללא מלח) והיתר מלוח, ומותר.

וכיו"ב, מלח שנמצא בכלי בשרי, מותר להשתמש בו עם חלב (טור יו"ד סימן קה).