ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רד א

דין 'מי שפרע'

אם נתן דמי מקח, ‏^[1] ולא קנאו (במשיכה שהיא המועילה אחר תקנ"ח) כל החוזר בו (מוכר או קונה) מקבל על עצמו קללת 'מי שפרע' כי לא נהג כמנהג יהודים ‏^[2] ‏^[3]

בהונאה

המאנה חברו בשתות ונתן דמיו ולא משך, המתאנה (החוזר) אי"צ לקבל מש"פ והמאנה (כשחוזר) מקבל מש"פ, ב"ח, ואינו כן אלא כלל הוא כל שאילו משך קנה, בנתינת דמיו מקבל מש"פ, ש"ך. ‏^[4]

סעיף ב'

כל שנאנס אינו במש"פ וכן הירא להפסיד מקחו, ולא מהני הבטחת המוכר להחזיר לו כי לא רוצה לעמוד עמו לדין או חושש שלא יהא לו לפרוע. והירא להפסיד מקצתו מקבל מש"פ, סמ"ע (נתיה"מ ורע"א, ועי' בי' הגר"א) כשהתקלקל מעט (יין והחמיץ) אבל נאבד ואינו בעולם חוזר ממה שאין לו.

סעיף ג'

הפוסק על שער השוק וקיבל דמיו (ולא היה לו) אם בהיתר קיבל ע"ע מש"פ ואם באיסור לא קיבל, סמ"ע.

סעיף ד'

סדר קללת 'מי שפרע': 'מי שפרע מאנשי דור המבול.... וממצריים שטבעו בים ‏^[5] הוא יפרע ממי שלא עומד בדיבורו, ‏^[6] ולרמ"א בנוכח 'ממך אם לא תעמוד בדיבורך'.

סעיף ה'

כל שאין במעשיו קניין מן התורה (כסף, לולא תקנ"ח) לא מקבל מש"פ, ולכן הנותן משכון על מקחו לא קיבל מש"פ, באה"ט. ועי' קצוה"ח (סק"ב) שכל שנתן מעות נחשב סיטומתא ואע"פ שלא קנה קיבל מש"פ, ולדעות הראשונים שזוכה במשכון (רמב"ן רשב"א) רצה לומר שה"נ גם משכון יקבל מש"פ, אבל לא פסק כן בשו"ע (אלא לא זוכה במשכון כלל) ואין מש"פ במשכון.

סעיף ו'

פסקו הדמים ורשם לוקח על המקח לסימן בפני המוכר (או באמירתו) קיבלו מש"פ (אפילו לא שילם כלום), וכשמנהגם לקנות בזה הוא קניין גמור (סיטומתא).

סעיף ז'

נו"נ בדברים בלבד אע"פ שאין מש"פ הרי הוא 'מחוסר אמנה' ואין רוח חכמים נוחה ממעשיו. ‏^[7]

סעיף ח'

הבטיח מתנה וחזר בו, במרובה אין מחוס"א (כי לא מאמינו עד שיקנהו) ובמועטת יש (עובר)