פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כו א: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת קישור למקור) |
(Added yair hashulchan's seif.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר כו א|שולחן-ערוך-אבן-העזר|כו|א}} | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר כו א|שולחן-ערוך-אבן-העזר|כו|א}} | ==סעיף א== | ||
סעיף א | |||
אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום (רמב"ם). ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה'''<sup>א</sup>''', אינה נחשבת כאשתו (טור), ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו (שו"ת רא"ש). הגה: דבודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה (טור). אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו, יש אומרים שמותר והוא פלגש האמורה בתורה (הראב"ד וקצת מפרשים). וי"א שאסור, ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (הרמב"ם והרא"ש והטור). עכו"ם שנשא עכו"ם, וכן מומר'''<sup>ב</sup>''' שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע"פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא (ריב"ש סימן ו' ובת"ה סימן ר"ט) וע"ל סימן קמ"ט סעיף ו'. | |||
קדשה: '''רמב"ם''': הבא על אשה ללא קידושין לשם זנות נחשבת זונה ועוברים על "לא תהיה קדשה". הב"י מקשה מיבמות סא,ב ששם לגבי פסול זונה לכהונה לא קי"ל כר"א שהבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ומתרץ שאינה נחשבת זונה לענין כהונה אך נחשבת לענין "לא תהיה קדשה". | |||
'''ראב"ד''': לדעת הרמב"ם גם בפילגש לוקה. | |||
<blockquote>'''שו"ת רמב"ן''': גם לדעת הרמב"ם פילגש מותרת. דוקא בבועל לשם זנות אסר משא"כ במייחד אותה לעצמו. הרמב"ם כותב שמותר למלך לקחת פילגשים, ובגירסא שלפנינו כתוב שלהדיוט אסור אך הרמב"ן לא גרס זאת. עוד מבאר הרמב"ן שאין איסור מטעם "כלה בלא ברכה אסורה כנידה" משום שזה דוקא כשרוצה לשאת אותה לגמרי. | |||
</blockquote> | |||
'''גירסתנו ברמב"ם''': הדיוט אסור בפילגש. '''ח"מ,ב"ש''' – אך אינו לוקה, ודוקא באינה מיוחדת לו לוקה משום קדשה. | |||
<blockquote>'''ראב"ד,שו"ת רמב"ן''': רק המזומנת ומופקרת לכל נקראת זונה אך המייחדת עצמה לאיש אחד זוהי הפילגש שבתורה. '''הרמב"ן''' כותב שאינה אסורה אפילו מדרבנן, ואילו '''הח"מ''' כתב שגם לשיטת הראב"ד אסור מדרבנן מתקנת איסור יחוד עם פנויה. מהב"ש נראה בפשטות כרמב"ן<ref>לפי שטרח להביא ביאור הרמב"ן למה לא אסור מדרבנן מטעם "כלה בלא ברכה".</ref>. | |||
</blockquote> | |||
'''שו"ת רא"ש''': המתייחד עם פנויה המשרתת בביתו בי"ד כופים להוציאה לפי שידוע שבושה לטבול ונמצא בועל נידה. | |||
'''ד"מ''': דייק מהרא"ש שסובר כרמב"ם שפילגש אסורה. | |||
'''ח"מ,ב"ש''': דייקו להפך שמותרת. שהרי כתב שכופים להוציאה בגלל איסור נידה ולא בגלל איסור פילגש. | |||
<blockquote>'''רמ"א''': הביא גם את שיטת הראב"ד המתיר וגם את שיטת הרמב"ם שלוקה. השו"ע סתם שאינה מקודשת ולא התייחס לשאלה אם נחשבת קדשה. '''ח"מ,ב"ש''' – לדעת הרמב"ם אף אם אסור אינו לוקה. כאמור, לשיטת הח"מ לפי הראב"ד מ"מ אסורה מדרבנן ואילו לפי הרמב"ן מותרת, וכן משמע בפשטות מהב"ש. | |||
</blockquote> | |||
א. בינו לבינה: '''ב"י''': אך אם בא עליה בפני עדים לשם אישות מתקדשת בכך. | |||
'''ב"ש''': וכן אם גלוי לכל שנשאה לשם אישות נחשב כאילו היו עדים בעת הביאה. | |||
ב. מומר: '''ח"מ,ב"ש''' – דוקא במומר מרצון שנח לו בהפקר ולכן לא אומרים שלא רצה שתהיה בעילתו בזנות, אולם באנוסים הממשיכים לשמור את הדת בצינעא אין להקל. | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | |||
גרסה מ־16:33, 14 באפריל 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א
אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום (רמב"ם). ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינהא, אינה נחשבת כאשתו (טור), ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו (שו"ת רא"ש). הגה: דבודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה (טור). אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו, יש אומרים שמותר והוא פלגש האמורה בתורה (הראב"ד וקצת מפרשים). וי"א שאסור, ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (הרמב"ם והרא"ש והטור). עכו"ם שנשא עכו"ם, וכן מומרב שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע"פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא (ריב"ש סימן ו' ובת"ה סימן ר"ט) וע"ל סימן קמ"ט סעיף ו'.
קדשה: רמב"ם: הבא על אשה ללא קידושין לשם זנות נחשבת זונה ועוברים על "לא תהיה קדשה". הב"י מקשה מיבמות סא,ב ששם לגבי פסול זונה לכהונה לא קי"ל כר"א שהבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ומתרץ שאינה נחשבת זונה לענין כהונה אך נחשבת לענין "לא תהיה קדשה".
ראב"ד: לדעת הרמב"ם גם בפילגש לוקה.
שו"ת רמב"ן: גם לדעת הרמב"ם פילגש מותרת. דוקא בבועל לשם זנות אסר משא"כ במייחד אותה לעצמו. הרמב"ם כותב שמותר למלך לקחת פילגשים, ובגירסא שלפנינו כתוב שלהדיוט אסור אך הרמב"ן לא גרס זאת. עוד מבאר הרמב"ן שאין איסור מטעם "כלה בלא ברכה אסורה כנידה" משום שזה דוקא כשרוצה לשאת אותה לגמרי.
גירסתנו ברמב"ם: הדיוט אסור בפילגש. ח"מ,ב"ש – אך אינו לוקה, ודוקא באינה מיוחדת לו לוקה משום קדשה.
ראב"ד,שו"ת רמב"ן: רק המזומנת ומופקרת לכל נקראת זונה אך המייחדת עצמה לאיש אחד זוהי הפילגש שבתורה. הרמב"ן כותב שאינה אסורה אפילו מדרבנן, ואילו הח"מ כתב שגם לשיטת הראב"ד אסור מדרבנן מתקנת איסור יחוד עם פנויה. מהב"ש נראה בפשטות כרמב"ן[1].
שו"ת רא"ש: המתייחד עם פנויה המשרתת בביתו בי"ד כופים להוציאה לפי שידוע שבושה לטבול ונמצא בועל נידה.
ד"מ: דייק מהרא"ש שסובר כרמב"ם שפילגש אסורה.
ח"מ,ב"ש: דייקו להפך שמותרת. שהרי כתב שכופים להוציאה בגלל איסור נידה ולא בגלל איסור פילגש.
רמ"א: הביא גם את שיטת הראב"ד המתיר וגם את שיטת הרמב"ם שלוקה. השו"ע סתם שאינה מקודשת ולא התייחס לשאלה אם נחשבת קדשה. ח"מ,ב"ש – לדעת הרמב"ם אף אם אסור אינו לוקה. כאמור, לשיטת הח"מ לפי הראב"ד מ"מ אסורה מדרבנן ואילו לפי הרמב"ן מותרת, וכן משמע בפשטות מהב"ש.
א. בינו לבינה: ב"י: אך אם בא עליה בפני עדים לשם אישות מתקדשת בכך.
ב"ש: וכן אם גלוי לכל שנשאה לשם אישות נחשב כאילו היו עדים בעת הביאה.
ב. מומר: ח"מ,ב"ש – דוקא במומר מרצון שנח לו בהפקר ולכן לא אומרים שלא רצה שתהיה בעילתו בזנות, אולם באנוסים הממשיכים לשמור את הדת בצינעא אין להקל.
מתוך הספר יאיר השולחן
הערות שוליים
- ↑ לפי שטרח להביא ביאור הרמב"ן למה לא אסור מדרבנן מטעם "כלה בלא ברכה".