כתובת קעקע: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
טעם האיסור הוא כדי להרחיק מ[[עבודה זרה]], שכך היה דרך עובדי ע"ז לקעקע על גופם את היותם שייכים לאותה עבודה זרה, ולכן אסרה התורה עשיית כתובת קעקע ({{מקור|ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מא}}; {{מקור|חינוך רנג}} ועוד). | טעם האיסור הוא כדי להרחיק מ[[עבודה זרה]], שכך היה דרך עובדי ע"ז לקעקע על גופם את היותם שייכים לאותה עבודה זרה, ולכן אסרה התורה עשיית כתובת קעקע ({{מקור|ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מא}}; {{מקור|חינוך רנג}} ועוד). | ||
==מדיני האיסור== | ==מדיני האיסור== | ||
גרסה אחרונה מ־18:47, 4 ביוני 2018
|
|
כתובת קעקע הוא איסור תורה על עשיית סימנים בגוף על ידי שריטה ממולאת בדיו שאינה נמחקת לעולם.
מקור וטעם[עריכה]
מקור האיסור הוא מהפסוק (ויקרא יט, כח): "וכתובת קעקע לא תתנו בכם".
טעם האיסור הוא כדי להרחיק מעבודה זרה, שכך היה דרך עובדי ע"ז לקעקע על גופם את היותם שייכים לאותה עבודה זרה, ולכן אסרה התורה עשיית כתובת קעקע (ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מא; חינוך רנג ועוד).
מדיני האיסור[עריכה]
האיסור הוא לכתוב על שריטה שבבשרו בדיו או בצבע אחר. אם לא חרט את הכתוב בעור בשרו או חרט בעור בשרו ולא מילא את החריטות בדיו או בצבע אחר - אינו לוקה. לדעת רבי שמעון, אינו חייב מלקות, אלא אם כן כתב בתוך החריטה שם של עבודה זרה, שנאמר: "וכתובת קעקע לא תתנו בכם, אני ה'", ודורשים: "אני ה'" - ולא אחר, ומכאן שעיקר חיוב מלקות, לדעתו של רבי שמעון, הוא משום השם של עבודה זרה בכתובת קעקע. אמנם, אין הלכה כמותו.
אם כתבו עליו כתובת קעקע ולא סייע לכותב- פטור (שכן זהו לאו שאין בו מעשה).