מי שהנאתו וביעורו שווים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־17:30, 11 בדצמבר 2008
|
|
תנאי לתחולת קדושת שביעית: גידולי קרקע שההנאה מהם וכילויים באים בעת ובעונה אחת.
מן הפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" למדו חז"ל, כי קדושת שביעית חלה רק על גידולי קרקע שההנאה מהם וביעורם מן העולם באים כאחד, דוגמת אכילה, שבה כילוי וביעור המזון והנאת האכילה באים בעת ובעונה אחת, וכן שתייה, סיכה והדלקת הנר, ולא באה דרשה זו ("מי שהנאתו וביעורו שווים") אלא למעט גידולי קרקע שביעורם קודם להנאתם, כגון עצים העומדים לעשות מהם פחמים - העצים נשרפים תחילה והופכים לגחלים הראויים לאפות בהם, וכיון שההנאה מן הפחמים באה רק לאחר מכן, אין העצים קדושים בקדושת שביעית.