מאה שערים (ירושלים): הבדלים בין גרסאות בדף
מ (ווייצמאן העביר את הדף מאה שערים לשם מאה שערים (ירושלים)) |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
בהתאם לתוכנית הראשונית ניגשו לבנות את בתי השכונה בארבע צלעות שהקיפו חצר מרכזית. בחומת השכונה שישה שערים מעץ שהוחלפו בשנת 1906 בשערי ברזל. כאשר השערים אלו היו נסגרים מדי לילה ונפתחים מדי בוקר . מהלך השנים 1874-1880 נחצבו בשכונה בורות מים לאספקת מי שתייה. הראשון שבהם נחצב במרכז השכונה כבר בתרל"ה 1875, הוא הבור שמעליו נבנה אחר כך בית המדרש "ישועות יעקב". במקביל הוקמו מוסדות הציבור, מקווה הטהרה ובית המדרש "ישועות יעקב", ונשלמו תלמוד התורה חצר "בית אברהם", שנבנה כדי שהילדים לא יצטרכו לכתת את רגליהם לעיר העתיקה. בתרמ"א- 1880 נערכה חגיגה גדולה בשכונה. להגרלת הבתים בין מאת החברים לצמיתות והשלמת חומת מאה שערים . הופל הגורל "ויזכה כל איש את ביתו ואת נחלתו". בשנת 1890 עלה מניין הבתים ל-200 והאוכלוסייה ל-800 נפש. כאשר שלוש שנים מאוחר יותר נמנו בשכונה 300 בתים ובהם 1500 נפש. הייתה זו השכונה הגדולה בעיר החדשה. הגידול נבע מהילודה הגבוהה וגלי העלייה ממזרח אירופה. | בהתאם לתוכנית הראשונית ניגשו לבנות את בתי השכונה בארבע צלעות שהקיפו חצר מרכזית. בחומת השכונה שישה שערים מעץ שהוחלפו בשנת 1906 בשערי ברזל. כאשר השערים אלו היו נסגרים מדי לילה ונפתחים מדי בוקר . מהלך השנים 1874-1880 נחצבו בשכונה בורות מים לאספקת מי שתייה. הראשון שבהם נחצב במרכז השכונה כבר בתרל"ה 1875, הוא הבור שמעליו נבנה אחר כך בית המדרש "ישועות יעקב". במקביל הוקמו מוסדות הציבור, מקווה הטהרה ובית המדרש "ישועות יעקב", ונשלמו תלמוד התורה חצר "בית אברהם", שנבנה כדי שהילדים לא יצטרכו לכתת את רגליהם לעיר העתיקה. בתרמ"א- 1880 נערכה חגיגה גדולה בשכונה. להגרלת הבתים בין מאת החברים לצמיתות והשלמת חומת מאה שערים . הופל הגורל "ויזכה כל איש את ביתו ואת נחלתו". בשנת 1890 עלה מניין הבתים ל-200 והאוכלוסייה ל-800 נפש. כאשר שלוש שנים מאוחר יותר נמנו בשכונה 300 בתים ובהם 1500 נפש. הייתה זו השכונה הגדולה בעיר החדשה. הגידול נבע מהילודה הגבוהה וגלי העלייה ממזרח אירופה. | ||
==[[מאה שערים ([[תל אביב]] - [[יפו]])]]== | |||
גרסה מ־09:43, 20 בינואר 2019
|
|
מאה שערים היא שכונה יהודית שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה. היא שכונה בעלת אופי חרדית-ירושלמי טיפוסי. בשנים האחרונות החלה תנופת בנייה מחודשת בשכונה, תושבים רכשו בתים בשכונה, ובתים עברו בירושה. החל מהלך של שיפוץ והרחבה כאשר המועצה לשימור אתרים ועיריית ירושלים מפקחים על שימור השכונה החמישית והגדולה מחוץ לחומות.
הרקע להקמת השכונה
שריה גלזמן מבית ספר שדה עפרה כתב על השכונה בעלון יש"ע שלנו במדור [סיפורו של מקום הוא מתאר את הרקע לבניית השכונה. "עד אמצע המאה ה–19 ההתיישבות היהודית בירושלים הייתה רק בהרובע היהודי . לפי המשוער גודל האוכלוסייה בו הגיע ל-כ– 14 אלף איש. בתחום הרובע הייתה צפיפות רבה, מחירי הדירות היו גבוהים מאוד ותנאי החיים היו גרועים. כמו כן גם נפוצו מחלות רבות ומגפות קשות שפגעו באוכלוסין. היהודים חששו לגור מחוץ לחומות מסיבות שונות ובהן החשש מהתקפות של בדואים ושודדים, החשש ש"כספי החלוקה" לא יגיעו ליעדם, והיעדר שירותים שונים, שבאותם זמנים היו בתוך החומות. גורמים שונים, בהם מעצמות זרות.
תולדות השכונה
"מאה שערים" הוקמה בשנות השבעים של המאה ה-19, לאחר שהשר משה מונטיפיורי בנה את השכונה משכנות שאננים (1860)ונבנו השכונות: מחנה ישראל (1868), נחלת שבעה (1869) ובית דוד (1873).
החברה שיזמה את בניית השכונה נוסדה על ידי "חברת בוני ירושלים" בחודש כסלו שנת 1874, בשבוע של פרשת תולדות ולכן שמה של השכונה ניתן לה על יסוד הכתוב בפרשה אודות ההתיישבות של יצחק אבינו בארץ הנגב: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה‘ ".
אתר ירושלים ברשת] מספר כי מאה שערים הוקמה בריחוק משאר השכונות שנבנו מחוץ לחומה. נרכשו 32.5 דונם מאת מערביי הכפר ליפתא, אשר קראו לה "כרם כדכוד".
תאור השכונה
בהתאם לתוכנית הראשונית ניגשו לבנות את בתי השכונה בארבע צלעות שהקיפו חצר מרכזית. בחומת השכונה שישה שערים מעץ שהוחלפו בשנת 1906 בשערי ברזל. כאשר השערים אלו היו נסגרים מדי לילה ונפתחים מדי בוקר . מהלך השנים 1874-1880 נחצבו בשכונה בורות מים לאספקת מי שתייה. הראשון שבהם נחצב במרכז השכונה כבר בתרל"ה 1875, הוא הבור שמעליו נבנה אחר כך בית המדרש "ישועות יעקב". במקביל הוקמו מוסדות הציבור, מקווה הטהרה ובית המדרש "ישועות יעקב", ונשלמו תלמוד התורה חצר "בית אברהם", שנבנה כדי שהילדים לא יצטרכו לכתת את רגליהם לעיר העתיקה. בתרמ"א- 1880 נערכה חגיגה גדולה בשכונה. להגרלת הבתים בין מאת החברים לצמיתות והשלמת חומת מאה שערים . הופל הגורל "ויזכה כל איש את ביתו ואת נחלתו". בשנת 1890 עלה מניין הבתים ל-200 והאוכלוסייה ל-800 נפש. כאשר שלוש שנים מאוחר יותר נמנו בשכונה 300 בתים ובהם 1500 נפש. הייתה זו השכונה הגדולה בעיר החדשה. הגידול נבע מהילודה הגבוהה וגלי העלייה ממזרח אירופה.