אור החיים (הראשון): הבדלים בין גרסאות בדף

אור החיים (הראשון)[עריכה]

ספר אור החיים (הראשון) חיברו רבי יוסף יעבץ מספרד המכונה החסיד יעבץ הספר עוסק בעניני אמונה והשגחה וחיזוק האמונה באל אחד.

אור החיים (השני)[עריכה]

מתוך הויקיפדיה העברית; אור החיים הוא חיבורו המפורסם של רבי רבי חיים בן עטר (השני) והוא ביאור על חמשת חומשי התורה, ומשלב ביאור עם דרש וקבלה.

על אף שהמחבר הוא יליד מרוקו, החיבור קודש על ידי ראשי תנועת החסידות האירופית, שראו בו ספר יסוד לדרכם והשתדלו להתמיד בלימודו ובהדפסתו, ואף ראו בכך סגולה לעניינים רבים ובעיקר לפוריות והולדה. ברבות השנים הוא הודפס במהדורות שונות של מקראות גדולות לצד ביאורם של הראשונים.

כתיבת החיבור[עריכה]

לעדות המחבר, את כתיבת הביאור הוא החל שנים רבות לפני הדפסתו. כשהוא נתון בשלל מצבים פיזיים וכלכליים, שלא הקלו את מלאכתו. הוא גם רומז לחלק מהקשיים: "הן הקיפוני שאור שבעסיתי וחמ"ץ את מצרים, בשכשך מצרים במצרים, נרדף דלקוני בתפיסה ובמסירה ועלילה ונגידה ביד שר צר אכזרי וכשזה נופל זה קם באין מבטח לרגע מחיי להרגיע ואני בתוך עמקי ים הצרות תפיסות על עסקי ממון ועל עסקי נפשות". למרות הכל הוא התאמץ לכתוב את החיבור כשהוא מייחד לו זמן קבוע " ד' או ה' שעות בכל שבוע, ויהי בבוקר יום השישי, יום יצירתי ... יחדתי זמן מועט למצוה זו לפרש ... מאמרי אלוקים חיים". לאחר שלב הכתיבה, החל המחבר בשלב העריכה שבו ברר המחבר את המובחרים שבחידושיו "ב וג' גרגרים" ורק אותם הכניס לחיבורו הסופי. הדבר גם נרמז בהקדמתו כשהוא כותב

הדפסת הספר[עריכה]

בשנת תצ"ח פקד רעב כבד את מרוקו והמחבר עבר לעיר הנמל הצפונית טטואן וממנה לליוורנו שבאיטליה. באיטליה עמל להשיג מימון להדפסת חיבורו ואף קיבל הסכמות נלהבות מאת רבני מודנה וונציה.

בהדפסת ספר זה, כמו גם ספרו הנוסף "פרי תואר", טיפל שלמה בן יצחק אלוף, מיהודי ליוורנו, ידידו של רבי חיים אבן עטר, שאף גייס לבסוף את המימון הדרוש להדפסתם. ואולם תהליך הדפסת הספר לווה בבירוקרטיה הונציאנית המייגעת שהייתה באותם ימים על הדפסת דברי דפוס עבריים. תהליך הרישוי נמשך על פני שנה שלמה: בא' בשבט תק"א, ניתן רישיון להדפסה מאת ה-cattaverii, וכמעט כשנה לאחר מכן, בה' כסליו תק"ב, ניתן רישיון נוסף מאת ה-reformatory ורק אז ניתן היה להתחיל בהכנת כתב היד לדפוס. כעבור חצי שנה בסיון תק"ב, יצאו הספרים לאור. כפי הנראה, בעקבות הסחבת בהדפסת ספר זה, העדיף שלמה אלוף לקצר הליכים בעת הדפסת ספרו "פרי תואר", ולכן נמסר לדפוס באמשטרדם‏^[1].

שם הספר[עריכה]

במהדורתו הראשונה נקרא הספר "אורחות חיים", ורק במהדורות הבאות, הושב לו השם המקורי שייעד לו המחבר "אור החיים". את הנימוק לקריאה, הוא כותב בהקדמתו לספר:

דרכו בפרשנות[עריכה]

החיבור, כפי שמקדים המחבר, אינו מהווה ביאור במובן הפשטני, אלא איחוד של פשט לצד רמז, דרש וקבלה. מסיבה זו, בחר המחבר כבר במהדורה הראשונה, שלא להדפיס את החיבור בפני עצמו, אלא לצרפו למהדורת החומש עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, זאת כדי להוכיח שהביאור הוא רק תוספת לביאורי הראשונים. כך הוא גם מדגיש מפורשות:

עם זאת, פרשנים רבים שבאו בעקבותיו מצאו בו שיטתיות סיסטמטית קבועה. לשיטתו, גם במקומות שהוא נדרש לבאר את פשט הפסוקים, הוא מרשה לעצמו חירות פרשנית שאינה מחויבת לדברי חז"ל, בהסתייגות שלא ישנה הפירוש הלכות מעשיות. את שיטתו הוא מנמק בהקדמתו, כשהוא מבהיר:

התגלויות ומחזות[עריכה]

למרות שהחיבור מוקדש בעיקרו לביאור רציונלי של פסוקי התורה, שזורים בו כמה גילויים עם יסודות אוטוביוגרפיים, שבהם חושף המחבר התגלויות וחזיונות אישיים. כך מפורסמים המילים הראשונות שבהן הוא פותח את ביאורו לפסוק הראשון של ספר בראשית "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים בורא קצות הארץ, ואתבונן במה שהורשיתי להתבונן בפתח דברי קודש, והעירותי ממזרחה של תורה". כך הוא גם מעיד בהקדמתו: "והרגשתי בנפשי שראתה נסתרות ותאכל ותשבע ותותר ממטעמי התורה באור פני מלך חיים" התגלות חזיונית נוספת, של מאבק אלגורי בכוחות הרע בשטן ובחבורתו, הוא מביא בביאורו לפרשת ויחי (מט, יא):

בספרות החסידית המוקדמת, יוחסו לחלום משמעויות שונות, כאשר לדברי רבי משה חיים אפרים מסדילקוב בספרו "דגל מחנה אפרים" (פר' שופטים) לא היה זה חלום, אלא מלחמה ממשית שניהל המחבר עם כוחות הרע. ניסיון מאוחר של דרוש מורחב בהתגלות הזו, נעשה על ידי הרב מנחם מנדל פומרנץ בספר "אחישנה", להקיש מהדברים אקטואליה לתקופת אחרית הימים.

משפט מרומז נוסף, שעורר תהיות ושאלות באשר לפיענוחו, נמצא בביאורו לפרשת ראה שם נכתב המשפט " המעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה' שמו חיים", דבר שמעורר פרשנות כי המחבר רומז על עצמו. האזכור המשיחי עורר מעט פולמוס, והוא הושמט במהדורת שקלוב משנת תקמ"א, על ידי המדפיס ששמו הפרטי היה 'אשר'. כפי המסופר, כאשר הראו את ההשמטה לרבי פנחס מקוריץ, הוא דפדף לפרשת נשא, שם טעה הסדר בציטוט דברי חז"ל על אזהרת אשה סוטה שם היא מוזהרת עם נטמאה "בין מאיש זה ובין מאיש אחר", אלא שהמדפיס טעה וכתב "בין מאיש אשר", דבר שפורש לו כקלון אישי. ובאמת אחר זמן נתגלה קלונו ורבי פנחס מקוריץ אמר שזה פירוש הפסוק שלח יד בשלומיו היינו שפגע בצדיקים סימן שחילל בריתו ועשה מעשים של היפך הצניעות‏^[2] פרשנות נוספת שניתנה לדברים, טוענת שהכוונה היא לרבי חיים אבולעפיה מכיוון שהוא נולד בארץ ישראל‏^[3].

ביקורת והשפעה[עריכה]

הראשונים שאמצו את הספר וקידשוהו, היו ראשי תנועת החסידות בפולין, ובראשם רבי ישראל בעל שם טוב שאף ניסה בעקבות כך להיפגש עם המחבר. את התופעה מציין תלמיד המחבר החיד"א בחיבורו הביבליוגרפי "שם הגדולים" בערך הספר: " ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר" הגיעו הדברים לכדי כך, שכאשר העיז מישהו לפקפק בעובדה שהספר נכתב על ידי רוח הקודש, נחשב לו הדבר במחוזות מסוימים ככפירה שיש לשרש אחריה. הדבר גם עורר פולמוס הלכתי, כאשר בקהילה אירופאית אחת העיז מלמד תשב"ר לפקפק ברוח הקודש ששרתה על המחבר בעת הכתיבה. ובני הקהילה דרשו לפטרו. רבי חיים הלברשטאם מצאנז שנדרש לסוגיה ההלכתית, פסק בספרו כי "בעל אור החיים נבג"מ בוודאי חיבר ספרו ברוח הקודש ... ולכן המלמד המכחיש רוח קדשו של אוה"ח הוא אפיקורס שאינו מאמין בגדולי הדור שהעידו עליו שהיה ראוי לרוח הקודש ... ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם בידו ויישר כחם בזה". עם זאת, במקורות שונים, נטען כי היו סיבות אחרות שהביאו את פסק ההלכה הנחרץ הזה‏^[4].

סגולות ותיקונים[עריכה]

אדמו"רי החסידות, ייחסו ללימוד בספר סגולות ומעלות רבות, בעיקר ליראת שמים והישגים רוחניים. כך טען רבי פנחס מקוריץ כי הספר מועיל לפוריות וזאת משום "שמכיר במחבר שאין לו בנים וכל כח הפורה שלו הניח בספרו זה"

ביאורים וספרי עזר[עריכה]

כדי להנגיש את הספר לכל דורש, יצאו לאור בשנים האחרונות חיבורי עזר וביאורים על הביאור, שמנגישים אותו לקורא המודרני. להלן רשימה נבחרת של מהדורות מוערות ומהדורות ביאור.

• "אור הגנוז" - הרב יצחק מילר
• "סגולת משה" - רבי משה ב"ר נפתלי הירץ האפשטיין מווישנאוויץ
• "אור יקר" - רבי יצחק מאיר הזנפרץ
• "ברכת שמעון" - הרב ברוך שמעון שניאורסון ראש ישיבת טשעבין
• "אור בהיר" - הרב ישעיהו הלוי ווייס
• "נר למאור" - הרב ראובן מרגליות
• "אור לעיניים" - הרב שמואל נחום הלחמי, ובו ביאורים מאת האדמו"ר מאמשינוב.
• מהדורת "מאורי אור" ו"מאורי החיים" של הרב מנחם מנדל פומרנץ, בהוצאת מכון "עוז והדר".
• "ישמח משה" - הרב משה קורנגוט.

לקריאה נוספת[עריכה]

• אלעזר טויטו, רבי חיים בן-עטר ופירושו אור החיים על התורה, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשמ"ב 1981 (ומהדורה נוספת: תשנ"ז 1997. ומהדורת מכללת אורות ישראל, 2012).
• דן מנור, ללשון הרזים של ר' חיים בן עטר, בתוך: דעת - גיליון 22, אוניברסיטת בר-אילן, חורף תשמ"ט, עמ' 99–107
• חיים בנטוב, "אור החיים", הפירוש לתורה של רבי חיים בן עטר, מחניים 4 (תשנ"ג) 282–291.
• דוד אסף, 'שאינו מאמין בגדולי הדור': המאבק החסידי על כבודו של ספר 'אור החיים' ומשמעותו ההיסטורית, מחקרי חסידות, ירושלים תשנ"ט, עמ'125–149 [= נאחז בסבך (תשס"ו) 235–254].

קישורים חיצוניים[עריכה]

• אור החיים ב'ויקיטקסט'

מהדורות של הספר

• טקסט מלא באתר Sefaria
• אור החיים (אורחות חיים) - חלק א, דפוס ראשון, ונציה, תק"ב, באתר HebrewBooks
• אור החיים (אורחות חיים) - חלק ב, דפוס ראשון, ונציה, תק"ב, באתר HebrewBooks
• אור החיים על התורה: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים
• אור החיים חלק א וחלק ב.

על הספר

• אריה סטריקובסקי (עורך), ר' חיים בן עטר - אור החיים הקדוש,דף לתרבות יהודית, גיליון 276, ‬ירושלים: האגף לתרבות תורנית - משרד החינוך, תשס"ח. בגיליון מלוקטים מאמרי מחקר רבים על רבי חיים אבן עטר ועל ספרו "אור החיים"

הערות שוליים[עריכה]