פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמט ג: הבדלים בין גרסאות בדף
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
מ (Try fix category tree) |
||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה מ־16:07, 20 בינואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג – זריקת רכוש על המת
הצלת כלים של המת
סנהדרין מח ע"א
ת"ש: היו אביו ואמו מזרקין בו {על המת} כלים {כדי שיקברו עם המת} – מצוה על האחרים להצילן {"להצילם וליטלן מעליו, דאין השבת אבידה גדול מזה, אלמא: הזמנה לאו מילתא היא, דאי מילתא היא - ליכא הצלה" (רש"י)}. - התם משום מררייהו {"ואין זו הזמנה" (רש"י)}, אי הכי היינו דקתני עלה אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים שלא נגעו במטה, אבל נגעו במטה אסורין {"ואי משום מררייהו למה נאסרין בנגיעת המטה?" (רש"י)}. - תרגמה עולא: במטה הנקברת עמו דמחלפי בתכריכי המת {רשב"ג אסר את הכלים שנגעו במיטה כדי שלא יבואו להתיר אף את תכריכי המת (ע"פ רש"י)}.
וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "אם היו אביו ואמו מזרקים עליו כלים – מצוה לאחרים להצילן {שיש בזה משום השבת אבידה שוודאי אח"כ יתחרטו (ש"ך ס"ק ד)}, אם לא נגעו במיטה הנקברת עמו. אבל אם נגעו בה {במיטה} – אסורים {"מדרבנן, שגזרו בהן משום דמיחלפי בתכריכי המת" (ש"ך ס"ק ו)}, אם הם של אותו שזרקן עליו, והוא שיזרקם על דעת שיקברם עימו".
כתב הרמ"א ע"פ המהר"ם: "ואם הצילן, חייב בשמירתן; ואם החזירן לאביו ולאמו, וחזרו וזרקום, ונאסרו, חייב המחזיר לשלם, דהוי כזרקן למקום גדודי חיות ולסטים".
כלים שמשמשים להולכת המת
אבל רבתי פרק ד הלכה ט
מזרקין כלים על מתים, וקולטין ומצילין מאויר עד שלא יזכה בהם המת, שכל הכלים שזוכה בהם המת אסורין בהנאה, חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבורה. האומר קברוני בטלית זו על מנת שתהא לי אין [נוטלין] אותה ממנה.
כתב הרמ"א ע"פ הרא"ש והמהרי"ל (שו"ת סי' נה): "הדף שטיהרו עליו, וכל הכלים שמוליכין המת עליהם לקבורה - לא נאסרו, דהרי לא נתנם שם ע"מ לקבור עמו".
וכתב הש"ך (סק"ח) שאם זרקו את הכלים על "המצע שמניחים על המת, או הכר וכסת שנותנים תחת מראשותיו, או סדין או טלית שפירסו על הארון, או על המטה שמוליכין בה המת לקברו - אינו נאסר".
וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא[1] (ח"ג יו"ד סי' רכד): "מעשה שהיה באחד שמת רחמנא ליצלן בעיר פעסט, והובילוהו למקומו לקברות בתוך ארון של מתכות. ושם לקחוהו מארון הנ"ל וקברוהו בארון עץ כנהוג". והסיק שהארון מתכת מותר בהנאה, משום שנתנו את המת שם ע"מ לפנותו, ועוד שאין דרך לקבור בארון מתכת ולכן אין חשש שיבוא להחליף בארון אחר.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
מחבר השו"ת אפרקסתא דעניא הוא ר' דוד ב"ר ברוך קלונימוס שפרבר היה מגדולי רבני רומניה בדור הקודם. נולד בשנת ה'תרל"ה (1875). שימש כרבה של ברשוב, העיר השניה בגודאפרקסתא דעניא. אחרי השואה הפך למעשה לראש רבני רומניה, ועסק הרבה בהתרת עגונות. בשנת ה'תש"י (1950) עלה לארץ, ונפטר בה בשנת ה'תשכ"ב (1962).