פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שסא ב: הבדלים בין גרסאות בדף
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
מ (Try fix category tree) |
||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:09, 20 בינואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – ביטול ת"ת ומלאכה לצרכי קבורה[עריכה]
ביטול תלמוד תורה קודם הוצאת המת לקבורה[עריכה]
כתב השו"ע ע"פ התוס' והרא"ש: "במה דברים אמורים שמבטלין תלמוד תורה, ללוותו בשעת הוצאתו; אבל כל זמן שמוטל לקברו – אין מבטלין בשבילו ת"ת, אלא אם יש חבורות בעיר שכל אחת מתעסקת יומה, אותה שאינה יומה מותרת בין בלימוד בין בשאר מלאכות".
כתב האגודה (ש"ך ס"ק ה), שמה שרגילים לבטל תלמוד תורה כל זמן שיש מת בעיר, הסיבה היא פן יהיה צרכי המת נדחה, כי כולם ילכו ללמוד תורה. אך במקומות שיש אנשים מיוחדים שדואגים למת – מותר ללמוד תורה.
ביטול שאר מלאכות להוצאת המת[עריכה]
כתב השו"ע ע"פ תוס' ורא"ש: "ובשעת הוצאה, מבטלין מכל שאר מלאכות ובאים ללוותו, אפי' אי לא קרי ותני, דלא מפלגינן בין לא קרי ותני אלא בביטול ת"ת, אבל בשאר מלאכות, אפילו אי לא קרי ותני הכל בטלים ובאים ללוותו.
ביטול שאר מלאכות ללוות המת לקבורה[עריכה]
כתב השו"ע ע"פ התוס' והרא"ש: "ואם אין חבורות בעיר, כל בעלי מלאכות צריכים להתבטל ולהתעסק בו עד שיקבר; אבל מתלמוד תורה - אין צריכים להתבטל אלא בשעת הוצאתו, כדאמרן".
כשיש חברא קדישא בעיר[עריכה]
כתב גשה"ח (פי"ד סע' ח בהערה 3), שאם יש ח"ק באותה העיר – אין צריך לבטל ממלאכה גם בשעת הוצאת המת.[1]
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ועיין בפנ"ב (סימן ה' הערה יז) שכתב שדברי גשה"ח הם בניגוד לדברי השו"ע. ונשאר בצ"ע.
וכתב בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' כו הערה) שיש ללמד זכות על האנשים שלא בטלים ממלאכתם, מחמת גודל המיסים שיש, וקשים מזונותיו של אדם, ובפרט בזמן הזה. והוסיף שכיון שכבר נהגו להקל - אין מוחין בידם, שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ובסוף דבריו כתב, שאף שיש ללמד עליהם זכות: "אני בעניי לא מצאתי בזה היתר מדינא".
ולמעשה, כתבו הנצי"ב (העמק שאלה, חיי שרה, סי' יד סוף אות ג), והרב חיים פלאג'י בספרו רוח חיים (יו"ד סי' שמג), ובעל הנהר מצרים (הלכות אבלות אות לה) שנהגו שלא לבטל את העם ממלאכתם אלא אם כן נפטר אחד מגדולי העיר. וכן משמע שהכריע בחזו"ע (אבלות ח"א עמ' רצז).